נשארתי בבית כי אני לא מרגישה טוב.

פתאום עלה בי הדחף להמשיך את הסיפור.

למרות שלא כתבתי כבר קרוב ל4 חודשים.. נהנתי מאוד.

אני יודעת שהפרק גרוע.. גם בגלל שאני חולה גם בגלל שלא כתבתי מלא זמן וגם בגלל שאני גרועה בכללי XD

אז מי שזה מעניין אותו שיקרא מי שלא שלא יקרא.

כמו שהבטחתי-דמות חדשה נכנסת לתמונה.

מקווה שתהנו.

פרק 4:

נראה כאילו היא הבן אדם המאושר ביותר בעולם.

לראשונה יכולתי לראות בה את הילדה הקטנה שמסתתרת בתוכה, שמתרגשת משיחת טלפון או SMS   שהוא שולח.

בכל פעם שחזרה מבילוי איתו היינו יושבות על המיטה שלה ומדברות. היא הייתה מספרת לי כמה הוא מצחיק וחמוד, כמה שהוא רגיש ומבין.

למרות שעוד לא הייתה בינינו פגישה רשמית כבר ידעתי בצורה מופשטת מאוד איך הוא נראה. 

מדי פעם כשהוא היה בא לאסוף אותה הייתי מציצה מהחלון בתקווה לראות מיהו האדם שגרם לשינוי הזה בה.

כל פעם ראיתי חלק אחר בו.

פעם את שיער הפחם שנראה מבולגן בצורה מסודרת להפליא או את החיוך השובב שנראה על פניו בכל פעם שהייתה מתקרבת אליו או את צורת הלבוש שכל פעם הפתיעה אותי מחדש.

באותו היום מלא להם חודש. חודש הם ביחד. חודש היא מאושרת כמו שלא הייתה הרבה זמן.

היה לי ברור שהוא עומד לעשות לה משהו. אבל עניין אותי לדעת מה.

קמילה נאלצה לעבוד עד מאוחר בגלל תקלות טכניות שהופיעו בסרט החדש שהיא מופיעה בו.

השעה הייתה כבר שמונה ועוד לא שמעתי ממנה.

ישבתי על הספה שבסלון וראיתי טלוויזיה כמו כל ערב רגיל.

ראיתי סרט רומנטי ישן, מהקלאסיקות. הייתי לבושה בפיג'מה האופיינית לי: חולצה קרועה ובוקסר והקוקו המפוזר שאני תמיד מאלתרת בשנייה.

נשמעה דפיקה בדלת, הייתי בטוחה שזאת קמילה.

"פתוח!" צעקתי במהירות והמשכתי לצפות בסרט.

שמעתי צעדים מהירים וקטנים נכנסים פנימה עד שנעצרו בנקודה מסוימת ולא נשמעו יותר.

המשכתי לצפות בסרט, זה היה הקטע שאני הכי אוהבת, הנערה חסרת כל הסיכויים מצליחה להשיג את הבחור.

פתאום הכול נהיה שחור.  זוג ידיים גדולות וחמות כיסו את עיני.

" תנחשי מי זה??" שמעתי קול גברי מאחורי שואל.

לפני שהוא הספיק לסובב אותי ולהביט בי נתקפתי פחד וצרחתי.

"וואו! תירגעי קמ-.." היא ניסה להמשיך את המשפט אבל לפני שהספיק קמתי במהרה מהספה והרמתי את החפץ הראשון שהיה לידי, במקרה הזה זאת הייתה נעל בית.

"אני לא יודעת מי אתה אבל אני מציעה לך להסתלק!" אמרתי בקול רועד מנסה להיראות כמה שיותר מאיימת.

"וואו! רגע זאת הייתה אי הבנה.. אני חשבתי שאת.." הוא ניסה להסביר כמה שיותר מהר.

"פשוט תשתוק! אני מציעה לך לצאת. לפני ש.. ש.." אמרתי מנסה למצוא משהו מאיים מספיק למרות שידעתי שאין סיכוי שאני יוכל להביס אותו במשהו.

"לפני שתרביצי לי אם נעל בית??" הוא שאל וצחקק מעצמו.

"אם תאלץ אותי.." אמרתי משתדלת לעצור את החיוך שאיים לפרוץ.

"תראי אני.." הוא התחיל לומר אבל לפני שסיים הבנתי. סוף סוף ידעתי מאיפה הבחור הזה מוכר לי.

מעבר לעובדה שהוא נראה טוב מדי בשביל להיות שודד, פתאום הבנתי.

אותו שיער פחם, אותו חיוך, אותם בגדים...

"אתה..." גמגמתי בבושה.

פתאום הציור המופשט שכל הזמן דמיינתי נראה ברור מאוד.

שמתי לב פתאום לפרטים שלא שמתי לב קודם. עיניים חומות וקטנות, שפתיים עבות שדורשות נשיקה ופתאום שמתי לב גם לגוף שלו שהיה שרירי במיוחד.

"אני.. אני חבר של קמילה." הוא אמר ועצר את כל הפנטזיות שרצו במוחי.

"אמ.. כן.. אני ליאת... סליחה על מה שהיה פה עכשיו.. ושרציתי להרביץ לך עם נעל בית." אמרתי בבושה.

"זה בסדר.. זה דווקא היה די משעשע.." הוא אמר וחייך.

פתאום שמתי לב שיש לו כמה חיוכים. חיוך מלגלג וחיוך של צחוק. ניסיתי לחשוב אם יש עוד מהם.

"אז איפה קמילה?" הוא שאל ושוב קטע את המחשבות שלי.

"אממ.. היא בעבודה.. הייתה איזו בעיה אם הסרט שלה." אמרתי במהירות והתיישבתי על הספה באיטיות.

הוא בא והתיישב לידי.

"אכפת לך אם אני אשאר פה עד שהיא תחזור?" הוא שאל וחייך.

עוד חיוך הצטרף לרשימה, חיוך נבוך שהקסים אותי.

"אין בעיה.. רק תהיה בשקט אני באמצע סרט." אמרתי וניסיתי להראות מרוכזת.

הוא ישב בצורה מאוד מגושמת ושיחק עם הפלאפון שלו, מה שהפריע לי לצפות בסרט.

"אממ.." אמרתי בשקט מנסה להעיר לו בנימוס.

"אני מפריע לך?" הוא שאל והפסיק את משחק.

"לא.. זה בסדר." אמרתי באילוץ. הרגשתי לא בנוח להעיר לו על זה בהתחשב במה שעשיתי לו לפני כמה דקות.

סוף הסרט כבר הגיע, הנשיקה האחרונה.

סגרתי את הטלוויזיה במהירות והתקדמתי לעבר המטבח.

"גלידה?" צעקתי לעבר חלל הסלון.

"כן.. אני אשמח." הוא השיב והכניס את הפלאפון שלו לכיס.

הבאתי את קופסת הגלידה עם שתי כפיות.

"אני מקווה שאתה לא סטרילי.." אמרתי והתחלתי לאכול.

נראה היה שזה לא מפריע לו והוא התחיל לאכול ביחד איתי מהגלידה.

שנינו ישבנו בקצוות שונים של הספה כשהגלידה מפרידה בינינו.

"אז ג'ו.. בגלל שאתה יוצא עם החברה הכי טובה שלי נראה לי שאני צריכה לדעת עלייך קצת לא?" אמרתי למרות שכבר ידעתי עליו כל כך הרבה מהשיחות שלי עם קמילה.

"מה אני יכול להגיד? מה מין תעודת זהות כזאתי?" הוא שאל כשסיים לבלוע את הגלידה שהייתה לו בפה.

"נגיד.." אמרתי בהשתהות.

"אמ.. טוב.. אז ג'ו ג'ונאס.. יש לי עוד 3 אחים: קווין, ניק ופרנקי, אמא דניס ואבא קווין. זמר בלהקה שיש לי עם האחים שלי, אוהב צבע כחול.. ומה עוד?.. אה אני בן 19.." הוא אמר והמשיך לאכול את הגלידה.

את כל הדברים שהוא ציין כבר ידעתי בעל פה בזכות קמילה. אבל דבר אחד היא לא הזכירה. הוא בן 19. הוא בגיל שלי. קמילה כבר יצאה עם בנים צעירים ממנה אז הייתי רגילה אבל המחשבה שאני והוא בני אותו גיל שעשעה אותי.

"מה אתה הסולן בלהקה שלכם?" שאלתי בעניין.

"כן.. אני ואח שלי הצעיר ניק." הוא השיב והביט בי. היא סיפרה לי על זה שיש לו שלושה אחים. אבל היא אף פעם לא סיפרה לי ממש לעומק מי הם או מה הם עושים.

"טוב.. למרות שאני יודע שאני מאוד מאוד מעניין וכל כך כיף לדבר עלי.. מה איתך?" הוא שאל בזמן שחיכה איזה נערה מתבגרת.

"שכחת לציין שאתה גם צנוע." אמרתי עדיין צוחקת מהתגובות שלו.

"מה איתי?" שאלתי מנסה להתחמק מנושא השיחה הזה.

"תספרי לי עלייך.." הוא המשיך ועל פניו הופיע חיוך חדש, מתחנן.

"מה מין תעודת זהות כזאת?" שאלתי מנסה לחכות אותו.

"נגיד.." הוא המשיך וניסה לחכות אותי.

"אממ.. טוב אז קוראים לי ליאת יש לי עוד 3 אחיות: עדי, ליאן ונועה, אמא דנה ואבא מייק. במקור מישראל, אוהבת צבע כחול אה.. ואני בת 18.5."  אמרתי מקפידה לענות בדומה לו.

"וואו אנחנו ממש דומים! חוץ מהקטע הזה שאת בת ואני בן ולך יש אחיות ולי יש אחים ואת בת-..." הוא החל להשוות בינינו ולמזלי הספקתי לעצור אותו בזמן.

"אוקי. אוקי! הבנתי. אנחנו דומים!" אמרתי וחייכתי מהתמימות שבה הוא דיבר.

"אז.." התחלתי לומר בערמומיות.

"אז??" הוא שאל מנסה להמשיך את השאלה.

"אז אתה זמר לא? אולי תשיר לי משהו?" שאלתי והתיישבתי עם הפנים לעברו.

"זה תלוי.." הוא אמר והפעם הופיע אותו חיוך שובב שכבר הכרתי.

"במה?" שאלתי בסקרנות מנסה לחקות את החיוך שלו.

"באם תעזרי לי להפתיע את קמילה כשהיא תגיע." הוא אמר ולפתע הפנים שלי צנחו. שכחתי לגמרי למה הוא פה. הוא עם קמילה! הם מאוהבים! הם כבר חודש ביחד!

"אממ.. כן בטח.." אמרתי בחיוך מאולץ שלשמחתי הוא לא שם לב אליו.

"יופי.. אז מה את רוצה שאני אשיר לך?" הוא אמר בזמן ששלף ממאחרי הספה גיטרה חומה קלאסית שהייתה שם כל הזמן הזה.

"שיר יפה.." אמרתי בהכללה.

האקורדים התחילו להתנגן והשירה שלו הייתה כמו סם לאוזניים שלי. כמובן שהיא לא הייתה מושלמת, אבל החוויה הכללית הייתה מושלמת.

לקראת אמצע השיר כבר זיהיתי את השיר, שיר של ג'ון מאייר שאני ממש אוהבת.

באמצע השיר החלתי ללחוש את המילים בשקט ביחד איתו, מה שאני אף פעם לא עושה.

הוא ניגן את האקורדים האחרונים ואני מחאתי לו כפיים וחייכתי.

הוא רק חייך והוסיף עוד חיוך לרשימה שרק התארכה עם הזמן, חיוך מרוצה.

"זה היה כיף.." הוא אמר והניח באיטיות את הגיטרה על הספה.

"עכשיו את חייבת לי טובה." הוא השיב והחל לחשוב על דרכים להפתיע אותה.

תוך שניות ספורות עלה לי רעיון.

"אולי תשיר לה?" שאלתי עם חיוך ענקי על הפנים.

"איזה שיר?" הוא שאל אבל נראה כאילו הרעיון מוצא חן בעיניו.

"את זה.. זה יהיה מדהים.. אני יודעת שאני הייתי מאושרת." אמרתי בשקט וקצת בבושה.

הוא הנהן בשקט וחיכה שאני אמשיך לדבר.

"נעשה את זה פה.. נקשט את החדר שלה.. ואת הסלון בפרחים ונרות ותשיר לה. זה יהיה כל כך רומנטי.. אני יודעת שזה קיטשי.. אבל אני חושבת שהיא תאהב את זה ככה." אמרתי בחולמנות.

"בואי נתחיל לעבוד!!" הוא אמר ומיהר לצאת החוצה לקנות פרחים ונרות.

אני בינתיים סידרתי לה את החדר וגם את הסלון והתחלתי לבשל ארוחה נחמדה שתהיה לשניהם. אחרי רבע שעה הוא כבר הגיע.

"אני פה!" הוא צעק בזמן שנכנס עם ערימה של נרות הביתה.

פתאום שטף של אנשים הגיע לבית כמה עשרות אנשים נכנסו עם זרי ורדים הביתה והניחו אותם בפשטות ברחבי הסלון.

יצאתי מהמטבח והבטתי בג'ו שהניח את הנרות על השולחן והחל במהירות לסדר אותם בצורה היפה ביותר שיכל.

"מה זה? את מבשלת?" הוא שאל ונכנס למטבח.

"משהו קטן בשבילכם.. לך אבל למשיך לפני שהיא תגיע." אמרתי ומיהרתי להוציא אותו מהמטבח.

"את הכי טובה שיש!" הוא אמר במהירות ונשק לי קלות על הלחי.

הרגשתי את עצמי מאדימה אז מיהרתי להסתובב ולהמשיך במלאכת הבישולים לפני שהמחשבות יתחילו להעלות בראשי.

אחרי 20 דקות סיימתי לבשל ועכשיו דאגתי לאסטטיקה של הארוחה.

ג'ו בינתיים סחב שולחן מהמטבח והצמיד לו שני כיסאות.

ארגנתי את השולחן יפה עם כוס יין וכוס מיץ תפוזים, אחרי הכול הוא עוד קטין.

הכל היה מוכן, הבית נראה הכי טוב שאי פעם נראה. פרחים אדומים קישטו את הבית לרקע הנרות שדלקו וכמה בלונים בצורת ללבות ריחפו להם בתקרה.

"זה נראה מצויין!" הוא בא והניח עלי יד. לפתע שמתי לב שהוא אינו גבוהה ממני בהרבה, אולי חצי ראש.

נשמעה דפיקה בדלת.

"לך תתמקם, היא תפתח לבד את הדלת." אמרתי ונפרדתי ממנו לשלום.

"טוב.. תודה רבה." הוא אמר במהרה וחיבק אותי חיבוק קטן.

"מתי שתצטרך.." אמרתי קצת באכזבה ויצאתי מהדלת האחורית של הבית.

הדלת נפתחה.

_ _ _ _ _ _ _

גרוע אני יודעת.

בכל מקרה אם אני אראה שיש תגובות אולי אני יתחיל להמשיך את הסיפור. מקווה שתאהבו.

התגעגעתי 3>

התגיבו??