נקמה מתוקה של החיים שחמקו בין האצבעות

-נמחק-

ואי הרבה זמן שלא כתבתי כאן..כמעט וכבר שכחתי את הססמא שלי.

אז מה שגרה מסריחה יכולה לחולל לבנאדם קטן?

מסתבר שהרבה,בתקופה האחרונה של הלבד שלי הבנתי המון דברים על עצמי,

הבנתי שאף פעם לא יהיה כמו אלה בטלויזיה עם הרגלים הדקות הבטן השטוחה והחזה הזקוף שחונק,

אבל זה בסדר כי למדתי לאהוב את עצמי עם כול ה6 קילו העודף כי מי שבאמת אוהב אותי ומעריך אותי לא עושה את זה בגלל העצמות הנראות לעין.

למדתי מאיזה אנשים לקחת צעד אחורה ולא להתערבב יותר מידי, אבל לעומתם לאיזה אנשים כן להתקרב, לדעת להסתכל אל הצדדים החיובים של אנשים ולא רק לשפוט ולבקר כי אף אחד לא מושלם בטח שלא אני, לדעת איזה דברים חיובים לשאוב מאנשים ואיך להשאיר את השלילים בפנים.

למדתי לסנן את הדברים שאנשים אומרים לי לפעמים מטעמי חוסר בטחון או הרצון להשפיל, דברים שפעם היו שוברים אותי היום נכנסים באוזן אחת ויוצאים בשניה.

למדתי להעריך.

חברה טובה שלי אמרה לי משפט שנכנס לי חזק:"שנמות אנשים לא יזכרו איזה מותגים לבשנו או כמה הם עלו, אלה איך התנהגנו".

אופטימיות שובת לב? תקראו לזה איך שבא לכם! טוב לי, פאקינג טוב לי.