משום מה, החברה שלנו הכתיבה לנו שאהבה משמע אושר שכול מה שצריך בשביל להיות שלם זה אהבה..
ככה אמרו לנו גדולי הדור לא? "all you need is love"
אז די אני מוחה! מה עם מציאה עצמית?חברי אמת?השלמה?כבוד?טוב לב? זה..זה בצד מה שחשוב זה אהבה! not!
בולשיט! אני אומרת-אני לבד וטוב לי..אני לבד ואני מסדרת לעצמי את החיים ולפעמים קצת להשתעשע זה בסדר וזה מספק
ואם בא הנסיך, האביר אל הסוס הלבן אז קפצו אליו, אבל המסע התמידי הזה בחיפוש אהבה, בחיפוש הנפש התאומה, תאמינו לי אם היא כזאת תאומה אתם תמצאו אותה.
אני אומרת לפתוח את הלב, לנסות..אבל הבכוח הזה החיפוש התמידי הזה שמניע את האנושות כולה הוא מיותר. ובכלל ובגיל הזה?!? זה הגיל להשתולל עם חברים, לשתות, לזיין קצת מהצד, לצאת למסיבות להתפרע ולהנות! לא לשבת בבית שפוכים לצלילי לשירי אהבה נדושים, להתמכר לשיברון לב. כשהיא תבוא האהבה הזאת שלי, היא תבוא והיא תיהיה ענקית, אני מבטיחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
