נקמה מתוקה של החיים שחמקו בין האצבעות

אני ניצבת בצומת דרכים

בין האדם X נקרא לו  שנכון לפעמים את מטומטמת אבל באמת שאני אוהבת אותך יותר מאת החיים שלי, היא מעריכה אותי על מי שאני לא על הבגדים שאני לובשת ולא על הבנים שהיתי איתם, שלא משנה כמה אני יפשל תמיד תיהיה שם לומר שזה בסדר ושמחר יום חדש ושאף אחד כבר לא יזכור, יודעת לשקר במקום הנכון לזרוק את המילה הנכונה ולהיות אמיתית אלי, לפרגן, לאהוב, לצחוק ולהבין באמת..לתת לי להיות מי שאני

ולאומת זאת Y האדם שאם אתמול עשיתי פאדיחה לא ידבר איתי שבוע עד שההלם יעבור, שאם השיער לא הסתדר לא בטוח שילך איתי היום בבית ספר, האדם שידפוק קטעים מסריחים למען המוניטין העלוב שלו, האדם שישקר, שיפיל על מנת להגיע לפסגה, שיצחק, שישפיל, שיוריד לי את הביטחון העצמי בשביל להרגיש טוב עם עצמו בצורה אם תשאלו אותי פאטתית ואנוכית..

אז מישהו יכול לעזאזל להסביר לי למה המוח המעוות שלי גורם לי להיות עם Y? להמ אני לא מצליחה להיות מי שאני באמת לעשות המ שבאמת טוב לי? 

אני צריכה להיזרק בחושה בסיני לנקות קצת את הראש..

היפה בנשים 

התקופה הכי מבולבלת שהיתה לי כול חיי