את החופש התחלתי על קצות האצבעות, לאט לאט בלי לקפוץ ישר למים
עם כול יום שעובר ככה גם החופש נהיה מסריח יותר, יותר לבד..
קשה לחשוב שמילדה בכיתה ו' מוקפת חברים נשארתי עכשיו עם בנאדם אחד שאני סומכת עליו..חברה אמיתית
כמה שאני מעריכה ואוהבת אותך אני לא יכולה לתפקד עם בנאדם אחד לצידי ואני לא מאשימה רק את עצמי
אני די מצאתי את מקומי ואני מקווה שלאט לאט אני יאסוף טרמפיסטים איתי ואיתך, ג'ינוש, במסע..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
