מה הייתם חושבים אם הייתם רואים אותי משחקת אם חבר דימיוני? הייתם חושבים שאני משוגעת? ומה אם לא שיחקתי איתי, רק דיברנו, עדיין הייתם חושבים שאני שמוגעת?
אבל אתם יותר! צבועיים!!
לא רק שיש לכם חבר דימיוני שאתם מדברים איתו, אתם גם סוגדים לו!!
אתם נותנים לו להחליט לכם איך תחיו, מה תלבשו, מה תאכלו.
כול כך הרבה מלחמות פרצו בערב בגללו, כול כך הרבה שנאת חינם.
תתביישו!! ואתם עוד מעזים לקרוא לי משוגעת?!?
(למי שלא הבין כתבתי את הפוסט הזה כדי להביע את דעתי לגבי דעת. אני לא באמת מדברת לחבר דימיוני.)
ולמי שחושבת שאני סתם חילוניה, שנולדתי חילוניה, ושאין לי מושג על מה אני מדברת, טועה.
אני חייה בבית דתי אם הורים דתיים. עד כיתה ח' למדתי בבתי ספר דתיים, ואני עדיין לא מאמינה בחבר הדימיוני שלכם.
אנשים מאמינים כי זה גורם להם להרגיש טוב אם עצמם, כאילו יש סיבה לחייות, ויש חיים אחרי המוות. זה נותן להם כוונה בחיים.
אני לא שונאת דתיים, אני מבינה למה לאנשים יש את הצורך הזה להאמין במשהו.
אני פשוט לא מאמינה.
כינוי:
omen
בבלוג זה
בכל הבלוגים
