אלבום חדש מבית אהובי הנצחי - גריף רייז (מסתבר שזה רייז ולא ריס. וולשים, לכו תבינו).
האמת שנורא התאכזבתי לשמוע שיצא לו אלבום סולו נוסף לאחר אר אטאל גנהדליית' (Ar Atal Genhedlaeth - משו הדור.. לא יודעת. יש לנו מילון וולשי-אנגלי בצד, חפשו לבד).
הוא טען בראיון שהוא מתכוון להיות האמן סולו היחיד שאי פעם שהתפרק, ואני האמנתי לו.
אני אולדסקול - מאמינה שללהקות יש יותר להציע, ולסופר פריז... הו, הסופר פריז... (מממקיאן)..
קיצור, עזבו שטויות.
האלבום מעולה - נטול יומרנות, מוזיקלי ברמות שגם אדון אד הארקורט (שלא וולשי) היה מתגאה, חזק, ממכר וכיפי.
יש בו שנים-עשר שירים, מתוכם רק 3 בוולשית.
השיר, סליחה - רצועה הראשונה - This Is Just The Beginning בעלת אופי טכנו-סבנטיז מובהק ומבריק.
שיר שהכי התחברתי אליו עד כה - Court Of King Arthur.
יש לי בעיה קלה עם הרצועה האחרונה (Skylon!).. אורך השיר הוא כ-14 דקות + עודף, והוא מאוד מונוטוני.
מעבר לזה, הריף של הבס נגנב מ- 78 Stone Wobble של גומז (השבעים ושמונה צריך לבוא קודם, אבל לוחשוב).
שמעתי בהקצה (גם אני שומעת רדיו לפעמים) שהשוו את הכתיבה שלו לשירים וולשים ישנים יותר.
ובכן, כן ולא.
הוא מביא המון מנסיון עצמי, כמו ההרמוניות בFfrwydriad Yn Y Ffurfafen - לא יודעת מה איתכם, אבל אני שומעת כאן Mwng. יש עוד דוגמאות, אבל זה יאלץ להספיק.
באשר למוטיבים הוולשים, אני חושבת שהם הוא לקח משהו ממישהו זה ממיק סטיבנס (אמן הפולק-רוק הוולשי הטוב ביותר של כל הזמנים).
התופים הפסיכוטים, הגיטרות, הדיסוננטיות.. זה הכל מיק, יקיריי...
בקיצור, אני ממליצה בחום, לא רק לחובבי אמנים וולשים אלא לכל הציבור הרחב באשר הוא.
np: Gruff Rhys - Now That The Feeling Is Gone
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Kesii and Pie
