וואו איזה מוזר לכתוב פה.
אני חווה את התקופה הכי קשה בחיים שלי כרגע
סיימתי בית ספר, קשה להיות בלי מסגרת ולהחליט מה לעשות עם עצמך.
בנתיים אני עושה פסיכומטרי.
אני ושיר נפרדנו אחרי שנתיים וקצת. זה כלכך מוזר, זה בא בהפתעה,
לא האמנתי שאי פעם נפרד, ובמיוחד לא שהוא יוותר עלי.
אבל אני מבינה שהיה ליקשה בתקופה האחרונה.
אנחנו כלכך אוהבים אחד את השני וזה הכי כואב להפרד ככה
אבל אולי הוא לא אוהב אותי מספיק אם הוא מעדיף בלעדיי.. לא יודעת
אני מוצאת את עצמי לא מרשה לעצמי להתבכיין בפייסבוק
ואינלי איפה להוציא הכל
אז באתי לכאן... אפחד כבר לא נכנס לכאן בטח חח
אז אני מרשה לעצמי לכתוב כאן כמה שאני מקווה שיום יבוא, כל הקשיים יעלמו
ונחזור להיות ביחד
אני מקוה שאני לא אגלה יום אחד שהוא פשוט לא שווה אותי..
כי הוא ככ מדהים וטוב.. ולהיות לא מספיק חזק זה אנושי. חוץ מיזה, הוא מדהים.
ואני רוצה שהוא יהיה שלי
כואב לי לדמיין אותו עם מישהי אחרת
זה ישבור אותי
מתנגן לו ברקע שיר שלא שמעתי ש נ י ם.
אני ככ מאושרת שמצאתי אותו פתאום.. הוא ככ מתאים עכשיו .
You take the breath right out of me.
You left a hole where my heart should be.
אני כמובן לא מתכונת מילה במילה בשיר אליו . אבל בגדול..
ככ כואב לי שהוא וויתר עלי
כואב לי שהוא הבטיח לי דברים, האמין בהם ככ וגם לי להאמין
ניפץ הכל
אני לא יודעת אם אני עושה נכון שבתוך תוכי אני מתנהגת כאילו אנחנו עדיין ביחד, כאילו עדיין יש לי חבר
לא זורמת עם אפחד, שומרת את עצמי בשבילו
אני מפחדת לקום יום אחד בבוקר ולגלות שיש לו מישהי אחרת, שהוא המשיך הלאה
ואני כמו סתומה חיכיתי לו
אולי זה העונש שלי על ששיקרתי להורים שלי ככ הרבה
איך אני אמורה להאמין למישהו אי פעם אם אפילו הוא שיקר לי ?
אני יודעת שהוא לא התכוון לפגוע בי אף פעם
אבל עדיין
אם מישהו שככ אהב אותי שיקר לי ובסופו של דבר עזב אותי כי קשה לו
איך אני יכולה להאמין למישו אי פעם?
איך אני לא בוכה שאני רושמת את זה ?
הלב שלי מזמן הפך לאבן.
-
היום שנה למות סבתא רבא שלי ז"ל
בת 96 במותה.
תמיד הערצתי אותה על החיים שעברה, על הקשיים שעמדה בהם.
סבתא מקווה שאת רואה אותי וגאה בי למרות כל האכזבות
רואה את הלב שלי ויודעת שאני בן אדם טוב.
אני תמיד אזכור אותך, תמיד אתגעגע.
-
היה נחמד לחזור
נלי