~פשוט אמת~

מכירים את זה שמישהו אומר לכם משהו.. ואתם לא בטוחים שזה אמיתי..? וכשקולטים שזה באמת לא אמיתי זה כבר מאוחר מדי..? או כמעט מאוחר מדי, במקרה שלי.. אני אתחיל מההתחלה, ברשותכם.

זה היה עוד יום סתמי ורגיל. האזנתי לגלגל"צ, ואז נהייה משעמם אז התחלתי לשחק סוליטייר, לנסות לשבור סוף סוף את השיא העלוב שלי.. לא הצלחתי, שוב, אז התייאשתי.. עברתי לפייסבוק. התחלתי לבקש חברויות מאנשים נוסטלגיים שדיברתי איתם אולי פעם אחת בחיים שלי.. כנראה שעשיתי טעות, כשביקשתי מגלעד (שם בדוי) בקשה.. התחלנו לדבר, הוא לא זכר אותי מאותו היום בת"א בו החלפנו כמה מילים.. הוא נזכר כשראה תמונות שלי, והחמיא לי עליהן. החלפנו מסנג'ר, פלאפונים ואהבנו לדבר במיוחד בשעות הקטנות של הלילה.. גלעד הוא בן אדם מקסים, שלצערי, גדול ממני ב-4 שנים וגר רחוק ממני 70 ק"מ בערך..

הדבר הראשון שהוא שאל אותי מאותה השיחה הראשונה במסנג'ר, זה אם אני בתולה. למרות שהוא מודע לגילי הצעיר יחסית.. ישר חשדתי שהוא מנסה להוביל לאיזשהו כיוון שיחה שונה ממה שאני תכננתי. עניתי- לא. הוא שאל אם יש לי מה לשאול עליו, עניתי- בינתיים, "לא.. מה ששאלת אותי אני כבר יודעת עלייך.." הוא שתק לכמה שניות ואז שלח: "איך את יכולה להיות בטוחה..?" עניתי: "אני בטוחה כי אתה סוג של הנוער-של-היום, ואתה לא נראה לי בתול בן 17.5.." הואלא ענה במשך דקה, שתיים.. ואז שלח: "אם לא תשאלי, איך תדעי..?" חשדתי. ידעתי שהוא מנסה למצוא נושא מסויים, כיוון מסויים של שיחה, שלא מצא חן בעיניי כל כך.. אז שאלתי אותו.. "אתה בתול?" בתמימות. הוא ענה שכן. הופתעתי, לא האמנתי, אני עדיין חושבת שזה לא נכון! הוא כל כך לא נראה "ילד-תמים-וטוב-שמאבד-את-בתוליו-אחרי-גיל-18"..

המשכנו לדבר, להעביר את הזמן.. בדיבורים על סקס, היחסים בין בנים לבנות, על גוף האישה, על גוף הגבר... וככה זה נמשך.. באיזשהו שלב הוא התחיל לקרוא לזה "הנושא הקבוע". הרגשתי שהוא מנסה מסיבה לא ברורה להחדיר לי לתת-מודע, שאני אוהבת לדבר על הנושא הזה, ורוצה להמשיך ולדבר עליו כל שיחה. אמרתי לעצמי טוב..שום דבר רע לא יכול לצאת מזה.. וזה רק במסנג'ר, נכון? זרמתי, כמעט שיותר מדי..

לאחר פחות משבוע ימים הוא דיבר איתי כבר אחרת.. כאילו שאני איזו שפנפנת פלייבוי כלשהי לשעות הקטנות של הלילה.. הוא ביקש: לעשות "סקס יבש אונליין" או "רוצה שאשלח לך תמונות עירום שלי..?" הייתי עיוורת, למזלי, לא יותר מדי.. ולמרות שאהבתי אותו, כל כך אהבתי אותו.. אמרתי לו, מילה במילה: "אתה יכול לדבר איתי על נושאים כאלה.. אבל תשמע, אני לא יודעת מאיזה פנטהאוז אתה חושב שיצאתי אבל אני לא ילדה כזאת שתעשה איתך 'סקס יבש אונליין' רד מזה, טוב?! יש לי גבול.. אולי אתה חושב שלא.." (למי שלא יודע, פנטהאוז זה מגזין פורנו) הוא קצת נרתע, אמר שהוא התאכזב מעצמו, איחל לי לילה טוב והתנתק. הרגשתי אשמה, כאילו שעשיתי משהו לא בסדר.. אולי התעצבנתי עליו יותר מדי..? אולי יצרתי אצלו רושם מוטעה לגביי? כנראה שלא אדע אף פעם..

התחלתי לחשוב עליו.. כל השיחות במסנג'ר, השיחות בפלאפון, המסרונים.. בכל פעם שהוא קרא לי במסנג'ר או טלפן אליי לבי החסיר פעימה. אולי קצת התאהבתי בו? חשבתי. כנראה בגלל כל המחמאות שהפיץ שבגללן הסמקתי כל כך הרבה פעמים..

ואז היא הגיעה, לא, לא בחורה אחרת, לא חברה.. אלא השיחה. השיחה בה הוא כל כך אכזב אותי וריגש אותי בו זמנית. "....יש מצב שאת שולחת לי תמונה שלך..?" התבלבלתי לרגע, ועניתי שיש מספיק תמונות שלי בפייסבוק.. ואז הבנתי שהוא לא רוצה סתם תמונה.. אלא תמונת עירום שלי, משום מה.. ואז הוא שלח: "את יודעת לאיזו תמונה אני מתכוון..." דיברנו על זה כבר כמה פעמים.. שלחתי לו שוב את התירוץ: "לא אחשוף את גופי בפני מי שלא חבר שלי.." הייתה שתיקה של כמה דקות, הייתי בטוחה שהוא הבין. ולפני שהספקתי לשים לב.....: "אם אגיד לך.. שנראה לי שטיפה התאהבת בי?" נבהלתי. לא ידעתי- מה לענות? איך לענות? מתי לענות? איפה..? עדיף לטלפן? הייתי כל כך מבולבלת ומבוהלת, שלחתי: "אני אגיד לך שכן, טיפה.." זה היה הלם גדול. הסתכלתי על מסך המחשב ופקחתי עיניים לרווחה, לא האמנתי מה עשיתי וכמה נזק גרמתי לי, ולו. "ואם אגיד לך שזה הדדי...?" לבי פעם בחוזקה, כל כך בחוזקה.. התקשתי קצת לנשום אפילו והייתי מבולבלת, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש על "מה היה קורה אילו..", "מה הייתי עושה אם..", "מה הוא היה עושה אם..?" ולחשוב שאנחנו מכירים רק שבוע (!!!!!) אבל הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים. הוא היה כל כך כנה ופתוח איתי וכך גם אני איתו.. הרגשתי שאנחנו יכולים להיות ידידים כל כך טובים.. ואז שלחתי: "אתה באמת באמת מאוהב בי?" עם סמיילי נבוך, ברמיזה ל: "מה יש לך? אתה גדול ממני בארבע שנים בערך, ורחוק ממני כל כך.. שום דבר לא יקרה!!" ובלי ששמתי לב הוא הספיק לשלוח: "אני חושב שכן. כל פעם שאנחנו מדברים אני מתרגש, כל פעם שאת שולחת לי סמס חזרה אני מחייך, אני מרגיש אושר בכל פעם שאני נזכר בך.." הסמקתי, לא ידעתי מה לענות.. כנראה שבאמת כמעט והתאהבתי.. אבל מה שבא בקלות, הולך בקלות: "אולי כדאי שאנחנו בכלל לא נדבר." צעקתי בלב, הרגשתי שיברון לב. לא ידעתי- מה לעזאזל קורה סביבי, מה הולך איתו, מה הולך איתי?!?!?! רק אמרתי שלא ילך בינינו..חשבתי שהוא יבין, ולא ציפיתי לתגובה כזאת. הוא מחק אותי בפייסבוק, סינן אותי בפלאפונים ומסרונים, וחסם אותי במסנג'ר.

הרגשתי באיזשהו מקום אשמה, שאולי גרמתי לו לעצב?- חחחח, ממש.. הוא לא יותר מנצלן סוטה,וחבל שהבנתי את זה רק היום, בהסתכלות על השיחות שלנו.. אני לא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי? ואיך לא קלטתי את זה קודם? איך לא קלטתי שהוא רוצה להיות "חבר שלי" כביכול, רק בשביל התמונה? הוא לא באמת התאהב בי, הוא לא באמת אוהב אותי.. חשבתי שבאמת אכפת לו ממני, שאני באמת מישהי בשבילו. הוא יצר אצלי רושם מוטעה, וצלקת..איי.. מה ששבוע יכול לעשות... אני עדיין לא מאמינה שכמעט ונוצלתי ככה, כאילו כלום..  ובקשר לגלעד? אנחנו לא מדברים יותר. טוב נו, פחות חבר אחד בפייסבוק..

חזרתי לאהבה הקודמת שלי.

שעת תחילת הפוסט: 06:35.

שעת סיום הפוסט: 07:40.

סך הכל זמן כתיבת הפוסט: 55 דקות.