יום הולדת לגלעד שליט.
אני כל כך מרחמת על הילד הזה.. הוא ילד! הוא פשוט ילד!
סובל אצל הנבלות האלה.. אצל החמאסניקים.. אוף! לא אתפלא אם הוא מת לפני 4 שנים.. (כן כן, 4 שנים שהוא כבר בשבי.. אין מספיק לחץ חברתי!) או התאבד לפני 3..
לא אתפלא אם הוא בכלל לא יודע שזו היום הולדת שלו..! זה מה שהכי מעצבן, זה מה שהכי עצוב. אף אחד לא יודע מה קורה איתו, איך הוא, אם הוא מת, אם הוא חי, אם הוא נמצא בתנאי חיים של בני אנוש בכלל! כל כך הרבה דברים מעסיקים את ראשי כאשר אני שומעת את צירוף המילים גלעד שליט. מה היה קורה אם.. למה הוא.. ועוד כאלה שאלות ותהיות שונות..
"הוא בסך הכל ילד." זה המשפט שעולה לי הכי הרבה לראש. בסך הכל ילד. לא מגיע לו כל הרוע הזה.. הוא צריך להנות מהחיים, הוא כמו כולנו, ילד של החיים!
אני משערת שאם הוא יכל לזכות לביקור הוריו או למינימום הצלב האדום המצב היה שונה. כלומר, השבויים שלנו מקבלים תנאים יותר טובים מאשר התנאים ב"ביתם" בעזה! הם מקבלים טיפולים רפואיים, הם מקבלים ביקורים ל הצלב האדום, ביקורים של המשפחות שלהם ש"כל כך דואגות להם".. (ולכל השמאלנים למיניהם- כן, זה כן היה בציניות. כלומר, באמת! אתם חושבים שלמשפחות הללו יש לב אנושי? טיפת רחמנות? כל כך לא. הם נתפסו על ידי צה"ל והובאו לשבי בגלל שניסו לבצע פיגוע או פעילות כלשהי שיכולה לפגוע בנו. תשיגו קצת שכל.)
תסתכלו עליו. כלומר, תסתכלו עליו! על הילד התמים הזה. 
כנראה שנחטף עוד חייל היום. זה עדיין בגדר שמועה, אבל אני עדיין מפחדת שזה נכון.. כבר יש מספיק בלאגן בגלל כל עניין גלעד שליט. אז עכשיו עוד עניין?! עוד בלאגן! לא מתאים לי. במילא שאני הולכת למלא הפגנות ועצרות ופעילה במטה עולה לי מלא כסף.. אני לא חושבת שאוכל לעמוד בעומס.. לדעתי מי שלא מגיע להפנות ולא פעיל פשוט לא אכפת לו. במיוחד מי שיש לו משאבים כספיים! לא להגיע אפילו לא להפגנה אחת, לעצרת אחת.. להראות נוכחות להפגין ולהראות שאכפת!! אני גם לא מדברת על אנשים שצריכים לנסוע בשביל זה שעה וחצי (כמוני ^.^") לכל הפגנה או עצרת.. אני מדברת במיוחד על האנשים שיש הפגנות שנמצאות בעיר שלהם, ברחוב שלהם, שני מטר מהם- ולא מגיעים.. זה הכי מעצבן!
מי שאומר ש"הוא לא ידע".. זה בולשיט. תמיד אפשר להיכנס לאתר ולראות מתי יש. (תסתכלו ברשימות על הלינקוקים ברשימת גל-עד מתי?!").
אני גם יכולה ליידע... אגב, היום (יום שישי, 14.8) יש הפגנה בירושלים, מול בית ראש הממשלה בשעה 10:30-12:30 בבוקר למען שחרורו המיידי של גלעד שליט. כל יום שישי, פעם לשבועיים מתקיימת שם הפגנה. חשוב חשוב חשוב להגיע!!! אני אישית הפעם לא אגיע, כי אמא שלי לא מסכימה לי.. אבל אם היא כן הייתה מסכימה לי בכיף הייתי מגיעה.
אפשר לבדוק איזה קווים מגיעים מהעיר שלכם לירושלים לתחנה המרכזית ואז ללכת.. (מתחנה המרכזית עד למקום ההפגנה {אוהל המחאה} לוקחים קו 32)
הוא רק שמר עלינו, על המדינה שלו.. כולנו צריכים להתגייס למענו כמו שהוא התגייס למעננו! 
אני יודעת שהשיר כנראה נכתב על איזשהו נרקומן. אבל פשוט לא יכלתי להתעלם מהמילים שלו.. זה לא בדיוק מדבר על סיטואציית גלעד שליט, אבל המילים עדיין 
מתארות (לדעתי) את מצבו הבריאותי והנפשי של גלעד. אני לא יודעת מה איתכם, אני בוכה.
כולנו ילדים של החיים.
מילים ולחן: שלום חנוך.
ביצוע: אריק איינשטיין.
עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם.
ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.
אני נושם, אני חבוק בזרועותייך
אני רואה בך בית חם ומשפחה
ואור בהיר בחלונות שאת פותחת
אני חופשי, אך אין לי מנוחה.
ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.
והרופא כבר מדבר על סוף הדרך
אבל אני יכול לשים לפחד קץ
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.
ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים.
אני משערת שאם לגלעד הייתה אפשרות לבוא לאמא שלו, ולצטט לה חלק מהשיר הוא היה בוחר ב:
"
עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם.
עיני פקוחות בשביל לראות את השמיים
בשביל לראות כחול של ים, ירוק של עץ.
"
אני רוצה אותו בבית. רוצה אותו, עכשיו.
מתגעגעת וכואבת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
