~פשוט אמת~

אוקיי אז ככה היום יהייה פוסט ממש קצר כי אני חייבת ללכת לישון...

 צוות טיפקס עיצבו לי עיצוב מדהים ופרחוני ומיוחד שאני מאוד מרוצה ממנו, ואני מצפה לשמוע עליו תגובות D:

לנקוק:

תודה רבה על העיצוב המדהים, הוא באמת מדהים 3>

זוכרים שלא הספקתי להחליף את כל העיצוב? טוב, זה בגלל שממש מיהרתי לא להחמיץ את האוטובוס.. נסעתי היום למקום רחוק (שלא אגלה את שמו P:) בשביל לעשות משהו חשוב (שלא אגלה מהו P:).. בקיצור, ישבתי עם חברים משם בבית קפה, דיברנו צחקנו.. היינו 6 אנשים: אני, חברה שלי, חברה שלה, חברה שלהן, ידיד שלי, וידיד אחר שלי, ובשביל שלא נתבלבל: נקרא להם S, A, M, E, ו Y. (חח אני אוהבת משתנים ^.^" אבל לא את X. X הוא איכס פיכס P:) בקיצור,

S,A ו-M הלכו לבית קפה אחר בזמן שנשארתי עם Y ו-E..

פתאום, מסרון: "אני קופץ לבית לחצי שעה, בא לך לבוא?"

אני שואלת אותו: "לבד?" הוא עונה: "כה."

אני ממציאה תירוץ: "אה.. לא.. נראה כבר.. כאילו.. לא יודעת.."

תבינו- ישבנו בשולחן, והמרחק בינינו היה בערך 2 ס"מ? בכל מקרה, E הטמבל לא קלט.. לצערי.. עכשיו כשאני מסתכלת על זה אני אומרת לעצמי: "מה חשבתי לעזאזל?!" למרות.. שיש ל"סקס" שני צדדים, מבחינתי:

הצד הראשון: צריך לקיים יחסי מין רק אחרי שמתחתנים, כי זה אמור להיות נורמאלי, נכון? ממ.. נורא מפתה להיות זוג.. מתחתן, מביא ילדים לעולם.. נשמע פשוט? -לא כל כך.. כי יש את הצד השני, שהוא גם מאוד מפתה..

הצד השני: סקס זה אחד מהנאות החיים. אין מה לעשות, זה פשוט כיף! (לא שאני מדברת מניסיון או משהו כן? אבל זה פשוט כיף, זה כמו מתקן חדש ומלהיב בלונה פארק.. שלא באמת ניסית אותו אבל את יודעת שהוא כיפי) ואין שום דבר רע או גס בלקיים סקס נכון?

והמסקנה שלי היא פשוט.. לזרום עם החיים.. לא יותר מדי כן? אבל לזרום.. חיים רק פעם אחת ואף אחד לא מבטיח לי שאתחתן.. אז אמרתי לעצמי פשוט.. מתי שאני ארצה? אני אעשה את זה! אין שום דבר גס בזה זה בסך הכל אהבה טהורה וכיפית.. D:

כמובן שאני לא איזו שרלילה שרק מחפשת לעשות סקס, כן? אני אקיים יחסי מין עם החבר העתידי שלי, כשתהייה שנה לחברות שלנו, וכשיהייה לי אמון ואהבה אליו.. 3> הכל כבר מתוכנן בראש... XDDD מצחיק, נכון?

בכל אופן, בחזרה לסיפור, אני אקצר ;) הגעתי אליו הביתה.. הוא התחיל לדבר איתי על כמה שאני יפה, כמה שאני בשלה לסקס.. כמה הוא רוצה אותי.. זה די פיתה אותי האמת, הוא ממש טוב בשכנוע!! בכל מקרה, הלב שלי אמר: "לא" המוח שלי אמר: "לא" אבל הגוף שלי אמר: "כן!" , וכמו שאתם יודעים, המוח הוא זה שנותן את ההוראה., והלב הוא עוד שלב בביצוע.. אמרתי לו ששום דבר לא יקרה בינינו, ברחתי מהבית שלו.. נפרדתי לשלום בחיבוק של שנייה וחצי וחזרתי הביתה. אני לא רוצה שייצא לי שם של.. זונה (!)

יכול להיות שטעיתי? שקצת לקחתי את עצמי יותר מדי ברצינות? יכול להיות ש... אני זונה? O.O

אני כל כך מאוכזבת מעצמי.. לא חשבתי שאהייה כזאת קלת דעת.. :'( אני לא יודעת מה עובר עליי בכלל, אולי סתם תקופה כזאת של הורמונים? :'(

מכירים את זה שמישהו אומר לכם משהו.. ואתם לא בטוחים שזה אמיתי..? וכשקולטים שזה באמת לא אמיתי זה כבר מאוחר מדי..? או כמעט מאוחר מדי, במקרה שלי.. אני אתחיל מההתחלה, ברשותכם.

זה היה עוד יום סתמי ורגיל. האזנתי לגלגל"צ, ואז נהייה משעמם אז התחלתי לשחק סוליטייר, לנסות לשבור סוף סוף את השיא העלוב שלי.. לא הצלחתי, שוב, אז התייאשתי.. עברתי לפייסבוק. התחלתי לבקש חברויות מאנשים נוסטלגיים שדיברתי איתם אולי פעם אחת בחיים שלי.. כנראה שעשיתי טעות, כשביקשתי מגלעד (שם בדוי) בקשה.. התחלנו לדבר, הוא לא זכר אותי מאותו היום בת"א בו החלפנו כמה מילים.. הוא נזכר כשראה תמונות שלי, והחמיא לי עליהן. החלפנו מסנג'ר, פלאפונים ואהבנו לדבר במיוחד בשעות הקטנות של הלילה.. גלעד הוא בן אדם מקסים, שלצערי, גדול ממני ב-4 שנים וגר רחוק ממני 70 ק"מ בערך..

הדבר הראשון שהוא שאל אותי מאותה השיחה הראשונה במסנג'ר, זה אם אני בתולה. למרות שהוא מודע לגילי הצעיר יחסית.. ישר חשדתי שהוא מנסה להוביל לאיזשהו כיוון שיחה שונה ממה שאני תכננתי. עניתי- לא. הוא שאל אם יש לי מה לשאול עליו, עניתי- בינתיים, "לא.. מה ששאלת אותי אני כבר יודעת עלייך.." הוא שתק לכמה שניות ואז שלח: "איך את יכולה להיות בטוחה..?" עניתי: "אני בטוחה כי אתה סוג של הנוער-של-היום, ואתה לא נראה לי בתול בן 17.5.." הואלא ענה במשך דקה, שתיים.. ואז שלח: "אם לא תשאלי, איך תדעי..?" חשדתי. ידעתי שהוא מנסה למצוא נושא מסויים, כיוון מסויים של שיחה, שלא מצא חן בעיניי כל כך.. אז שאלתי אותו.. "אתה בתול?" בתמימות. הוא ענה שכן. הופתעתי, לא האמנתי, אני עדיין חושבת שזה לא נכון! הוא כל כך לא נראה "ילד-תמים-וטוב-שמאבד-את-בתוליו-אחרי-גיל-18"..

המשכנו לדבר, להעביר את הזמן.. בדיבורים על סקס, היחסים בין בנים לבנות, על גוף האישה, על גוף הגבר... וככה זה נמשך.. באיזשהו שלב הוא התחיל לקרוא לזה "הנושא הקבוע". הרגשתי שהוא מנסה מסיבה לא ברורה להחדיר לי לתת-מודע, שאני אוהבת לדבר על הנושא הזה, ורוצה להמשיך ולדבר עליו כל שיחה. אמרתי לעצמי טוב..שום דבר רע לא יכול לצאת מזה.. וזה רק במסנג'ר, נכון? זרמתי, כמעט שיותר מדי..

לאחר פחות משבוע ימים הוא דיבר איתי כבר אחרת.. כאילו שאני איזו שפנפנת פלייבוי כלשהי לשעות הקטנות של הלילה.. הוא ביקש: לעשות "סקס יבש אונליין" או "רוצה שאשלח לך תמונות עירום שלי..?" הייתי עיוורת, למזלי, לא יותר מדי.. ולמרות שאהבתי אותו, כל כך אהבתי אותו.. אמרתי לו, מילה במילה: "אתה יכול לדבר איתי על נושאים כאלה.. אבל תשמע, אני לא יודעת מאיזה פנטהאוז אתה חושב שיצאתי אבל אני לא ילדה כזאת שתעשה איתך 'סקס יבש אונליין' רד מזה, טוב?! יש לי גבול.. אולי אתה חושב שלא.." (למי שלא יודע, פנטהאוז זה מגזין פורנו) הוא קצת נרתע, אמר שהוא התאכזב מעצמו, איחל לי לילה טוב והתנתק. הרגשתי אשמה, כאילו שעשיתי משהו לא בסדר.. אולי התעצבנתי עליו יותר מדי..? אולי יצרתי אצלו רושם מוטעה לגביי? כנראה שלא אדע אף פעם..

התחלתי לחשוב עליו.. כל השיחות במסנג'ר, השיחות בפלאפון, המסרונים.. בכל פעם שהוא קרא לי במסנג'ר או טלפן אליי לבי החסיר פעימה. אולי קצת התאהבתי בו? חשבתי. כנראה בגלל כל המחמאות שהפיץ שבגללן הסמקתי כל כך הרבה פעמים..

ואז היא הגיעה, לא, לא בחורה אחרת, לא חברה.. אלא השיחה. השיחה בה הוא כל כך אכזב אותי וריגש אותי בו זמנית. "....יש מצב שאת שולחת לי תמונה שלך..?" התבלבלתי לרגע, ועניתי שיש מספיק תמונות שלי בפייסבוק.. ואז הבנתי שהוא לא רוצה סתם תמונה.. אלא תמונת עירום שלי, משום מה.. ואז הוא שלח: "את יודעת לאיזו תמונה אני מתכוון..." דיברנו על זה כבר כמה פעמים.. שלחתי לו שוב את התירוץ: "לא אחשוף את גופי בפני מי שלא חבר שלי.." הייתה שתיקה של כמה דקות, הייתי בטוחה שהוא הבין. ולפני שהספקתי לשים לב.....: "אם אגיד לך.. שנראה לי שטיפה התאהבת בי?" נבהלתי. לא ידעתי- מה לענות? איך לענות? מתי לענות? איפה..? עדיף לטלפן? הייתי כל כך מבולבלת ומבוהלת, שלחתי: "אני אגיד לך שכן, טיפה.." זה היה הלם גדול. הסתכלתי על מסך המחשב ופקחתי עיניים לרווחה, לא האמנתי מה עשיתי וכמה נזק גרמתי לי, ולו. "ואם אגיד לך שזה הדדי...?" לבי פעם בחוזקה, כל כך בחוזקה.. התקשתי קצת לנשום אפילו והייתי מבולבלת, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש על "מה היה קורה אילו..", "מה הייתי עושה אם..", "מה הוא היה עושה אם..?" ולחשוב שאנחנו מכירים רק שבוע (!!!!!) אבל הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים. הוא היה כל כך כנה ופתוח איתי וכך גם אני איתו.. הרגשתי שאנחנו יכולים להיות ידידים כל כך טובים.. ואז שלחתי: "אתה באמת באמת מאוהב בי?" עם סמיילי נבוך, ברמיזה ל: "מה יש לך? אתה גדול ממני בארבע שנים בערך, ורחוק ממני כל כך.. שום דבר לא יקרה!!" ובלי ששמתי לב הוא הספיק לשלוח: "אני חושב שכן. כל פעם שאנחנו מדברים אני מתרגש, כל פעם שאת שולחת לי סמס חזרה אני מחייך, אני מרגיש אושר בכל פעם שאני נזכר בך.." הסמקתי, לא ידעתי מה לענות.. כנראה שבאמת כמעט והתאהבתי.. אבל מה שבא בקלות, הולך בקלות: "אולי כדאי שאנחנו בכלל לא נדבר." צעקתי בלב, הרגשתי שיברון לב. לא ידעתי- מה לעזאזל קורה סביבי, מה הולך איתו, מה הולך איתי?!?!?! רק אמרתי שלא ילך בינינו..חשבתי שהוא יבין, ולא ציפיתי לתגובה כזאת. הוא מחק אותי בפייסבוק, סינן אותי בפלאפונים ומסרונים, וחסם אותי במסנג'ר.

הרגשתי באיזשהו מקום אשמה, שאולי גרמתי לו לעצב?- חחחח, ממש.. הוא לא יותר מנצלן סוטה,וחבל שהבנתי את זה רק היום, בהסתכלות על השיחות שלנו.. אני לא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי? ואיך לא קלטתי את זה קודם? איך לא קלטתי שהוא רוצה להיות "חבר שלי" כביכול, רק בשביל התמונה? הוא לא באמת התאהב בי, הוא לא באמת אוהב אותי.. חשבתי שבאמת אכפת לו ממני, שאני באמת מישהי בשבילו. הוא יצר אצלי רושם מוטעה, וצלקת..איי.. מה ששבוע יכול לעשות... אני עדיין לא מאמינה שכמעט ונוצלתי ככה, כאילו כלום..  ובקשר לגלעד? אנחנו לא מדברים יותר. טוב נו, פחות חבר אחד בפייסבוק..

חזרתי לאהבה הקודמת שלי.

שעת תחילת הפוסט: 06:35.

שעת סיום הפוסט: 07:40.

סך הכל זמן כתיבת הפוסט: 55 דקות.

שבועות שאני מארגנת את המסיבה הזו, שבועות! אתמול לא ישנתי בלילה, בכלל.. כל הלילה הייתי על המחשב, ארגנתי דברים אחרונים למסיבה, התקשרתי, שלחתי, הבאתי, עשיתי הכל, פשוט הכל בשביל שהמסיבה הזו תלך כמו שצריך ושלכולם יהייה כיף! אני מרגישה שכבר אין לי על מי לסמוך, אין לי למי לספר לו דברים, והכי גרוע- אין לי מה לעשות לגבי זה. מכירים את זה שיש לכם בחיים את "מלך הכיתה"? "מלכת הכיתה"? נשמע מוכר?.. לי כן, וזה לא נעים..

מה רציתי בסך הכל?! שהכל יהייה כיף, שלכולם יהייה כיף, שלא יהיו מריבות יותר, שלא יהייה שום דבר רע יותר!! זה יותר מדי לבקש? יותר מדי להוציא לפועל???

רוב הבנות הן פשוט מפלצות, שברגע הכי לא צפוי, הן יהפכו אותך ליותר מפלצת.. אני מקווה שהן כיסו טוב טוב על עצמן..

בכיתי, והרבה.. והכל בגללן. כאילו אין לי חיים מספיק קשים בלי הצרות שהן מביאות לי. מי הן חושבות שהן?! אני עומדת להראות להן מה זה.. אני כל כך עצבנית ברגע זה, אני על סף להרביץ למישהי, וחזק.

תקראו לי מפלצת-קטנונית-ומגעילה, תגידו שאני סכסכנית, תהפכו אותי למוטציה מצידי! כמו שהן עשו.. לא אוכל לספר היסטוריה של חמש שנים..אני אספר רק על השבוע האחרון, וזה עומד להיות ארוך..

בשבוע האחרון, סיפרתי ל- H מה ש D, I, Y, L אומרות לי עליה, וכך גם הפוך.. (למה H D I Y L?.. כי X ו Y נמאסו ואני בדיוק שומעת ברדיוס 100FM שיר שנקרא "How deep is you'r love") לא עשיתי זאת במטרה לסכסך, אלא להפך, נמאס לי מהמריבות, מהרכילויות, מהמזימות, מהצביעות, מהטמטום ומהשנאה.. כל כך הרבה שנאה.. לכן ניסיתי להגיד להן מה שאומרים עליהן, להגיד להן דעות, להגיד להן את האמת בפרצוף, כמו שצריך וכמו שאני הייתי רוצה שיגידו לי אם הייתי במקומן!.. פשע..? לא לדעתי.

התוכנית שלי הייתה פשוטה- להפסיק את השנאה הרבה ששוררת ביניהן על ידי גילוי האמת וערב מגבש, ואז שלא יהיו מריבות יותר.. פשוט.. מסתבר שהצלחתי! בדרך אחרת, מגעילה, מלווה בשקרים, רכילויות, ועוד יותר שנאה, אבל הצלחתי. הצלחתי לגרום להן להנות, לכייף, לבלות, לאהוב את את השנייה והכל ביחד.. בלעדיי כמובן..

אף פעם לא חשבתי שככה יפגעו בי, חברות שלי. טוב, אלא שאמורות להיות חברות שלי.. אין להן מושג כמה רע אני מרגישה עכשיו. אני מרגישה רע, מאוכזבת.. נפגעתי. זהו, אמרתי את זה.. נפגעתי! בחיים שלי לא חשבתי ולא ציפיתי שחברות שלי יפגעו בי בצורה הכי בוטה ומעליבה שיש. הן שיקרו, והפילו את כל האשמה עליי. כנראה שזה היה הכי קל להן לעשות. להוציא את עצמן נקיות מכל השקרים ולהוציא אותי הילדה המגעילה הסכסכנית.. בכיף.. תבואו כל יום..

האמת היא, שאני יכולה להמשיך ולספר עוד ועוד ועוד.. אבל זה לא ייגמר, וגם- אני ממש עייפה עכשיו.. בכל זאת, לא ישנתי שלשום, אתמול, ובכלל כמה ימים בקושי ישנתי מדאגה שהכל יסתדר במסיבה ועם הבנות.. שמחה שהן נהנו. וזה גם לא הזיז להן בכלל כמה הן פגעו בי.. לא נורא, אני בשונה מהן, יצאתי צודקת. אותי לא יענישו בגיהנום על כל הסיפור המיותר הזה ועל הסבל שהן גרמו לי...

שעת תחילת הפוסט: 11:36.

שעת סיום הפוסט: 12:34.

תראו, עכשיו?.. השעה 02:52 בלילה... אין לי מה לעשות, אני לא נרדמת, אני עייפה בטירוף ומשעמם לי.

אז חשבתי: למה לא להעלות פוסט..? *גבות* אז הנה אני כאן!! חיחי.. אני אתחיל והמילים יזרמו.... *עריכה: אמרתי לכם P:*

אני מתחילה להבין את כל עניין הישרא בלוג.. רק מבאס שאי אפשר להצטרך ליותר מ-3 טבעות.. ><" ביקשתי אישור מבערך.. 30?... חחחחח, בכל מקרה.. הטבעות הכי מעאפנות אישרו אותי = =" איזה ביש מזל :'(

לאחרונה יצא לי הרבה להיכנס לבלוגים של ילדים אחרים.. ילדות בעיקר.. וראיתי עיצובים מדהימים בכל כך הרבה בלוגים.. וואי! ^.^ בקיצור ממש התלהבתי והתחלתי בחיפושיי לאחר תמונה מעוצבת שרק צריך לרשום את מס' הבלוג וסיימנו- אבל לא, לא מצאתי תמונה מספיק יפה = ="

לפעמים אני ממש רוצה להיות מישהי אחרת.. במקרה של היום?- מ ע צ ב ת ! וכל מילה נוספת מיותרת! זה גורם לי הרגשת קנאה וחוסר בגרות.. כאילו.. מה אני? ילדה בת 4? זה נשמע כמו "אוף! לה יש ווקינג ולי אין!" (או איך שלא קוראים לזה... ><".. נו, החיות האלה שיש להם אתר באינטרנט והם גונבים מההורים כסף.. שמעתי שאם לא קונים עוד ווקינג תוך שנה מת הווקינג הראשון, ט'חחחח למות XD.. בכל מקרה... ^.^") ולפעמים.. יש לי את הקנאה הכי מפגרת בעולם!- אני מקנאה במי שלא מקנאה!! יופי! התבגרנו מילדה בת 4 לילד בן 10, שחושב שהוא חכם אז הוא מביא אותה בתחכום P: חח..

אני לא רוצה שיצא לי שם של קנאית.. זה נורמאלי להרגיש שרוצים להיות מישהו אחר, לא? אני דווקא חושבת שכן.. אף אחד לא חווה אף פעם מהי קנאה..! במיוחד בגיל הזה, גיל הנעורים..כל אחד רוצה להיות יותר יפה, יותר מוכשר, יותר טוב בלימודים, יותר נחשק, עם יותר חברים, יותר שיחות בנייד, יותר אנשים באייסיקיו, יותר אנשים במסנג'ר..להיות יותר.. מקובל, פופולארי|- זו בדיוק המילה!| מחבר/ה שלו, השכן ממול, סתם איש שפגש ברחוב או מישהו שראה תמונה שלו בגוגל XD

בסך הכל, אף אחד לא מושלם.. גם הבן אדם שנראה הכי מושלם ו"מקובל" בעולם! גם לזה שיפה, מוכשר, טוב בלימודים, נחשק, עם חשבון חודשי בנייד על סך 873645783645 ש"ח מרוב שיחות ומסרונים, ו- 4856988946 אנשים באייסיקיו ובמסנג'ר.. יש הרבה בעיות.. רק צריך למצוא אותן.. ובמקרה שלא מוצאים- מחפשים עוד!! D: ובסוף- מוצאים, וכל האמת מתגלה. אולי פתאום מי שנראה הכי פופולארי הוא בן אדם צבוע, שקרן, ומגעיל?

אולי.. ה"מקובל" הזה הוא בן אדם צבוע ושקרן, שנחמד לכולם רק מפני שהוא מפחד מהתדמית שלו או מאיך X יגיב כשישמע...?

"...מים שקטים חודרים עמוק..": היום ראיתי סרט בטלוויזיה (בסלון כמובן, אין לי בחדר, למי שעוקב..) על מישהו שנראה ממש תמים, עם פרצוף של חנון, ו.. זה סיפור ארוך, בכל אופן, החנון ההוא, "הלא מזיק.." -הזיק, והרבה. הוא רצח מישהי חפה מפשע, שלא הגיעה לה למות, הוא בגד באמון של חבריו, הוא שיקר, הוא רימה הוא בגד במישהי וזה נמשך ונמשך כך.. אבל- בתוך זמן קצר (מאוד אפילו)עלו עליו. על כל הבגידות, השקרים, הרמאויות ועל הרצח. בהתחלה הוא ניסה להתחמק מהחוק, להתחמק מהעדויות, לרצוח את העדים!!- אבל הוא לא הצליח.

"וזה סופו של כל בלון..":בסופו של דבר..?כל הפושעים למיניהם ייחשפו, ויקבלו עונש כמו שמגיע להם... כמה אפשר לגנוב, לשקר, לבגוד, להסיט, ולהיות צבוע?!

יש אנשים שהם כמו קיר לבן קסום ויפהייפה.. שנצבע בכל פעם מחדש- אדום, ירוק, צהוב,ורוד, כחול,חום, אפור, שוב לבן.. בסוף הקיר הזה ייצבע שחור.שחור אפל ומגעיל. ולא יצבע יותר לעולם... הוא יתכער לנצח.

סיום הפוסט: 03:46.

*עריכה*:

וואו אנשים אני מופתעת מכם לטובה: 11/07/2009 42

42 כניסות!! תמשיכו ככה, אני אוהבת אתכם 3>