לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

~פשוט אמת~



Avatarכינוי: 

מין: נקבה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2009    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2009

יצא שנכנסתי בשעה מדליקה לבלוג אז אמרתי לעצמי: "טוב נו.."


שלום לכולם!! D:

החלטתי להצטרף לכל קהילת ישרא ולעשות פוסטים בשעות מדליקות XD חח זה ממש מצחיק דווקא שכולם עושים את זה ורק אני לא מבינה למה זה כולה שעה..

האמייל שלי נראה נורא מצחיק.. בגלל שאני מנויה לאיזה 50 בלוגים* וכמעט כולם מעדכנים בשעות עגולות או מיוחדות כמו 08:08.. 12:12.. 11:11.. 04:40.. אז יש מלא אימיילים שנראים מדליקים... חחח

בכל מקרה, זו לא הסיבה היחידה שבגללה אני כותבת עכשיו פוסט (כל כך "מעמיק").. הסיבה השנייה היא שכבר יותר משבוע לא עדכנתי ולא כתבתי כ-ל-ו-ם. למה?- כי אין לי על מה! בכלל.. כל החופש הזה.. ממש בא לי בטוב אבל אני מרגישה שאני לא מנצלת אותו מספיק.

אני לא עובדת.. לא כי אני עצלנית או לא רוצה להרוויח כסף אלא בגלל שזה נראה לי די טיפשי לעבוד בחופש שלפני כיתה ט'. שבבית הספר שלי היא כיתה קשה במיוחד כי התלמידים עובדים ממש קשה בתור מוכרים בקפיטריה על מנת לממן את מסיבת הסיום.. כי יש לנו מספר מאוד מצומצם של תלמידים בכל כיתה.. (15, 20~)

אני אתקדם לנושא אחר.. מה שכתבתי משעמם אפילו אותי XD

היום החברה הכי טובה שלי, דור (שם בדוי) פרסמה עליי פוסט מדליק ואני רוצה להראות לה כמה אני אוהבת אותה.. אבל אני לא אצליח בחיים כי אנחנו מכירות בערך מ.. הגן? XD ועדיין שמרנו על קשר ונשארנו אותן חברות טובות!! מדהים הא? אנחנו פשוט נשמות תאומות.. (H) הייתה אפילו תקופה שדיברנו מלא דברים בו זמנית! אני ממש מתגעגעת לאותה התקופה.. ובגלל שאין לי כל כך איך לתאר במילים את איך שאני אוהבת את הילדה הזו אני פשוט אכתוב את זה בכתב הכי גדול שאפשר! XD

א נ י  א ו ה ב ת   א ו ת ך !  3>

ואין לי מושג מה הייתי עושה בלעדייך.. וזה מכניס בי טיפת פקאציות אז בבקשה אל תהרגי אותי: "דור?!- את הכלללל!!" חח

ולסקרנים בינינו, הנה לינקוק לבלוג המדהים של דור, "הילדה משום מקום" {פתחנו את הבלוגים שלנו באותו השבוע, שתינו בעילום שם, שתינו "ילדות", ושתינו לא רצינו לספר אחת לשנייה על הבלוג.. כי כל הקטע הוא שאף אחד לא יידע אבל מרוב שאנחנו כל כ סומכות אחת על השנייה סיפרנו.. טוב.. גילינו בטעות >< אבל אני עדיין סומכת עלייה שלא תגלה לאף אחד.. והנה הפוסט שהיא כתבה:

יש לה 400 כניסות..

אתם בטח שואלים מי זו, ולמה לעזאזל אני מפרסמת את הכניסות שלה?

 

טוב היא אחת החברות הכי טובות שלי, אנחנו מכירות עוד מהגן, אנחנו חברות כל כך טובות, שלמרות שאף אחת מאיתנו לא רצתה לספר לאף אחד על הבלוג שלה,

סיפרנו אחת לשנייה..  (זה התגלה לנו בטעות, אבל מה זה משנה ? חח)

רוצים לשמוע עוד משהו? אני פתחתי את הבלוג כמה ימים אחריה, וכשגילינו את זה, הבנו עד כמה אנחנו באמת מחוברות..

שתינו פתחנו בלוג בשביל שיהיה לנו איפה להתלונן, להתעצבן, ולשפוך הכל בלי לשים על אף אחד.. אפילו לא אחת על השנייה.

אני יודעת בד"כ על מי היא מדברת בכל פוסט, וכך גם היא עליי, היא ביקרה אותי מספר פעמים השנה בפנימייה, הקשר שלנו נשאר כמעט אותו הדבר,

ואני מאוד שמחה על זה..

 

בגלל זה אני מפרגנת לה, יש לה כבר 400 כניסות... והבלוג שלה די צעיר, אז אני מאחלת לה שבלוג ימשיך, ושהיא תפרסם פוסט בקרוב,

 כי אני ממש מחכה בקוצר רוח :P

 

הבלוג שלה (שכמובן ראשון ברשימות :C) :

 


בינתיים יש 399 כניסות, בקטנה, אפשר לעגל.. :}

בקיצור, אחלו לה מזל טוב...חחח

ואם בא לכם, קפצו לבקר שם [[;

 

הילדה משום מקום

אגב, נזכרתי שכל הכניסות שצילמתי לא עגולות XD אני תמיד מפספת אותן!!:

מהעיצוב הקודם:
<->

 

מהעיצוב הנוכחי:

צילמתי את הכניסה ה- 299
אבל היא נמחקה לי איכשהו.. :(
טוב נו לא נורא..  לפחות יש לי את ה- 301..


שמחתי לחזור ולעדכן את הבלוג שלי, שדי הזנחתי אותו בשבוע האחרון >< אז עד כאן לבינתיים 3>


|שתשמח אם תצלמו לה כניסות מדליקות לבלוג|

נכתב על ידי , 29/7/2009 08:08   בקטגוריות טוב לי D:  
19 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



..כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק..


שלום לכולם, הייתה די אכזבה מהפוסט הקודם כי היו בקושי 5 תגובות (בלי התגובות שלי כמובן) וזה נורא מעליב.. אבל תודה בכל אופן למי שכן מגיב כי הוא מגניב.

בדיוק חזרתי מאירוע משפחתי.. כלומר, בת מצווה של איזה מישהי שסבתא שלי וסבא שלה בני דודים או משהו כזה.. בקיצור, היה מאוד משעמם =.= כל האנשים שם באו לנשק אותי, לחבק אותי, להגיד לי כמה אני יפה כמה גדלתי לצבוט אותי בלחיים וכ'ו.. אנשים שאני בכלל לא מכירה, נראים כמו הצרות שלי בני 875269787 מתחילים לדבר איתי לפתח איתי שיחה! לפעמים בא לי להגיד להם: "מי מכיר אותכם בכלל?!".. "איך אמא? איך אבא? איך סבתא? איך דודה?..." אני פשוט לא סובלת את זה! אני יודעת שהם חושבים שאני כנראה זוכרת אותם או משהו כזה.. אבל בחיים שלי לא ראיתי אותם!! XD

בכל אופן, הייתה בת מצווה נורא יפה ומרגשת.. נזכרתי בבת המצווה של אחותה החורגת או בת דודתה של "כלת בת המצווה" (שאגב התלבשה בשמלה סגולה מזעזעת). היא הייתה בת מצווה בלתי נשכחת.. היא הייתה לפני 4 שנים בערך, של ילדה שממש ריחמתי עלייה כי אמא שלה מתה כשהיא הייתה רק בת שנה, שנה!! היא מתה בתאונת דרכים, ובפוקס הילדה לא הייתה איתה באוטו.. הסיפור ממש עצוב. סבא וסבתא באוטו אחד היו בדרך מאירוע, ואמא אבא והתינוקת שלהם (קרובת משפחה של זו שחגגה היום בת מצווה | למי שהתבלבל לרגע..) היו אחריהם.. באמצע הדרך, בלילה גשום וסוער במיוחד, סבא וסבתא שלה אמרו לאימא ואבא שלה להעביר אותה לאוטו שלהם, כנראה שהייתה להם הרגשה רעה.. כמה דקות אחרי שהעבירו אותה, האמא והאבא עשו תאונת דרכים קטלנית, האם מתה במקום והאב היה פצוע קשה, הוא הצליח לצאת מזה בסוף.. אני הייתי על סף דמעות כששמעתי את הסיפור הזה.. כולם אומרים כמה שהתינוקת הייתה דומה לאמא שלה.. היום היא כבר בת 16, או 17.. וכולם אומרים שהיא בדיוק כמו אמא שלה.. עצוב, נכון? :'( אביה בטח נזכר בה בכל פעם שהוא מסתכל עליה..

מאז, אביה התחתן מחדש ונולדו לו ולאשתו החדשה 3 אחים בערך, נראה לי, אני לא כל כך זוכרת, זה היה ממש מזמן.. :'(

לפעמים אני ממש שונאת את העולם, אני לא אוהבת כשאין צדק.. אני כל כך מרחמת על אותה ילדה..טוב, עכשיו היא כבר נערה (ממש יפה דרך אגב) שלא עשתה כלום לאף אחד, והייתה צריכה לחיות חיים שלמים ללא אמא.. אמא ביולוגית.. לחשוב שיש אנשים יותר מסכנים ממנה, שיש סיפורים יותר עצובים מזה, שיש דברים כל כך אכזריים בעולם יותר מזה.. פשוט מזעזע אותי לחשוב על זה.. עד כמה העולם יכול להיות אכזר? זו שאלה שכנראה לא תהייה לה תשובה אצל אף אחד.. זה לפעמים יכול להיות כל כך מעצבן, כל כך מתסכל, כל כך מאכזב... אני יכולה למנות כל כך הרבה אסונות, לצערי, שיכלו לא להתקיים!! אסונות בינלאומיים במימדים עצומים שכל שנה העולם מזכיר אותם.. אסונות שלא היו חייבים לקרות!! שואה, אסון התאומים, אסונות ה- 11.9, מלחמות עולם ומלחמות רגילות שונות.. מוות של כל כך הרבה אנשים... מוות לא הכרחי בכלל!! של אנשים חפים מפשע!! אפילו אסונות הטבע, הצונאמי, הוריקאנים, התפרצויות הר הגעש.. כל זה יכול להימנע אם רק האדם היה מתייחס אל הטבע טוב ולא בזלזול.. זה לפחות מה שאני מאמינה בו.. ;) אני בטוחה שאני גם צודקת. א ר ג .

לפעמים כשאני חושבת על נושאים כאלה ואחרים אני שואלת את עצמי: "למה?! למה לעזאזל למה?! למה אנשים מכל העולם לא יכולים פשוט.. לחיות בשלום, בלי מלחמות, להנות מהחיים, ממוזיקה, מאוכל, מכל דבר אחר שמהנה.. פשוט בלי צרות, אף פעם!! להנות מכל רגע בדרך לגן העדן.. שלא יהייה דבר כזה גיהנום!!

זה יכול להיות עד כדי כך קשה? כלומר, לכל בני האדם יש את אותו אינטרס-לחיות. ולחיות בכיף!!

אני חושבת שזה לא הגיוני להוצאה לפועל כי.. הריבים, השנאה, התועבה, הרוע.. כל אלה תכונות הטמונות אצל האופי של בני האדם.. אצל חלק מהאנשים הוא יותר בולט, אצל חלק מהאנשים הוא פחות בולט, אבל בסך הכל, אצל כולם יש את הרוע הזה.. אבל מה- כולם מדברים על שלום!! אפילו החמאסניקים מאמינים בדרך המלחמה כדרך שלום! כמובן שזה בולשיט.. זה לא יוביל לשום שלום עם ההתנהגות שלהם, אבל זה מה שהם מאמינים בו, הם לא מאמינים בצדק.

זו בערך הבעיה העולמית, שאף אחד לא מדבר על צדק. ומי יכול להסביר את זה יותר טוב ממני?: במילה אחת, מוקי. בארבע מילים?: "כולם מדברים על שלום". נסו לקרוא את המילים.. אני חושבת שכולנו מכירים את השיר אבל נראה לי שלא ב א מ ת הסתכלנו והפנמנו את המילים. אני יודעת שאני לפחות לא..

[עריכה- סוף סוף הבנתי איך שמים מוזיקה בבלוג!]

[

כולם מדברים על שלום

אף אחד לא מדבר על צדק

לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום

כמה אצבעות על ההדק?

 

עד מתי יהום הסער? עד מתי אדם בן כלב?

 מחליקות הפנים על התער, מלטפות אצבעות את החרב.

לפעמים החיים מורידים אותי על הברכיים

אין שומר את השער, אין סימן משמיים.

אני רואה אנשים שחיים חלומות ותקוות

אנשים שחיים רק תככים ומזימות.

יש ששואלים שאלות ואין תשובות

יש כאלה מלאים רק טענות ודרישות, אבל...

 

כולם מדברים על שלום

אף אחד לא מדבר על צדק

לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום

כמה אצבעות על ההדק?

 

אז נשארים לבד, מדברים אל הקיר, אין עם מי לדבר

אם רק נבין שכולנו אחד, נראה הכל מתחבר

כשיישרף רכושך, תישרף נשמתך

אם לא תמהר להציל את עצמך

רצחנו אדמה ורצחנו נשמה

כמעט ולא נשאר לנו אויר לנשימה

והעולם בתנועה מתמדת -

עושה סיבוב וחוזר לאותה נקודה

מה שעולה, חייב לרדת

איך לוקחים את הכל במידה?

 

יש אנשים שלוקחים בעלות על אלוהים

ויש נאבקים, בועטים ושורטים

כמה מאיתנו באמת מקשיבים?

כולם מדברים על שלום.

 

כולם מדברים על שלום אף אחד לא מדבר על צדק

לאחד זה גן עדן לאחר גיהינום

 כמה אצבעות על ההדק?

 

לכולם יש אותו החלום

על פני הר, על פני עמק

ממשיכים לדבר, מדברים על שלום

אבל לא ייכון שלום בלי צדק.

 

 

 

| אומרים שהאדם הוא רק עפר ואפר, אם זה ככה אנחנו עושים המון רעש בשביל אבק. מאיר אריאל קרא לזה בוץ מתוחכם, ולא פלא שאדם בתוך עצמו נחנק [...]

האמת היא רק אחת אבל יש לה מליוני צורות, מיליוני פנים, מליוני שמות. |

......................................................................................................................................

...............................................................................

................................................................

...............................................................................

......................................................................................................................................

 

נכתב על ידי , 21/7/2009 01:08   בקטגוריות פוליטיקה ושיט אחר.  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עיצוב חדש | כמעט שכבתי. :S


אוקיי אז ככה היום יהייה פוסט ממש קצר כי אני חייבת ללכת לישון...

 צוות טיפקס עיצבו לי עיצוב מדהים ופרחוני ומיוחד שאני מאוד מרוצה ממנו, ואני מצפה לשמוע עליו תגובות D:

לנקוק:

תודה רבה על העיצוב המדהים, הוא באמת מדהים 3>

איזה מפריד שעקסי P:

זוכרים שלא הספקתי להחליף את כל העיצוב? טוב, זה בגלל שממש מיהרתי לא להחמיץ את האוטובוס.. נסעתי היום למקום רחוק (שלא אגלה את שמו P:) בשביל לעשות משהו חשוב (שלא אגלה מהו P:).. בקיצור, ישבתי עם חברים משם בבית קפה, דיברנו צחקנו.. היינו 6 אנשים: אני, חברה שלי, חברה שלה, חברה שלהן, ידיד שלי, וידיד אחר שלי, ובשביל שלא נתבלבל: נקרא להם S, A, M, E, ו Y. (חח אני אוהבת משתנים ^.^" אבל לא את X. X הוא איכס פיכס P:) בקיצור,

S,A ו-M הלכו לבית קפה אחר בזמן שנשארתי עם Y ו-E..

פתאום, מסרון: "אני קופץ לבית לחצי שעה, בא לך לבוא?"

אני שואלת אותו: "לבד?" הוא עונה: "כה."

אני ממציאה תירוץ: "אה.. לא.. נראה כבר.. כאילו.. לא יודעת.."

תבינו- ישבנו בשולחן, והמרחק בינינו היה בערך 2 ס"מ? בכל מקרה, E הטמבל לא קלט.. לצערי.. עכשיו כשאני מסתכלת על זה אני אומרת לעצמי: "מה חשבתי לעזאזל?!" למרות.. שיש ל"סקס" שני צדדים, מבחינתי:

הצד הראשון: צריך לקיים יחסי מין רק אחרי שמתחתנים, כי זה אמור להיות נורמאלי, נכון? ממ.. נורא מפתה להיות זוג.. מתחתן, מביא ילדים לעולם.. נשמע פשוט? -לא כל כך.. כי יש את הצד השני, שהוא גם מאוד מפתה..

הצד השני: סקס זה אחד מהנאות החיים. אין מה לעשות, זה פשוט כיף! (לא שאני מדברת מניסיון או משהו כן? אבל זה פשוט כיף, זה כמו מתקן חדש ומלהיב בלונה פארק.. שלא באמת ניסית אותו אבל את יודעת שהוא כיפי) ואין שום דבר רע או גס בלקיים סקס נכון?

והמסקנה שלי היא פשוט.. לזרום עם החיים.. לא יותר מדי כן? אבל לזרום.. חיים רק פעם אחת ואף אחד לא מבטיח לי שאתחתן.. אז אמרתי לעצמי פשוט.. מתי שאני ארצה? אני אעשה את זה! אין שום דבר גס בזה זה בסך הכל אהבה טהורה וכיפית.. D:

כמובן שאני לא איזו שרלילה שרק מחפשת לעשות סקס, כן? אני אקיים יחסי מין עם החבר העתידי שלי, כשתהייה שנה לחברות שלנו, וכשיהייה לי אמון ואהבה אליו.. 3> הכל כבר מתוכנן בראש... XDDD מצחיק, נכון?

איזה מפריד שעקסי P:

בכל אופן, בחזרה לסיפור, אני אקצר ;) הגעתי אליו הביתה.. הוא התחיל לדבר איתי על כמה שאני יפה, כמה שאני בשלה לסקס.. כמה הוא רוצה אותי.. זה די פיתה אותי האמת, הוא ממש טוב בשכנוע!! בכל מקרה, הלב שלי אמר: "לא" המוח שלי אמר: "לא" אבל הגוף שלי אמר: "כן!" , וכמו שאתם יודעים, המוח הוא זה שנותן את ההוראה., והלב הוא עוד שלב בביצוע.. אמרתי לו ששום דבר לא יקרה בינינו, ברחתי מהבית שלו.. נפרדתי לשלום בחיבוק של שנייה וחצי וחזרתי הביתה. אני לא רוצה שייצא לי שם של.. זונה (!)

יכול להיות שטעיתי? שקצת לקחתי את עצמי יותר מדי ברצינות? יכול להיות ש... אני זונה? O.O

אני כל כך מאוכזבת מעצמי.. לא חשבתי שאהייה כזאת קלת דעת.. :'( אני לא יודעת מה עובר עליי בכלל, אולי סתם תקופה כזאת של הורמונים? :'(



נכתב על ידי , 19/7/2009 19:48   בקטגוריות מים שקטים חודרים עמוק.  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גלעד שליט בנוסח סאות'פארק.


"כשמשעמם מתחילים להעריך את העומס" זה פחות או יותר על אותו עיקרון של: "כשעמוס מתחילים להעריך את השיעמום", שזה על העיקרון היותר נודע: "מתחילים להעריך משהו רק אחרי שמאבדים אותו", אבל על זה כתבתי באחד הפוסטים הקודמים, אם יהייה לכם משעמם כמוני, תוכלו לקרוא.. כמו שאני קראתי כשהיה לי משעמם אתמול סיפור על גלעד שליט והפוליטיקאים, בנוסח סאות'פארק.

ללא מעודכנים בינינו: סאות'פארק היא סדרת טלוויזיה מצויירת ומטופשת שמכניסה כמויות ענקיות של זבל למוח. הסדרה על עוסקת בהרפתקאותיהם של ארבעה ילדים וחבריהם החיים בעיר קטנה בשם סאות'פארק הממוקמת בקולורדו. ממאפייני הסדרה הבולטים ביותר הם הומור בוטה ומוקצן, פרודיה על תרבות פופולרית, וטיפול סאטירי באירועים עכשוויים. הסדרה הזו משודרת בטלוויזיה מ- 1997!! אתם קולטים?! 188 פרקים עם 13 עונות ואנשים ממשיכים לצפות בזבל הזה, ואוהבים אותו!- כמוני!! למרות שאין לי מושג מה אני מוצאת בסדרה הזו היא פשוט ממכרת.. (!)

בכל אופן, לעניינינו- סיפור גלעד שליט בנוסח סאות'פארק. אני לא אהבתי.. נושא שליט הוא נושא עצום ורגיש ואני לא לוקחת את הסיפור זה בתור בדיחה.. אתן לכם לשפוט [קרדיט]

ציפי לבני, אהוד ברק, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן הם ילדים צעירים בני 8 אשר מגיעים לבית ספר לפוליטיקאים צעירים – כיתה ב. היום בכיתה יש תלמיד חדש בשם נועם.


7:55 בבוקר, כיתה

ציפי, אביגדור, ביבי ואהוד מתיישבים בכיסאות שלהם ומוציאים מחברות.

ציפי:" היי חבר'ה, בא לכם לבוא אלי אחרי בית ספר?"

אהוד:" למה?"

ציפי:" נכין ביחד שיעורים, נשתה תה עם עוגיות, נשחק ברביות..."

אביגדור:" ברביות?! איכס!"

אהוד (שם יד על המצח):" ציפי, כמה פעמים אמרתי לך? רק בגלל שאנחנו מרשים לך להסתובב איתנו, לא אומר שאת יכולה לגרום לנו לשחק ברביות"

אביגדור:" כן פיפי, תפסיקי לנסות להפוך אותנו לבחורות. את משחקת איתנו עכשיו, את בחור"

ציפי:" תפסיק לקרוא לי פיפי, שמן!"

אביגדור:" תפסיקי לקרוא לי שמן, פיפי!"

 

לכיתה מתפרץ נועם.

נועם:" חברה!!! הצילו! אח שלי נחטף!! אני לא יודע מה לעשות?!"

אהוד:" לתפוס לו את המחשב ולשלוח –אני אוהב אותך- לכל החברות שלו בפייסבוק"

כולם צוחקים.

נועם:"אני רציני!!! הוא נחטף!!! מה  לעשות?!"

ביבי:" נועם, נועם, תרגע. נחטף על ידי מי?"

נועם:" על ידי תלמידים משיכבה ב' של בית ספר קאזה"

ציפי:" קאזה? הם חטפו את אח שלך?"

נועם:" כן! אתם חייבים להציל אותו!!!"

אהוד:" טוב תירגע, אנחנו נחשוב על משהו" (פותח מחברת ומשלים שיעורי בית)

נועם:" בבקשה! בבקשה תעזרו לי"

אביגדור:" אהא, אל תדאג" (מוציא תפוח לאכול)

נועם:" אני לא יודע מה הם הולכים לעשות לו! זה נורא!!"

ציפי:" טוב תירגע, תירגע"

נועם (מתעצבן):" היי! אח שלי נחטף! תפסיקו להגיד לי להרגע כבר!" (הולך בזעם ומתיישב על כיסא)

אהוד:" וואו, איזה לחוץ. אמאלה. לא מאגניב"

אביגדור:" כן, מה קרה כבר? כשלקחו את אח שלי לבית ספר סיביר, אני שמחתי. גבנתי לו את פרוסת הלחם"

ציפי:" זה למה אתה שמן"

אביגדור:" תפסיקי לקרוא לי שמן, פיפי!"

ציפי:" תפסיק לקרוא לי פיפי, שמן!"

אביגדור:" תפסיקי לקרוא לי שמן, פיפי!"

ציפי:" אתה יודע, היה רק תלמיד אחד שמן יותר ממך. האריק שרון הזה"

אהוד:" היי, לא מדברים עליו ככה יותר"

ציפי:" למה?"

ביבי:" כי עד שהוא סוף סוף היה מנהיג הכיתה, הוא קיבל שבץ"

כולם עושים מבט עצוב.

אהוד (מתחיל לצחוק):" פחח.. זה בעצם די מצחיק"

ביבי:" האמת כן"

כולם צוחקים.

 

לכיתה נכנס המורה – בן 34, שמן, לובש כחול, לבן אדום. רוטב מקדונלדס מרוח לו על החולצה.

המורה:" אוקיי תלמידים, נא להתיישב, היום יש לנו תלמיד חדש בכיתה. קוראים לו נועם שליט"

נועם:" המורה! חטפו את אח שלי!!!"

ביבי (מגלגל עיניים):" שמענו... יש דברים מעניינים יותר לדבר עליהם"

המורה:" מה?! זה פשוט לא יאמן!!!"

נועם:" כן המורה! אתמול!"

(התלמידים מתעסקים בדברים שלהם)

המורה:" זה פשוט נורא!!"

נועם:" נכון המורה. הוא כל כך בודד שם!" (מתחיל לבכות)

המורה:" אני לא מאמין שחטפו את אח של נועם, ולאף אחד מכם לא איכפת!!!"

(התלמידים מרימים ראש בתהייה)

המורה:" ככה אתם דואגים לאחד החברים שלכם?!!?"

אביגדור:" הוא לא היה חבר שלנו"

ציפי:" כן, אנחנו לא מכירים אותו בכלל"

ביבי:" ויש לנו הרבה עבודות להגיש"

ציפי:" כן המורה. יש לנו עבודה באיכות הסביבה להגיש למחר"

המורה:" זה לא משנה! אתם לא מבינים שאח שלו בשבי?!"

ביבי:" מה אתה מצפה שנעשה? שפשוט ניכשל בכל העבודות?"

המורה:" תלמידים, זה חבר מהכיתה שלכם ואתם צריכים לדאוג לו. אני לא רוצה לשמוע יותר תרוצים. אני רוצה שתעשו משהו בנידון! אם לא, אני אוריד לכם ציון ואדאג שאף אחד לא יצביע עבורכם בעתיד!"

אהוד:" דאמיט!"

 

הפסקה, מסדרון

ציפי, אהוד, ביבי ואביגדור נמצאים במסדרון עם נועם. אהוד מחזיק פלאפון ביד ודף נייר שעליו כתוב מספר טלפון.

אהוד:" אתם בטוחים שזה המספר של הילד הכי מקובל בשכבה ב' בקאזה?"

ציפי:" כן, נראה לי"

אהוד:" איך את יודעת?"

ציפי:" חבר טוב שלי, שמעון פרס פעם היה איתו בקטע"

ביבי:" אייכ, זה גיי!"

אביגדור:" לגמרי!"

ציפי:" איזה גזענים אתם! זה בסדר להיות הומו!"

ביבי:" פחח, כן. אם אתה גיי!"

נועם:" אפשר להתקשר בבקשה?"

אהוד:" טוב טוב..." (לעצמו) "גאד, איזה בכיין"

אהוד (מחייג):" הלו?"

בקו השני:" כן?"

אהוד:" שלום, מדבר אהוד מהבית ספר לפולטיקאים צעירים. שמענו שיש לכם תלמיד כיתה א בשם גלעד שליט שחטפתם לנו"

בקו השני (עצבני):" כן, אז?"

אהוד:" רצינו לבקש שתחזירו לנו אותו, כי אח שלו נועם נורא מדוכא כאן"

בקו השני:" למה שנחזיר לכם אותו? אנחנו שונאים אתכם"

אהוד:" כיי.... אם לא תחזירו לנו אותו... אז נועם ילשין עלינו למורה ואז לא יצביעו בשבילנו בעתיד. חוץ מזה הוא מזיין לנו את השכל וממש ממש מעצבן"

נועם (עצבני):" היי!"

בקו השני:" זאת בעיה שלכם, לא שלנו"

אהוד:" אבל... היי! זה לא נחמד. אתה לא מתנהג בסדר. אתה ל-א סחבק!"

בקו השני:" כן אהבל, אני לא מנסה להיות סחבק שלך. אני שונא אותך!"

אהוד:" אה, כן? אז אני עוד יותר לא סחבק איתך!"

בקו השני:" מה שתגיד..."

אהוד:" בכלל, אני עד כדי כך לא סחבק איתך, שאני אפילו לא אדבר איתך יותר!" (מנתק עם פרצוף שמח) "חח... מצוץ לי!"

כולם מסתכלים על אהוד במבט מופתע.

אהוד (בגאווה):" זהו"

כולם ממשיכים להסתכל על אהוד במבט אדיש.

אהוד:" מה?"

נועם מתחיל להשתולל ולצרוח.

ציפי:" יופי מפגר, מה השגת בזה?"

אהוד:" היי, אל תקראי לי מפגר, פיפי!"

ציפי:" אל תקרא לי פיפי, מפגר!"

ביבי:" חבר'ה, אולי די? אהוד תפסיק לקרוא לה פיפי. פיפי, תפסיקי לקרוא לו מפגר"

ציפי:" טוב נו... אה? רגע..." (מסתכלת על ביבי בעצבים)

ביבי:" כשהמורה יגלה את זה, הוא יכעס. מה נעשה עכשיו?"

אביגדור:" אולי תן ל-י לבקש מהם?"

אביגדור מחייג ותוך כדי לובש כובע צבאי.

ציפי:" בשביל מה זה?"

אביגדור:" מכניס את עצמי לאוירה. זה מה שלימדו אותי בבית ספר למשחק"

ציפי:" לא היית בבית ספר למשחק"

אהוד:" קוראים לזה הכלא ברוסיה. מי שלא יודע לשחק דמות קשוחה, מקבל הרחבת תחת"

ביבי:" איכככ, זה גיי!"

אביגדור:" שתקו!"

בקו השני:" שלום..."

אביגדור:" תקשיב לי יא חתיכת קאזאיסט מסריח. אם אתה לא תחזיר לפה את גלעד שליט עכשיו, אני אבוא לשם ואפוצץ לכולכם את הצורה!"

ציפי (מבוהלת):" היי היי, תירגע קצת"

אביגדור (לא שם עליה וממשיך):" אני אוריד לכם את כל הראשים, אוציא משם את המוח ואכין מזה כוסות תה לסבתא שלי! אני אבתר לכם את הגופות ואשתין פנימה! ויש לי פיפי צהוב, זה הכי מסריח!"

בקו השני (קול של מזכירה):" אם ברצונכם לבצע הגדלת חזה, הקישו 5. אם ברצונכם לבצע הגדלת זין, הקישו 6"

אביגדור (לברק):" בן אדם, זה המספר הלא נכון"

אהוד:" אוי סליחה, התבלבלתי" (מסמיק ומביא לו את הפתק השני)

ציפי:" מה זה היה?"

אביגדור:" משהו על הגדלת זין"

אהוד:" היי! לא ניסיתי לעשות הגדלת זין!"

כולם מסתכלים על ברק באדישות.

ביבי:" לא שאלנו אם ניסית"

אהוד:" אה..."

ציפי:" ניסית לעשות הגדלת זין?"

אהוד (מתעצבן):" לא ניסיתי לעשות שום הגדלת זין! תתקשר שוב!"

אביגדור (מתקשר, אך באמצע פונה שוב לאהוד):" הגדלת חזה?"

אהוד:" לא!"

בקו השני:" הלו?"

אביגדור:" היי, זה בית ספר קאזה?"

בקו השני:" כן"

אביגדור:" זה הבחור שדיבר קודם עם חבר שלי אהוד?"

...

אביגדור:" הם דיברו על מי מהם פחות סחבק?"

...

אביגדור:" אתה יכול לקרוא לו בבקשה?"

...

אביגדור:" עצירות? אהה.. טוב אני אחכה"

ציפי:" היי, מה לעזאזל אתה עושה?"

אביגדור:" ששש... זה אסטרטגיה. אני לא רוצה לצעוק סתם ככה על הבחור השני, צריך להתחיל להסביר לו מההתחלה שאנחנו רוצים את גלעד שליט וזה יוציא אותי מהדמות של הבחור הרע. אני מחכה לבחור הראשון שכבר יודע"

(כעבור 5 דקות)

בקו השני:" הלו?"

אביגדור:" או, היי. איך היה בשרותים?"

בקו השני:" בסדר, תודה"

אביגדור:" איך העצירות?"

בקו השני:" יעבור. אכלתי הרבה פיתות"

אביגדור:" תנסה לשתות שוקו ולאכול פרות יבשים זה..."

ביבי:" אביגדור!"

אביגדור:" זה יגרום לך להיות בריא לקראת היום שבו אני אבוא ואזיין אותך בתחת אם לא תחזיר לכאן את גלעד שליט עכשיו! אנחנו נבוא לשם, נפוצץ לכם את הצורה, ניקח את הגולגולות שלכם ונכין מהם סירי לילה בשביל פיפי לבני!!!"

ציפי:" היי!"

אביגדור:" זה ברור!?! אני רוצה את גלעד שליט פה עכשיו!!!"

בקו השני:" לא" (מנתק)

אביגדור (מתעצבן):" אתה!!!" (מבין שניתקו לו) "אהההה! שונא קאזאיסטים! צריך להרביץ לכולם!"

ביבי:" מה קרה?"

אביגדור:" ניתק"

ציפי:" וואו, לא צפוי"

נועם ממשיך להשתולל ולבכות.

ביבי:" אז מה נעשה עכשיו?"

אהוד:" היי, יש לי רעיון. אולי נביא להם את שלי יחימוביץ'? היא נראית טוב, הם יסכימו"

אביגדור:" נשמע טוב. ואז נוכל להרביץ להם!!!"

ציפי:" לא, מפגרים! אז נצטרך להציל גם אותה"

ביבי:" נכון, זה לא רעיון טוב. היי אהוד, היא לא חברה טובה שלך?"

נועם משתולל וצועק סביבם.

אהוד:" כן, אבל הוא ממש מעצבן"

ביבי:" אבל אתם לא ביחד?"

אהוד:" למה?"

ביבי:" כי היא חמודה ו..."

ציפי:" אויש אולי תפסיקו עם זה עכשיו?!"

 

הפלאפון של אהוד מצלצל.

אהוד:" הלו?"

בקו השני:" תקשיב טוב, זה מקאזה. אם אתם רוצים לקבל את גלעד שליט בחזרה, אתם צריכים להחזיר לנו את כל האגרופנים, המקלות והפיקות שגנבתם לנו בשנה שעברה!"

אהוד:" מה? זה לעולם לא יקרה!"

בקו השני:" בעיה שלכם. זה התנאי"

אביגדור (חוטף את הפלאפון):" תקשיב לי יא חתיכת" (ניתוק) "ממזר מטונף! אם אתה...היי! הוא שוב ניתק לי! צריך להרביץ להםםםם!"

 

כיתה. שיעור.

המורה נכנס ושומע את נועם משתולל ובוכה.

המורה:" ילדים, לא ביקשתי מכם להחזיר את אח שלו הביתה?"

נועם משתתק.

ציפי:" ניסינו, אבל הם לא רוצים להחזיר לנו אותו"

אהוד:" כן. הם רוצים שנחזיר להם את כל האגרופנים, המקלות והפיקות. ואז הם ירביצו לנו. ואי אפשר לעשות את זה"

המורה:" אז למה שלא תחזירו להם?"

אהוד:" כי התאמצנו נורא קשה לקחת אותם והרבה מאיתנו לא חזרו לבית ספר יותר אחרי המכות שקיבלו. ואז הם שוב יתחילו להרביץ לנו אחרי שנחזיר להם"

אביגדור:" כן, בואו נרביץ להם קודם!!!"

חלק מהכיתה בעד.

המורה:" לא לא לא. אסור להרביץ עכשיו סתם ככה. תצטרכו למצוא פתרון אחר לזה"

ביבי:" אוקיי אינשטיין, איזה פתרון אתה רוצה שנמצא? הם לא רוצים להחזיר לנו אותו, והם לא מקבלים את הפיקות שלהם"

המורה:" אני לא יודע. זאת הבעיה שלכם, לא שלי"

אהוד:" אבל אנחנו לא יודעים מה לעשות"

נועם מתחיל שוב להשתולל ולבכות.

אהוד:" אוי לא... לא שוב!"

ציפי:" אני לא יכולה לסבול את זה יותר!"

 

הפסקה, מסדרון

ציפי, אהוד, אביגדור וביבי הולכים במסדרון ואחריהם הולך נועם - צורח ובועט בכל דבר שזז וגורם לכולם להסתכל עליהם.

אהוד:" היי אביגדור, אולי תרביץ לו במקום? כדי שישתוק?"

אביגדור:" נשמע רעיון טוב!"

ציפי:" לא, חכה! יענישו אותנו"

אהוד:" אוקיי, בואו נהרוג אותו ואף אחד לא ישים לב?"

ביבי:" נשמע כמו פתרון..."

ציפי:"לא! חכו! יש לי רעיון הרבה הרבה יותר טוב"

אהוד:" כדאי שיהיה פשוט יותר מלהרוג אותו"

ציפי:" שמתם לב שבכל פעם שאנחנו מנסים לעשות משהו, אז הוא משתתק?"

ביבי:" אוקיי, אז?"

ציפי:" בואו נעמיד פנים שאנחנו כל הזמן עושים משהו כדי להחזיר את גלעד, אבל בעצם נתנהג כרגיל ונעשה את כל הדברים שאנחנו רגילים לעשות"

אהוד:" מה? אתה חושב שזה באמת יעבוד?"

ביבי:" כן, נועם וכל שאר הכיתה לא ע-ד כ-ד-י כ-ך מפגרים!"

ציפי:" אה, כן?" (לנועם) "היי נועם, אנחנו הולכים להתקשר לחייזרים ולהגיד להם שיסגרו את שערי הבית ספר של קאזה עד שישחררו את גלעד"

נועם משתתק. "באמת?"

ציפי:" כן. אהוד הולך להשיג את המספר שלהם עוד מעט"

אהוד:" היי, למה אני?"

ציפי:" שש... תשחק אותה" (לביבי) "אמרת משהו?"

ביבי:" אוקיי, עושים את זה!"

אביגדור:" אפשר להרביץ להם בכל זאת?"

 

כיתה. הפסקה

כל הכיתה מתאספת סביב ציפי, ביבי, אהוד ואביגדור. נועם עומד בצד ומסתכל בעיניים גדולות על המתרחש.

ביבי:" אוקיי, חבריי לכיתה, יש לנו משהו להגיד לכם. אנחנו ממש ממש לא מרוצים מההתנהגות שלכם!"

תלמיד:" מה, למה?"

ציפי:" בגלל שגלעד מוחזק בשבי ולאף אחד כאן לא איכפת!"

תלמיד:" נכון, גם לכם לא איכפת"

תלמיד 2:" כן, אתם סתם מעמידים פנים ש..."

ציפי (משתעלת ומסתכלת בחשש על נועם):" זה לא נכון! איכפת לנו מאוד!"

תלמיד:" טוב, אבל אתם אמרתם שאי אפשר להחזיר אותו, אז מה אתם רוצים מהחיים שלנו?"

אביגדור:" היי! אם אנחנו אומרים שצריך להיות לכם איכפת, אז יהיה לכם איכפת!"

ציפי:" נכון, ואנחנו הולכים לעשות ביחד הרבה דברים שיראו לכולם עד כמה איכפת לנו מגלעד"

תלמיד:" אז אתם רוצים שאנחנו נעמיד פנים שאיכפת לנו מגלעד אבל בעצם לא לעשות כלום כדי שירדו לנו מהגב?"

ציפי:" אמממ... כן"

ביבי:" כן"

אהוד:" כן"

אביגדור:" ולהרביץ לקאזה בכל מקרה"

התלמידים חושבים. "נשמע טוב", "סבבה", "מעולה"...

ציפי (באה לנועם):" תקשיב נועם, היום אנחנו מתחילים בפעילות למען שחרור גלעד שליט. ביקשנו מכל הכיתה שלנו להחליף את התמונות שלהם בפייסבוק לתמונה של גלעד שליט"

נועט (שמח):" באמת!? וואו. ומתי גלעד יחזור?"

ציפי:" אהה... אהוד?"

אהוד:" מה?! היי! למה..." (ביבי וציפי נותנים לו מרפק בצלעות) "אההה.. אנחנו רוצים שבקאזה יראו עד כמה איכפת לכולנו מגלעד שליט כשיראו כמה תמונות שלו יש בפייסבוק, ואז הם ירצו לשחרר אותו"

אביגדור:" כן"

נועם:" בגלל תמונות בפייסבוק?"

ציפי:" אהה.. כן?"

(שתיקה. נועם מסתכל על אביגדור, ציפי, אהוד וביבי כמו על מפגרים)

נועם:" מאגניב! תודה חבר'ה"

(התלמידים נושפים לרווחה)

ביבי:" זה היה קרוב"

מאיר (שיטרית):" יש לי עוד רעיון. בואו נשים מד מיוחד בכל הרשתות החברתיות שיהיה כתוב שם כמה ימים גלעד שליט כבר חסר!"

ביבי:" למה?"

אהוד:" כן... למה?"

מאיר:" אממ... כדי שאנשים ידעו כמה ימים הוא חסר!"

ביבי:" וואו! איך לא חשבנו על זה קודם?!"

אביגדור:" מאגניב!!"

 

יום למחרת: כיתה. לפני שיעור

ארבעת החברים עומדים ומדברים ביניהם.

 

ביבי:" אתמול סיימתי את העבודה בכלכלה. וואו היה מתיש ו..." (נועם מתקרב) "אני מקווה מאוד שזה יעזור לשפר את הכלכלה של כולנו עד שגלעד שליט יחזור ואולי העבודה הזאת תגרום לו לחזור"

נועם מחייך.

אהוד:" כן, ואני הכנתי עבודה על משרד הביטחון, על שידרוג המטוסים שיחזירו את גלעד שליט ועל הטילים שאנחנו נירה כדי..."

אביגדור:" כדי שהם יעופו, יקחו את גלעד שליט ויטוסו איתו בחזרה לכאן!"

אהוד:" בדיוק!"

ציפי:" ואני הכנתי עבודה על מצב החינוך בישראל כדי שהחינוך יהיה יותר טוב וגלעד שליט ירצה לחזור!"

אביגדור:" ואני רוצה להרביץ לקאזה"

(שתיקה)

אביגדור:" ואז גלעד שליט יחזור"

 

לכיתה נכנס סטנלי פישר:" היי ביבי, הכנת את העבודה בכלכלה? היו לי בעיות בסעיף האחרון"

ציפי:" סטנלי, איך העבודה שלך קשורה לגלעד שליט?"

סטנלי:" היא לא קשורה לגלעד שליט"

 

כוס זכוכית נשברת בכיתה. שתיקה. כל התלמידים מסתכלים על סטנלי כמו על אויב המדינה.

 

סטנלי:" מה?! אני לא קשור לגלעד שליט"

כולם עדיין מסתכלים עליו.

ציפי:" אני לא מאמינה שכרגע אמרת את זה"

סטנלי:" אבל"

אהוד:" שש.... דבר אל היד!" (שם לו יד על הפרצוף)

ביבי:" אהוד, אתה אמור לשים את היד מול הפרצוף, לא על הפרצוף".

סטנלי:" היי, רגע! מישהו מכם בכלל הכיר את גלעד? מישהו בכלל הסתובב איתו?"

נועם מתחיל להזיל דמעה.

ציפי:" אוי לא. תראה מה עשית!"

אביגדור:" אתם רוצים שאני אהרוג אותו?"

ביבי:" כן בבקשה"

כל התלמידים מתנפלים על סטנלי ומכסחים אותו מכות.

 

המורה נכנס לכיתה

המורה:" אביגדור, יש עליך עצם של יד של ילד בן 8 מהכיתה שלך"

אביגדור:"סטנלי הזה..." (מוריד את העצם)

המורה:" טוב ילדים, יש לי חדשות מצערות בשבילכם. אתמול היתה תאונה קטלנית בכביש החוף ו-5 אנשים נהרגו. אחד מהם היה דוד של חבר שלכם מהכיתה השניה. אוקיי?"

התלמידים:" אוקיי"

המורה:" טוב אם חושבים על זה, הם כבר מתו, אז זה לא כזה חשוב. מה עם גלעד?"

ציפי:" אתמול כל הכיתה החליפה את התמונות בפייסבוק שלהם לתמונה של גלעד שליט"

המורה:" ו...?"

(שתיקה)

ביבי:" זהו"

המורה (דופק לעצמו יד במצח):" וחשבתם שזה יעזור לשחרר את גלעד?"

ציפי:" חשבנו שהם יראו עד כמה איכפת לנו מגלעד שליט וישחררו אותו"

המורה:" ושמתם תמונות. בפייסבוק?!!?"

(התלמידים שותקים ומסתכלים אחד על השני בבהלה מחשש שתפסו אותם)

המורה:" אתם לא יודעים שלילדים בקאזה בכלל אין פייסבוק?!?!"

אהוד:" שיט, לא חשבנו על זה"

נועם מתחיל שוב להשתולל.

המורה:" יש להם מקושרים!"

ביבי:" יופי ציפי. מה נעשה עכשיו?"

ציפי:" תרגעו, אני חושבת על משהו"

נועם ממשיך לצרוח. המורה לא מוציא אותו מהכיתה.

המורה:" אני אמשיך לתת לו לצרוח עד שלא תחשבו על פתרון.

ביבי:" אוקיי אוקיי! יש לי פתרון!"

(כולם מסתכלים על ביבי)

ביבי:" אולי נכין שלטים שאומרים לכולם שצריך לשחרר את גלעד שליט ונתלה אותם ליד הקפיטריה של עזריאל ובכל המסדרונות הראשיים בבית הספר?"

ציפי, אהוד ואביגדור מסתכלים על ביבי בבהלה.

כל התלמידים, נועם והמורה מסתכלים עליו במבט אדיש.

המורה:" ואתה חושב שזה יעבוד?"

ביבי:" כ... כן?"

המורה:" ממ... רעיון לא רע בכלל"

כל התלמידים צועקים הידד לביבי.

ציפי:" וואו, יש לך ביצים!"

ביבי:" גאד דאמיט הם מפגרים"

אהוד (בשקט):" אוקיי, ומה יקרה כשהם יגלו שזה לא באמת עוזר? ותלמידים של קאזה לא מסתובבים כאן בבית ספר שלנו?"

 

אלי (צועק):" אני אתפלל היום בשבילך גלעד!"

 

ביבי:" נאשים את אלי ישי. שהוא לא מתפלל מספיק"

ציפי:"ביבי, התפילות של אלי ישי לא עובדות בקאזה. הם לא מאמינים באלוהים שלנו"

ביבי:" והתמונות בפייסבוק שלך עבדו מעולה"

אביגדור:" היי, הוא אמר שלקאזה יש מקושרים"

ביבי:" אז?"

אביגדור (בראשו מהדהד המשפט <אין להם פייסבוק, יש מקושרים. אין להם פייסבוק, יש מקושרים>):" לא יודע. בוא נרביץ להם!"

 

חצר בית הספר:

התלמידים משחקים כדורגל.

לפתע נכנס תלמיד וצועק:" בית ספר קאזה זרק לנו נפץ לתוך השרותים ופצע את דודו טופז"

אביגדור סוגר אגרופים בזעם.

אהוד:" אוקיי"

ביבי:" סבבה"

ציפי:" כן, לאף אחד לא איכפת ממנו. הוא אידיוט"

(ממשיכים לשחק כדורגל)

תלמיד אחר נכנס:" היי! בית ספר קאזה זרק לנו עוד נפץ לתוך השרותים והרס את ציור הקקי שעשינו בשנה שעברה כשלכולנו היה שילשול וציירנו איתו את צביקה פיק!"

יוסי (שריד):" זהו זה!!! מכות!!!"

כל התלמידים הולכים לפוצץ את בית ספר קאזה במכות. הם נכנסים פנימה וקורעים להם את הצורה. עד שהמורים מתערבים, רוב התלמידים בבית ספר קאזה מלאים בסימנים כחולים. אביגדור, ציפי, אהוד וביבי חוזרים בגאווה הביתה.

אביגדור:" היי חבר'ה, לא שכחנו משהו?"

אהוד:" כן, אבל אנחנו לא יכולים לחזור ולהשתין עכשיו על הילד ההוא הם המשקפיים. המורים יכעסו"

הטלפון של אהוד מצלצל.

"הלו?

בקו השני:" היי אהבלים! גלעד עדיין אצלנו!"

אהוד:" מי זה גלעד?"

בקו השני (שתיקה):" אהה... הילד שחטפנו לכם?"

אהוד:" אה! בני זונות!"

בקו השני:" התנאים שלנו לא השתנו, מפגרים!"

(ניתוק)

אהוד:" שכחנו את גלעד!"

כולם עוצרים. "אופס..."

נועם (שומע את השיחה):" אתם רוצים להגיד לי שכל הזמן הזה שרבתם מכות עם קאזה, לא חשבתם על לקחת את גלעד?!"

(שתיקה מביכה)

ביבי:" היי, מה אתה רוצה? הם החביאו אותו והמורים כעסו עלינו שנצא"

ציפי:" כן והרבה תלמידים אצלנו חטפו מכות בנתיים. לא יכולנו להשאר שם"

נועם מתחיל שוב להשתולל ולצרוח.

אהוד (מרים אבן ומתכוון לזרוק לנועם בראש)

ציפי:" לא, תירגע... גם אני רוצה, אבל לא"

אביגדור:" בואו נחזור לשם?"

 

כיתה. שיעור

 

נועם בוכה ומשתולל.

שלי (יחימוביץ'):" מאחר ולאף אחד כאן לא איכפת מספיק מיגאל שליט"

ביבי:" גלעד"

שלי:" שיהיה. המצאתי כובע מיוחד עם מד מחשבה על יגאל שליט"

ציפי:" מה זה אמור להביע?"

שלי:" זה אמור לכתוב כאן במסך הקטן" (מצביעה על המסך) "כמה זמן במהלך היום חשבתם על יגאל"

אביגדור:" גלעד"

שלי:" עד עכשיו זה לא עובד כל כך טוב. זה מראה תמיד על 0"

אהוד:" וואו שלי, כנראה שזה עובד מצויין"

ציפי (משתיקה אותו):" עדיף שתעבדי על זה קצת יותר. אז אולי נלבש את זה"

שלי:" אוקיי"

ביבי:" פוסתמה"

 

ציפי (משנה נושא) :" תגיד, ראית אתמול את התמונות החדשות של יוסי בובליל ששמו באתר one?"

ביבי:" כן.. חחח. חזק!"

המורה (נכנס):" תלמידים, אני מאוד מאוכזב! למה נועם עדיין בוכה? כולכם מקבלים הורדה בציון בתעודה!"

ביבי:" מה? רק אנחנו?"

המורה:" כן!"

אביגדור:" אבל למה?!"

המורה:" כי אתם הכי מקובלים"

ביבי:" זה לא הוגן!"

המורה:" בעצם, אתם יודעים מה, כולכם מקבלים הורדה בציון!

 

כל הכיתה מתעצבנת.

 

תלמיד (אנונימי) קם ממקומו:" אוקי, זהו זה! מצידי תעיפו אותי מהכיתה הזאת, אבל על הזין שלי גלעד שליט!!!!!"

(אנחות בהלה נשמעות בכל הכיתה. שקט מוחלט נוצר כאשר שומעים אך ורק את הזבוב המתעופף. אלי ישי בולע את הזבוב ואומר "אמן" בשקט)

תלמיד:" די להעמיד פנים שאיכפת לכם מגלעד! אף אחד מכם אפילו לא מכיר אותו! כל יום נעלמים לנו תלמידים בתאונות אופניים או במכות עם בית ספר קאזה. אז רק בגלל תמיד אחד שבמקרה לא נעלם אלא נשאר נעול בשרותים של קאזה, נועם יכול להחזיק את כל הכיתה בביצים?"

נועם:" אני לא?"

תלמיד:" לא נועם. אני מצעטר, אבל לאף אחד כאן לא ב-א-מ-ת איכפת לא ממך ולא מיגאל. סליחה, גלעד. הוא בסך הכל עוד תלמיד בדיוק כמו כל האחרים שלא חזרו מהמכות מול קאזה. הוא לא מיוחד. לשים תמונות בפייסבוק ושלטים במסדרון איילון לא ישנו את זה. לכעוס על ביבי והחברוה שלו גם לא יעזור. הם לא אשמים"

ציפי:" היי! למה זה לא ציפי והחבורה שלה?"

התלמיד (מתעלם):" ביבי והחבורה שלו לא אשמים. מי שאשם זה בית ספר קאזה שלקח את גלעד ולא אומר לנו איפה הוא ומה קורה איתו. הם מחזיקים אותו בתנאים לא ידועים כאשר כל החברים שלהם מוחזקים אצלנו בתנאים טובים. אתם לא חושבים שזה קצת לא הוגן? אם בכל פעם שיקחו לנו תלמיד, ישימו בשרותים ולא יתנו לאף אחד לדבר איתו, אנחנו נתנהג כאילו כל הכיתה יושבת איתו בשבי, הם פשוט ימשיכו לעשות את זה שוב ושוב ושוב..."

המורה:" אז אתה רוצה שאני אוריד ציון לקאזה?"

אביגדור:" או שאתה רוצה שאנחנו נתפוס את כל התלמידים השבויים שלהם ונביא להם מכות?"

 

התלמיד:" לא דאמיט! אני רוצה שלא תדברו איתם בכלל עד שלא יאפשרו לנו לראות שקודם כל גלעד בסדר והוא חי בתנאים אנושיים. אחרת בפעם הבאה שיחטפו לנו תלמיד, הוא יעבור שוב את מה שעובר גלעד. אם אתם רוצים להביא להם מכות על זה שהם זורקים נפצים או לסגור להם את שערי הבית ספר, בסדר. אבל אל תתנו לצרחות של נועם להשפיע עליכם. תעשו את העבודות שלכם כמו שצריך ותתייחסו לבית ספר קאזה בהאתם להתנהגות שלהם"

 

נועם:" אבל אז גלעד לא יחזור"

תלמיד:" נועם מותק, סליחה. אבל שיזדיין גלעד! המון תלמידים לא חזרו ולא יחזרו לעולם. אנחנו צריכים לפתור את הבעיות שלנו עם קאזה. אנחנו לא ניתן להם להרביץ לעוד 100 תלמידים שלנו רק בגלל שגלעד שם. אנחנו ננסה להוציא אותו משם, אבל אנחנו לא נתנהג כאילו הוא הדבר החשוב ביותר שיש לנו. כי עם כל הכבוד, יוסי בובליל השפיע על חיינו יותר מגלעד. אז די להיות צבועים ויפי נפש"

נועם:" אבל הוא אחד משלנו! הוא הלך מכות בשביל הבית ספר!"

תלמיד:" גם תלמיד שעומד למות עכשיו מסרטן בבית חולים הוא אחד משלנו. גם הוא הלך מכות בשביל הבית ספר פעם. אתה רואה אותנו תולים שלטים לתרום לו כסף לכימוטרפיה? רק בגלל שגלעד נתפס בזמן שהוא הלך מכות והתלמיד השני קיבל סרטן רק אחרי שהסתיימו המכות, לא הופך אותם לשונים"

המורה:" זה לא?"

התלמיד:" זה כן אם אתה רוצה לעשות מניפולציה על רגשות של אנשים טיפשים, לגרום לכולם להעמיד פנים שאיכפת להם מגלעד ולתת תחושה מזוייפת שזה עומד לפתור משהו"

כל התלמידים עושים "אהההה...."

ציפי:" מניפולציה על אנשים טיפשים. אני אוהבת את זה"

ביבי:" כן, גם אני..."

אהוד:" נשמע טוב"

אביגדור:" להרביץ לאנשים הטיפשים! ולקאזה!"

ביבי:" אתה רואה אביגדור? אתה לא חושב טוב. במקום להרביץ לשניהם, תנסה לגרום לאנשים הטיפשים ולקאזה להרביץ אחד לשני"

 

הסוף

 

נראה ארוך אבל זה ממש לא- כשמתחילים לקרוא את זה וזורמים זה עובר ממש מהר!!1

נכתב על ידי , 18/7/2009 22:45   בקטגוריות פוליטיקה ושיט אחר.  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אוי סליחה, כמעט והתאהבתי בך!


מכירים את זה שמישהו אומר לכם משהו.. ואתם לא בטוחים שזה אמיתי..? וכשקולטים שזה באמת לא אמיתי זה כבר מאוחר מדי..? או כמעט מאוחר מדי, במקרה שלי.. אני אתחיל מההתחלה, ברשותכם.
646557.

זה היה עוד יום סתמי ורגיל. האזנתי לגלגל"צ, ואז נהייה משעמם אז התחלתי לשחק סוליטייר, לנסות לשבור סוף סוף את השיא העלוב שלי.. לא הצלחתי, שוב, אז התייאשתי.. עברתי לפייסבוק. התחלתי לבקש חברויות מאנשים נוסטלגיים שדיברתי איתם אולי פעם אחת בחיים שלי.. כנראה שעשיתי טעות, כשביקשתי מגלעד (שם בדוי) בקשה.. התחלנו לדבר, הוא לא זכר אותי מאותו היום בת"א בו החלפנו כמה מילים.. הוא נזכר כשראה תמונות שלי, והחמיא לי עליהן. החלפנו מסנג'ר, פלאפונים ואהבנו לדבר במיוחד בשעות הקטנות של הלילה.. גלעד הוא בן אדם מקסים, שלצערי, גדול ממני ב-4 שנים וגר רחוק ממני 70 ק"מ בערך..

הדבר הראשון שהוא שאל אותי מאותה השיחה הראשונה במסנג'ר, זה אם אני בתולה. למרות שהוא מודע לגילי הצעיר יחסית.. ישר חשדתי שהוא מנסה להוביל לאיזשהו כיוון שיחה שונה ממה שאני תכננתי. עניתי- לא. הוא שאל אם יש לי מה לשאול עליו, עניתי- בינתיים, "לא.. מה ששאלת אותי אני כבר יודעת עלייך.." הוא שתק לכמה שניות ואז שלח: "איך את יכולה להיות בטוחה..?" עניתי: "אני בטוחה כי אתה סוג של הנוער-של-היום, ואתה לא נראה לי בתול בן 17.5.." הואלא ענה במשך דקה, שתיים.. ואז שלח: "אם לא תשאלי, איך תדעי..?" חשדתי. ידעתי שהוא מנסה למצוא נושא מסויים, כיוון מסויים של שיחה, שלא מצא חן בעיניי כל כך.. אז שאלתי אותו.. "אתה בתול?" בתמימות. הוא ענה שכן. הופתעתי, לא האמנתי, אני עדיין חושבת שזה לא נכון! הוא כל כך לא נראה "ילד-תמים-וטוב-שמאבד-את-בתוליו-אחרי-גיל-18"..

המשכנו לדבר, להעביר את הזמן.. בדיבורים על סקס, היחסים בין בנים לבנות, על גוף האישה, על גוף הגבר... וככה זה נמשך.. באיזשהו שלב הוא התחיל לקרוא לזה "הנושא הקבוע". הרגשתי שהוא מנסה מסיבה לא ברורה להחדיר לי לתת-מודע, שאני אוהבת לדבר על הנושא הזה, ורוצה להמשיך ולדבר עליו כל שיחה. אמרתי לעצמי טוב..שום דבר רע לא יכול לצאת מזה.. וזה רק במסנג'ר, נכון? זרמתי, כמעט שיותר מדי..

646557.

לאחר פחות משבוע ימים הוא דיבר איתי כבר אחרת.. כאילו שאני איזו שפנפנת פלייבוי כלשהי לשעות הקטנות של הלילה.. הוא ביקש: לעשות "סקס יבש אונליין" או "רוצה שאשלח לך תמונות עירום שלי..?" הייתי עיוורת, למזלי, לא יותר מדי.. ולמרות שאהבתי אותו, כל כך אהבתי אותו.. אמרתי לו, מילה במילה: "אתה יכול לדבר איתי על נושאים כאלה.. אבל תשמע, אני לא יודעת מאיזה פנטהאוז אתה חושב שיצאתי אבל אני לא ילדה כזאת שתעשה איתך 'סקס יבש אונליין' רד מזה, טוב?! יש לי גבול.. אולי אתה חושב שלא.." (למי שלא יודע, פנטהאוז זה מגזין פורנו) הוא קצת נרתע, אמר שהוא התאכזב מעצמו, איחל לי לילה טוב והתנתק. הרגשתי אשמה, כאילו שעשיתי משהו לא בסדר.. אולי התעצבנתי עליו יותר מדי..? אולי יצרתי אצלו רושם מוטעה לגביי? כנראה שלא אדע אף פעם..

התחלתי לחשוב עליו.. כל השיחות במסנג'ר, השיחות בפלאפון, המסרונים.. בכל פעם שהוא קרא לי במסנג'ר או טלפן אליי לבי החסיר פעימה. אולי קצת התאהבתי בו? חשבתי. כנראה בגלל כל המחמאות שהפיץ שבגללן הסמקתי כל כך הרבה פעמים..

ואז היא הגיעה, לא, לא בחורה אחרת, לא חברה.. אלא השיחה. השיחה בה הוא כל כך אכזב אותי וריגש אותי בו זמנית. "....יש מצב שאת שולחת לי תמונה שלך..?" התבלבלתי לרגע, ועניתי שיש מספיק תמונות שלי בפייסבוק.. ואז הבנתי שהוא לא רוצה סתם תמונה.. אלא תמונת עירום שלי, משום מה.. ואז הוא שלח: "את יודעת לאיזו תמונה אני מתכוון..." דיברנו על זה כבר כמה פעמים.. שלחתי לו שוב את התירוץ: "לא אחשוף את גופי בפני מי שלא חבר שלי.." הייתה שתיקה של כמה דקות, הייתי בטוחה שהוא הבין. ולפני שהספקתי לשים לב.....: "אם אגיד לך.. שנראה לי שטיפה התאהבת בי?" נבהלתי. לא ידעתי- מה לענות? איך לענות? מתי לענות? איפה..? עדיף לטלפן? הייתי כל כך מבולבלת ומבוהלת, שלחתי: "אני אגיד לך שכן, טיפה.." זה היה הלם גדול. הסתכלתי על מסך המחשב ופקחתי עיניים לרווחה, לא האמנתי מה עשיתי וכמה נזק גרמתי לי, ולו. "ואם אגיד לך שזה הדדי...?" לבי פעם בחוזקה, כל כך בחוזקה.. התקשתי קצת לנשום אפילו והייתי מבולבלת, כל כך הרבה מחשבות עברו לי בראש על "מה היה קורה אילו..", "מה הייתי עושה אם..", "מה הוא היה עושה אם..?" ולחשוב שאנחנו מכירים רק שבוע (!!!!!) אבל הרגשתי כאילו אני מכירה אותו שנים. הוא היה כל כך כנה ופתוח איתי וכך גם אני איתו.. הרגשתי שאנחנו יכולים להיות ידידים כל כך טובים.. ואז שלחתי: "אתה באמת באמת מאוהב בי?" עם סמיילי נבוך, ברמיזה ל: "מה יש לך? אתה גדול ממני בארבע שנים בערך, ורחוק ממני כל כך.. שום דבר לא יקרה!!" ובלי ששמתי לב הוא הספיק לשלוח: "אני חושב שכן. כל פעם שאנחנו מדברים אני מתרגש, כל פעם שאת שולחת לי סמס חזרה אני מחייך, אני מרגיש אושר בכל פעם שאני נזכר בך.." הסמקתי, לא ידעתי מה לענות.. כנראה שבאמת כמעט והתאהבתי.. אבל מה שבא בקלות, הולך בקלות: "אולי כדאי שאנחנו בכלל לא נדבר." צעקתי בלב, הרגשתי שיברון לב. לא ידעתי- מה לעזאזל קורה סביבי, מה הולך איתו, מה הולך איתי?!?!?! רק אמרתי שלא ילך בינינו..חשבתי שהוא יבין, ולא ציפיתי לתגובה כזאת. הוא מחק אותי בפייסבוק, סינן אותי בפלאפונים ומסרונים, וחסם אותי במסנג'ר.

646557.

הרגשתי באיזשהו מקום אשמה, שאולי גרמתי לו לעצב?- חחחח, ממש.. הוא לא יותר מנצלן סוטה,וחבל שהבנתי את זה רק היום, בהסתכלות על השיחות שלנו.. אני לא מבינה מה לעזאזל חשבתי לעצמי? ואיך לא קלטתי את זה קודם? איך לא קלטתי שהוא רוצה להיות "חבר שלי" כביכול, רק בשביל התמונה? הוא לא באמת התאהב בי, הוא לא באמת אוהב אותי.. חשבתי שבאמת אכפת לו ממני, שאני באמת מישהי בשבילו. הוא יצר אצלי רושם מוטעה, וצלקת..איי.. מה ששבוע יכול לעשות... אני עדיין לא מאמינה שכמעט ונוצלתי ככה, כאילו כלום..  ובקשר לגלעד? אנחנו לא מדברים יותר. טוב נו, פחות חבר אחד בפייסבוק..

חזרתי לאהבה הקודמת שלי.

 

שעת תחילת הפוסט: 06:35.

שעת סיום הפוסט: 07:40.

סך הכל זמן כתיבת הפוסט: 55 דקות.

נכתב על ידי , 15/7/2009 06:35   בקטגוריות מים שקטים חודרים עמוק.  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

1,759
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לילדה אמיתית. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ילדה אמיתית. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)