אני לא אהובה.

אל תקרא לי אהובה, אינני אהובתך.

אינני פועל סביל של אהבה.

אם אתה רוצה לאהוב אותי - אהוב.

אני לא נושאת באחריות על היותי נאהבת,

ולא טובעת ממך להיות כזו עבורך.

אין לי דבר להציע לך בתמורה להיותי אהובה בעיניך,

ואין לי דרך להוקיר על הזכות הגדולה שבחרת בי להיות אחת כזו,

שאותה אתה אוהב.

ומתוקף היותי נאהבת סבילה,

אני נמדדת על פי מידת סבלנותי

ויכולותיי לסבול הן יוצאות מגדר הרגיל

ואם על כישרון זה אתה אוהב אותי,

זה די מחמיא

להיות אהובתך הסבילה

עלמה סובלת.

ומשום שאני אהובתך

זכאית אני לשלל מתנות

כמו, לדוגמא, מה תאמר

על שרשרת הפנינים של אימך?

כמובן בהנחה שהרומן שלנו,

שהאפשרות שאני אהובה

מתבססת על דמותך המוצאת חן בעיני

ותנאי הכרחי להנחה מסוג זה

היא שאימך מתה,

נאמר שהתייתמת ממנה בילדותך.

כך, דמיין לך

שאֶם ילדיך, תהיה זו העונדת לצאוורה

שרשרת פנינים

של אימך

אין זה הופך אותה

לאהובה בעיניך?

הדעה הרווחת שככל שאישה נותנת יותר

כך היא רחבה יותר, מכילה

רטובה, ובולעת.

אך דע לך, ככל שתהיה היא צרה יותר, וליבה מכונס.

כאשר שריריה קפוצים, ומבטה מצועף,

כך תהפוך היא אהובתך

אהובה סבילה.

ההיא הזו, שאותה אתה שואל "הי אהובה, מה שלומך?"

אותי אתה שואל?

אה,

תודה ששאלת.