אוקיי אז ככה, נחשו איפה אני ? בבית החולים שאמא שלי עובדת בו D:
למה? כי אנחנו קונות פה חזייות למיניהן =.=" למה פה? לכו תדעו אבל מה שמגניב פה זה שבנתיים שאמא שלי רואה איך מנתחים למישהו את הצלעות או מה שזה לא יהיה אני יושבת פה ומשחקת לה במחשב (אבל פייסבוק אין פה כמו בביצפר ><")
ראיתי פה בשולחן העבודה שלה את הדובים האלה שיוצאים מהקינדר השוקולדי ההוא ואני דיי בטראומות (היא לא סיפרה לי שיש לה אוסף דובים!!) וחוצמזה יש פה תמונה שלי ושל אח שלי זה עוד ניחה אבל זאת תמונה כל כך ישנה ומכוערת שלי>_<"
חוצמזה אני ניראת זוועה בכללי כי הזעתי על המיצ"ב המזדיין שהיה לנו היום
כתבתי עליו פודינג ושהם חופרים ועוד כל מיני שטויות מתוך שיעמום ואי יכולת לפתור תרגילים.
עם זה יילך לתעודה אני מתה יותר מי מתה ואולי אפילו יותר משני מתים...
וואי המקום הזה כל כך מלחיץ בהתחלה נסעתיעל קו 7 עם כל הערסים המפחידים שם ואז עליתי על קו 82 (מזל שביקשתי בנוסף לנהג מאישה אחת להגיד לי איפה התחנה שלי למה הנהג הזה שכח ><")
אחריי זה (כלומר אחריי ששמעתי יותר מחצי שירים בפלא שלי)הגעתי לבלינסון ואמא הדריכה אותי בפלאפון איך להגיע אליה.
האמת למרות שזה בית חולים נידח שאפחד לא שמע עליו (חוץ מרוני XD) הוא מאוד יפה אפילו מוזיאון אומנות יש בו(!)
אחריי שהגעתי תחילה התיישבתי איתה מול האיש המנותח והיא מאחוריי כל המכשירים האלה O_O"
איך היא יודעת מה לעשות אני לא מבינה.. הקיצר היא רצתה שאני יילך לכאן (החדר שלה) כדי שאני לא ייקבל קרינה.
וואו הרגע אישה נכנסה ואמרה שהצינתור הופסק כי הייתה תקלה אבל מהטון שלה האיש עוד לא מת..
אבל הגעתי ללשתי מסקנות אחרות:
1. זה ייקח לאמא יותר זמן
2. עכשיו ישלי יותר חשק לראות מה הולך שם.
עכשיו היא נישארה לשבת פה איתי ואני משתעממת פה ברמות ובגלל זה אני חופרת לכם D:
אני חושבת שבחיים לא יהיה לי חבר מכמה סיבות:
1. אני פשוט לא יודעת להיראות חושנית כשצריך
2. אני טיפשה
3. אני מאוד מכוערת
4. אני גבוהה מידי
5. אני מריחה כמו כלב בגלל שלא מוכנים..
איי אמא שלי באה D: יאללה הלכתי ביוו 3>
עריכה 14:06:
וואו בשביל מה היא קראה לי? בשביל להראות אותי לכול העובדים שם ><"
יואו הסמקתי כמו עגבנייה כי אני ניראת זוועה והיא מראה אותי לכולם!!
"חנה זאת הבת שלי!"
"היי אנגלינה שמעתי עלייך כל כך הרבה!"
"היי..כן..תודה.."
*********************************
"ליאה תכירי זאת הבת שלי!"
"ואוווו איזו ענקית היא! בת כמה את?"
"14.."
"וואו את ענקית!"
"תודה..?"
"זתומרת בגובה! באופי אני לא יודעת אמא שלך תגיד לי חהחהחה"
"..."
*********************************
"יורם תכיר זאת הבת שלי!"
"וואוו פשש איזו חתיככהה" *חיוך זדוני*
"כ..כן..תודה.."
*ליטוף בשיער*
(עכשיו הפכתי לכלב!!)
*********************************
"היי מישל תכירי זאת הבת שלי!"
"וואו היא דומה לך כל כך!"
"באמת? ציפי אמרה לי שהיא לא דומה"
"טוב היא כן אבל יש גם משהו מהאבא"
(ומה אני עז? למה מדברים כאילו אני לא שם?)
********************************
"היי יוסי תכיר זאת הבת שלי!"
"אויי היא כל כך חמודהה!!"
"...."
"אנגלינה! תגידי שלום!!"
"היי.."
"שלום לך חמודה!!" *קול פדופילי*
*******************************
"היי יעל תכירי זאת הבת שלי!!"
"היי חמודה!"
"היי.."
"אויי ראיתי אותה עוברת פה! הייתי בטוחה שהיא לא שייכת לאפחד כאן כי אני מכירה את הילדים של כולם אבל הינה היא כן שלך כן כן ידעתי שהיא קשורה לפה איכשהו לא יכול להיות שהיא לא קשורה ולא באה לבד אבל לא רציתי לגשת אליה מי יודע אולי היא ככה וככה...(אני יחסוך מכם את החפירות)
"כן יעל חהחהחה אז הינה זאת הבת שלי"
"שלום לך אני יעל"
"כן..שמעתי.."
(חשבתי שאני הולכת להחטיף לה מכות אם היא לא הייתה סוטמת!!!)
************************************
ועוד ועוד =.="
הרגשתי כמו צעצוע שילדה בת 4 משוויצה בו עם כל הילדים שלה.
ועכשיו היא הלכה ואני שוב תקועה פה ><"
שיאללה מתי אני ייצא מהחור הזה? XO
חצי מהאנשים פה מלחיצים O_O"
מתי אני יילך לעזאזל לאכול!?!!? T^T"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכלבה הרדיואקטיבית
