זכרונות.
הלכתי ובאתי.אני כאן.כבר לא באותו המקום.
אבל עדיין יכולה לגעת בלב פצוע.
לא הייתה דרך משם באור.
רק שקיעות יפיפיות באדום-סגול מול המאזניים.
על הצוק הצרחות עדיין נשמעות.
אֵלִי, אֵלִי
שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם
הַחוֹל וְהַיָּם,
רִשְׁרוּשׁ שֶׁל הַמַּיִם,
בְּרַק הַשָּׁמַיִם,
תְּפִלַּת הָאָדָם.
(חנה סנש)
וללכת ללכת,לרוץ
בחול,במים,להיאבק,למשוך,לשאוף,לברוח
חשבתי שראיתו אותו מסתתר בגוף של נאורי
וכשחיפשתי בתוך העיניים
רק הטירוף צמח משם
ולא ידעתי
אז בטחתי בלי לדעת
ורציתי הגנה
והייתה לי
וכולם אמרו
לא עצרתי להקשיב
כפות ידייה כיסו לי את העיניים
ואני כיסיתי לעצמי את האוזניים
אבל עדיין שמעתי את הים
בחושך תהומי חיפשתי
אך לא הייתה זו אני באמת
אל חדרי חדרים נכנסתי
ואל סדיני מיטתו
כי רציתי דבר מה
שהיה חסר לי
וחשבתי שאולי
אחרי שנתיים גם לא מצאתי
אבל לא זהו העניין
אבנים אבנים
נערמות על המאזניים
מצד אחד.
ומהצד השני מצתים גנובות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
