אני חווה קשיים טכניים
וזה מונע ממני לפרוץ החוצה
אבל אני יודעת שאני קרובה
כי לשם אני מכוונת
אם כל הנפילות האלה לצורך עלייה אז בסדר
למרות שזה כה מעייף אבל זמן התגובה שלי משתפר
אני לומדת לקום יותר מהר מכל נפילה ומכל כשלון מר
הזיון האקראי ההוא דווקא סידר לי כמה דברים בראש,
שיחרר כמה דברים ועכשיו אני יכולה לנשום קצת יותר לרווחה
אני יודעת שזה מוזר,אבל מבחינה רגשית,אני עדיין ילדה קטנה,לא למדתי בזמן את מה שהייתי צריכה.
אבל לאט לאט.
אני מניחה שזה טוב שאני מבינה עכשיו שאני צריכה להיות בקצב שלי ולא של העולם.
נמאס להצטער כל הזמן.
נמאס לי להוריד מערכי רק כי נדמה לי שעדיף כלום מאשר לא מושלם כאשר שום דבר לא מושלם,בהכל יש פגמים.
וזה טוב.זה טוב.ככה צריך.
אני מקשיבה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
