כינוי:
Nuts Hell בת: 36 ICQ: 368971860 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2009
אין לי מושג בכלל איך לכתוב,אין לי מושג איך כותבים,אין לי מושג אם אני יודעת את הא'-ב' ואני די בטוחה שיש לי גם שגיאות כתיב,שלא נדבר על שגיאות בתחביר.
אני לא טכנית,אני מהלב החוצה,לב שכואב כל כך בימים נוראים אלו.
אני אבודה בין תריסר נשמות בוכות,בוכות עליי? בוכות על עצמן?
אני אפילו לא יודעת איפה אני נמצאת ומי אני ורק העיניים שמסתכלות עליי שוב ושוב ושוב,כחולות,ירוקות,צהובות,אולי תפסיקו לנעוץ בי מבטים כבר?
וכשאני הולכת על החוף יש רק עורבים מתים בכל מקום,חיים אבל מתים,מעופפים וחגים מעלה והצידה וסביב סביב במעגלים,מריצים אותי אל תוך מערבולת קטנה ושקטה של זעקה שברירית,שאינה נשמעת.
וכולם מוחאים כפיים,כולם מוחאים כפיים,כולם מוחאים כפיים.
ואני עומדת עם חור בפה שלא יוצא ממנו קול,רק תולעים קטנות,חור בלב,שנודם לאיטו וחור למטה,איפה שהתחתונים,שבולע אותי עמוק לתוכו.
ואתה מסתכל עליי בעיניים קטנות,כמעט פקוחות,חצי עצומות ואומר לי אהבה ואין לי אוזניים ואני לא מקשיבה.
אני מצליחה רק לשמוע קול מהדהד של תפילה שבוקע מבין הסלעים הרחוקים של השובר גלים וכל פעם שהמים מטיחים עצמם בסלעם,הם עוד טיפה נשברים וצועקים לי עוד שירה מתהילים.
וכשברחתי רחוק רחוק מן החוף הארור,אל תוך יערות העד שלי וישבתי שם בין עצי החורש ודיברתי אל עצמי,חיבקתי את עצמי ואת העצים ואף אחד כבר לא מחא כפיים וצחק,אני לא בהצגה,אני בתרדמת חורף.
פתאום יורד מלאך מן השמיים,עם נבל ביד,יושב על עלה ומנגן ואני כותבת לך את המכתב.
כשסיימתי ופקחתי את העיניים,המלאך כבר נעלם ואני חיפשתי אותו וחיפשתי,אבל הוא כבר היה גבוה או נמוך מדי בכדי שאוכל להישר אליו מבט,אך זו אינה אשליה,אלא מציאות דקה שנופלת מהחבלים הסבוכים שלי ואני פורמת אותם מעליי בעצבים ומתחילה לרוץ קדימה ואחורה,עד שאני מוצאת את עצמי בשדות שלי,השקטים,הרחבים,העצומים,מכילים אותי כמו כפות ידיים גדולות וחמות,הכל צהוב מסביב ורק אני יושבת על ברכיי המשופשפות ומתפללת אל ה' וקוראת מזמור וקוראת לו וקוראת אליו והכל בלב,בלב השקט והחיוור מצבע.
והשדות פורחים בירוק ומכסים אותי אליהם והשמש מתחילה לשקוע ובין העננים יש מחטים קטנות שדוקרות אותי וכשאני לא מפסיקה לבהות בשמש היא הופכת ללבנה לחלוטין והאור הגדול הזה מושך אותי פנימה לתוכו ואני נבלעת אל עצמי ואל תוכו ולבסוף נמלה קטנה עוקצת את ידי ואני מקיצה ופוקחת עיניים והכל נעלם מנגד לעיניי המתעתעות ושוב אני בוכה דמעות של דם על בגדיי הלבנים והם מתלכלכים.
אני רצה הביתה בין כל השבילים ומגיעה אל בקתה מוזרה שמחכה רק לי ופותחת את הדלת ונכנסת בשקט על קצות אצבעותיי ומגיעה אל חדר קטן שעל המיטה מחכה שמלה לבנה וחדשה,רק בשבילי,אני לובשת אותה ויוצאת מן החדר,סוגרת אחריי את הדלת ובאותה נשימה מבחינה באמא,עומדת מול שולחן עם נרות שבות,מדליקה אותן,מנופפת בידיה ומניחה אותן על פניה המקומטות ומתפללת.
אחר כמה שניות של שקט עוצר נשימה,היא מורידה ידיה מעל פניה,פונה אליי ואומרת "שבת שלום יקירה".
ואני אחוזת הלם,עומדת ובוהה בה בשקט ואינני מבינה.
"אמא בישלה דייסה...נתנה ל...נתנה ל...נתנה ל....נתנה ל....ולגלי לא נשאר...
הלכה,הלכה,הלכה....."?!
| |
חרוזים חרוזים,שקיעות ועננים מוטרפים
הזיות בכל מיני צבעים
יש כתומים יש ורודים,יש אדומים וסגולים
אבל הכל הכל נם וער באותו הזמן נמר
אני נושמת חזק אל תוך השמיכה שלי
והרגליים שלי קפואות והידיים שלי כבר מזמן עברו את שלב הקפאון והעור מתחיל כבר להתבקע לשניים
ועוד אין שם דם
רק כאב
אני איפה אני
אמא שלי תחזיקי אותי חזק
אני בוכה אלייך
אני בתוך חלום
אני בתוך דרך
אני בתוך תהליך קשה
קשה מאוד מאוד
והדחף הוא פחד
הפחד שהוא דחף
ואני הולכת איתו
אבל לא בורחת
אמאל'ה!!!!!!!!!!!!!!!
| |
היום התחלתי את הקבוצת צעדים.
זה מוזר אבל איכותי וטוב בשבילי גם אם אני לא יודעת את זה עדיין.
יבוא היום בו אשב בקבוצה ואוכל סוף סוף לומר,
"שלום,אני גלי ואני מכורה."
חחחח...
אני אוהבת אותי כל יום קצת יותר...
עם כל הרגרסיות שבתוך הימים המשוגעים שאני עוברת כאן...
לאט לאט מתחילה להתאזן.
:)
| |
נשרפתי
עלו בי גיצים קטנים
התלקחתי
ואפילו כשהתקלחתי
ריח השרוף לא עבר
עיניים חצי פקוחות
ריסים כתושים זהובים של אפר
והעשן והעשן והעשן
והשריפה
והסימן
על חצי לחי מחוצה
לב מאבן
לב מאש
לב נצרב
לב חצוי
לב שבור
הוא לב שלם?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
