התבגרות (לא) שגרתית

טוב, זה לא מעכשיו, הכאב, הסבל, העצב שיש לי. כמו שאמרתי כבר, יש לי את זה הרבה זמן !

את מה שאני הולכת להגיד, אני כבר יודעת ממזמן, אני פשוט לא רציתי להגיד קודם כי זה היה נראה לי מוקדם מדי..

לפי דעתי אני סובלת ממאניה דיפרסיה [למי שלא יודע זו מחלת דיכאון שגורמת לך לצאת מדעתך, במילים פשוטות..]

אני לא יכולה לקבוע כלום כי אני לא מומחית, אבל לדעתי?! כמו שאני מכירה את העולם?! זאת הבעיה שלי !

וכמו שכבר מובן מאליו, אני לא מתכוונת לספר את זה לאף אחד, אני לא יודעת בכלל מתי הפעם האחרונה שנפתחתי

ככה, אני כותבת בבלוג רק בפעם השלישית שלי וכבר הספקתי לספר פה דיי הרבה..

הייתי צריכה את זה כנראה, לפרוק את זה במקום שאף אחד לא יודע מי אני, ולא יכול לשפוט אותי יותר מדי פנים

מול פנים...

באמת שנמאס לי מזה, אני ביום ראשון נוסעת לצימרים עם המשפחה שלי לשלוש ימים, אני באמת לא יודעת איך אני

ישרוד שם, אני לא רוצה לנסוע, באמת שלא, זה לא מתאים לי עכשיו..

טוב נו, כאילו מישהו שם יתייחס לזה, כמו שלא התייחסו לזה 4 שנים, אין סיבה שהם יתייחסו לזה עכשיו..