התבגרות (לא) שגרתית

כמה שלנסות ולנסות זה קשה, אתה אפילו כמעט רואה תוצאה, ופיצוץ קטן בבועה הפאקינג חצי בסדר, מתפוצצת לך בפרצוף !

למה דברים חייבים לקרות, המטרה שלי לחיים הייתה להפוך לפסיכולוגית.

היום הבנתי שעם כל מה שעברתי בחיים שלי ועם עכל מה שאני עוברת ועוד יעבור, אני יוכל להיות דווקא דיי טובה בזה..

השאלה היא: "אני ישרוד עד אז ?!" מי יודע ...

אני מיואשת מזה כבר, כל הסובבים אותי, כל השאלות שיש לי, כל המחשבות שעוברות לי בראש.

תבינו, אני ככה מגיל קטן, מחשבות שצריכות להדאיג בן אדם מבוגר !

זה מרגיז לפעמים, אני רוצה להיות ילדה קטנה שכל מה שמדאיג אותה זה מתי היא כבר תשחק עם הבובות שלה ..

אני חושבת שאני יחזור לחתוך, אולי אפילו כבר עכשיו, אני באמת לא מתמודדת עם זה יותר, ולפעמים זה דיי מספק אותי..

ובבקשה בלי חפירות על לא לעשות את זה, אני ילדה גדולה, ניסיתי את זה כבר הרבה, אני יודעת מה אני עושה :/

טוב, ביי בינתיים ..