הגעתי למסקנה שאני אוהבת ריח של בגדים חדשים, ואת הריח של הבודי ספריי של ויקטוריה סיקרט.
המחשבות שלי מבולגנות, אני פיזית מרגישה אותן מתקשקשות בראש שלי. אני עצובה, זה בטוח, השאלה היא אם זה בגלל שפשוט הכל נגמר, ואני לחלוטין לא תופסת את זה, או שזה משהוא גדול יותר, אמיתי יותר, שקשור אליו, כמובן.
הוא גורם ללב שלי ליהיות פגיע כל כך, כל דבר קטן שהוא עושה משפיע עליי כל כך, והוא אפילו לא יודע, אני משחקת מולו חזקה. הוא אמר שהוא לא אוהב לראות אותי עצובה, ואני לא אוהבת להישבר מולו. אז הוא לא יודע. אבל בעצם אני חלשה, ושבירה כל כך, כל דבר שהוא עושה, כל דבר שקורה...
אני מקשרת את זה לסוף השנה, אבל אני מפחדת שזה בכלל לא קשור, הרי ההפך הוא הנכון, עכשיו צריך ליהיות לנו יותר זמן, חוץ מבגרויות ומתכונות אין כלום. אז איך הוא מוצא את הזמן להיפגש עם אנשים אחרים כל כך הרבה ורק איתי לא?
אני מגזימה, אני בטוחה בזה. אבל המחשבות שלי במלחמה.
הן מתקשקשות במוח, חלק אומרות שאני מדמיינת, וחלק אומרות שזה הסוף, אבל איך זה יכול ליהיות הסוף אם בקושי עוד הייתה התחלה אמיתית?
עברנו יחד הרבה, באופן צפוף ואינטנסיבי, כאילו מערכת יחסים שלמה של חיים שלמים נדחסו להם לשלושה חודשים קצרים.
זה היה מושלם. השאלה היא אם זה נגמר או שזה פשוט הופך לאמיתי, לרציני, לשלב שבו לא מדברים כ-ל יום, ולא מתגעגעים אם לא נפגשים כמה ימים... אבל כבר הייתי במערכת יחסים אמיתית, והגעתי לשלבים האלה, ועכשיו זה מרגיש שונה, זה מרגיש בודד.
אבל אני בטח מדמיינת והוא פשוט עסוק כי יש לו מתכונת.
אני בטח מדמיינת.
תגידו לי שאני מדמיינת...
כי אם זה יגמר בנוסף לתיכון וללימודים ולחברים. אני לא אעמוד בזה. ואני לא יכולה עכשיו להיתפרק. יותר מידי דברים קורים עכשיו.
אבל יש לי את הבודי ספריי של ויקטוריה סיקרט. אז לפחות הכל מריח טוב.
<3
רוני
או, ואל תשכחו לחייך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: