קיץ. אושר גדול. העונה האהובה עליי בעולם הזה.
רגע, לא, אני לא רוצה לכתוב על הקיץ. בעצם אני רוצה לכתוב על החברה הכי טובה שלי.
מהתחלה.
החברה הכי טובה שלי ואני יחד מכיתה א'. וחברות הכי טובות מכיתה ז'. אני מסיימת י"ב עכשיו. זה הרבה זמן חברות...
עכשיו היא מפחדת שהחברות שלנו תהרס שנה הבאה, ואני משתתקת מפחד כששאני רק חושבת על לאבד אותה (או אותו, לצורך ההדגמה) בגלל העומס שנה הבאה, אז מנגנון ההגנה הפשוט ביותר שלי הוא הכחשה מלאה לכך שאני הולכת לגור שנה הבאה ברמת גן וליהיות עמוסה כל כך, וכשאני לא אהיה עמוסה, סביר להניח שאני אדבר ואסתובב עם הגרעין שלי (שהגעתי למסקנה שאני אוהבת בטירוף ויכולה לדבר עם רבים מהם שעות על גבי שעות על נושאים ממש אמיתיים ומגניבים, שזה אדיר) ואני אחזור הביתה רק פעם משבועיים, שזה נורא ואיום, מכחישה בכל גופי.
אז יצא שהיה לי שבוע עמוס מלא דברבים מגניבים שעשיתי ויצא שבקושי הספקנו לדבר, ולא ידעתי מה עוב עלייה ושהיא במצב ממש רע.
אז היא התעצבנה שלא בדקתי לשלומה וגם האקס הטמבל שלה לא הזמין אותה ליומולדת שלו (הם ידידים עכשיו והוא באמת עשה את זה לטובתה כי הוא יודע שהיא לא שותה ולא אוהבת לראות אותו שיכור והוא לא רצה שהיא תתבאס ותכלס תבאס לכולם את האווירה... מה שנכון נכון, אבל היא לא הייתה מתבאסת אם הוא היה מזמין אותה... קיצר בנים זה עם דפוק)
אחרי שרבנו קצת והשלמנו קצת ודירנו עד 2 בלילה היא נעלמה. הייתה צריכה הפסקה מהטפלון וכל הדיבורים וכל האנשים. מבינה אותה, היה ליברור שהיא תיקח את ההפסקה הזו, אז רק שאלתי אם היא רוצה לרדת איתנו לים וכשהיא לא ענתה המשכתי הלאה.
אבל היא לא ענתה כל היום, וכל היום שלמחרת
ביום שאחרי כבר התחלתי ממש מהילחץ וניסיתי לתקשר איתה בכל דרך אפשרית. (כתבי לה מייל וסקייפ למען השם!!) והיא לא ענתה ונילחצתי והבנתי שאין מצב. פשוט אין מצב שאני נותנת למצב הזה לקרות שוב, כי אני לא יכולה בלעדיה.
אז אני הולכת לא לריב, ולדבר הרבה, ולשאול לשלומה, ולינסוע יחד לתל אביב המהממת.
ויחד נעשה לנו קיץ מושלם.
כי לא נשאר הרבה ממנו
והוא העונה האהובה עליי בעולם הזה.
אוהבת <3
רוני
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: