סיפורים, סיפורים ועוד קצת סיפורים

שוב שלום אנשים,

שיניתי את העיצוב

בעקבות סיפורים נוספים שהתחלתי לכתוב

כשאחד מהם בהשראת החלומות שלי,

ואחד מהם בהשראת שיר שאני ממש אוהבת.

בינתיים אני רק מתחילה לבנות את העלילה ולכתוב את הפרקים הראשונים

אני מקווה שיצא לי משהו מעניין,

ובינתיים אני אמשיך גם לכתוב את הסיפור הנוכחי.

תהנו.

עינייה ברקו בצבע דבש בהיר, היא הייתה כמובן לבושה בחצאית שהייתה קצרה מהרצוי וחשפה את רגליה השזופות והדקות בצורה מושלמת. הסתכלתי לכיוונה והיא הפנתה את מבטה המתנסה למורה כשהיא מתפתלת באי רצון במקומה. "טוב תלמידים" קיחקח המורה בגרונו, "היום התווספה אלינו תלמידה חדשה" הוא מצא אותי בעיניו. "קלאריסה מנדלסון" הוא הרים את ידו ושימן לי לקום, קמתי באי רצון בלי להסתכל על הכיתה. לאחר כמה שניות המורה הורה לי לשבת, "אני מקווה שתקבלו אותה יפה ותעזרו לה להתמקם, ועכשיו נעבור לעדכונים" אמר כשהוא סוקר את הכיתה

 פרק שביעי - חתלתולה כועסת

כן הם ממש ירצו לעשות את זה, אמרתי בראשי באדישות. הבחורה שמשמאלי העבירה לי פתק. "היי, אני הילרי. ברוכה הבאה. מאיפה עלית? (: "

זו הייתה הפעם הראשון בה מישהו העביר לי פתק, "אממ היי..עליתי מלונדון, מאיפה את יודעת שעליתי לארץ?" כתבתי קצרות וחשתי מעט התרגשות. הפתק חזר אלי במהרה, "פשש.. יפה, כי רוב התלמידים החדשים שמגיעים לפה הם עולים חדשים אל תדאגי.. הכל פה לא כ"כ נורא כמו שזה נראה, אני כבר אדאג להראות לך הכל". הרמתי את מבטי אליה והיא חייכה אלי, חייכתי וחזרתי להתמקד בשיעור. שמחתי שיש לי ממה להתחיל כאן. השיעור נגמר מהר ובתשע ורבע כבר הייתי בחוץ עם הילרי, לפתע הרגשתי כתף שהתנגשה בי מאחור וזיהיתי את הברונטית הבהירה שתקעה בי מבטים בשיעור. לא הספקתי להגיב וכבר הילרי תקפה אותה, "תגידי מה ניראה לך!" הילרי הסתובבה לכיוונה. הבחורה צחקה ושילווה את זרועותיה על חזה, "מה אכפת לך" אמרה וזרקה לכיווני את אותו המבט הארסי כמו בכיתה. "כדאי לך להתרחק מאלכס" היא הרימה מעט את סנטרה, "אחרת משהו עוד עלול לקרות לך" חיוך מרושע הבזיק על פניה. היא הסתובבה ללכת וראתה את אלכס מאחוריה, "אחרת מה עלול לקרות לה?" הוא הביט בה במבט כועס ומאופק. עינייה נפערו מעט בהפתעה, "אה..היא.." הבחורה הסתובבה להביט בי "מה אכפת לך ממנה בכלל?" ירקה לבסוף. "קאטינה זה ממש לא עניינך" אמר והתקרב אלי, הוא תפס בידי ופנה ללכת "בואי הילרי אל תתייחסי אליה". הוא עבר ליד הבחורה מבלי להביט בה, "מה..אבל.. אעה!" היא רתחה. "אתה מעדיף את הדבר הזה על פניי?" היא רקעה ברגלה, צחקתי בראשי 'מה היא? ילדה קטנה'. אלכס לא הסתכל עליה ורק משך אותי משם בזהירות, "יום אחד אני עוד אסגור איתה חשבון" זרקה הילרי כשהיא הולכת אחרינו. "אממ.. תגידו, לאן אנחנו הולכים בכלל?" ניסיתי לשנות את הנושא ובדרך להבין לאן באמת אנחנו פונים. "אה כן, יש עכשיו קבלת פנים" אמרה הילרי, "המנהלת אוהבת לברך אותנו כשאנחנו חוזרים מהחגים" חייכו הילרי ואלכס. "טוב" גיחחתי, שמעתי קול מוכר קורא לי מאחורה. הסתובבתי וראיתי את אחותי ממהרת לכיווני כשחיוך גדול פרוס על פנייה, "וואו איך היא דומה לך, זאת אחותך?" שאלה הילרי. "אהא" מוניקה הנהנה בחיוב, "אני מוניקה" ניפנפה לשלום והסמיקה מעט למראה אלכס לידי. "או מונה" היא השפילה מעט את מבטה, אלכס חייך. חייכתי לעצמי, אלכס גדל וניחן בלא מעט תכונות מושכות. וכשהלכנו, היה ניתן לראות שהבנות מסביבנו פשוט לא יכלו להוריד ממנו את העיניים. מוניקה הצליחה למצוא לעצמה כמה חברות וחזרה אליהן, ואנחנו המשכנו אל האודיטוריום שהיה בהמשך. הוא היה יחסית גדול והרגשתי שאני נכנסת לאולם בו עוד מעט תתחיל הופעת בלט, האולם הספיק לכל השכבות. כאשר השכבות הבוגרות ביותר ישבו בשורות העליונות שהיו קרובות ליציאות והשכבות הצעיורת היו בשורות האחרונות שליד הבמה, וכשסקרתי את האנשים שישבו בשורות העליונות שמתי לב לבחור שעזר לי בבוקר. עיניינו נפגשו והוא קרץ לי, 'הוא ממש אוהב לקרוץ' חשבתי לעצמי. הוא סימן לי לבוא לשבת בשורה מתחתיו ומשום מה כך עשיתי, רגליי לקחו אותי בדיוק למושב שהיה מלפניו. "שוב שלום" הוא אמר וחייך, "שלום שלום" אמרתי והתיישבתי כשהילרי מתיישבת לידי ואלכס כבר נעלם איכנשהו בין הבנים בסוף השורה שמתחתיי. "תודה שעזרת לי למצוא את הכיתה שלי" הסתובבתי אליו מעט וחייכתי, הוא חייך בחזרה. נשענתי על הכיסא בנוחיות, 'למה בכלל אמרתי את זה?' שאלתי את עצמי אך טקס הפתיחה החל והסיח את דעתי. קבלת הפנים של המנהלת ניגמרה אחרי חצי שעה, וכשיצאנו במסודר הרגשתי שהבחור מסתכל עלי ובוחן אותי בקפידה. 'לעזאזל, מה הוא רוצה' חשבתי, ראיתי אותו יוצא ונרגעתי. "לאן הולכים עכשיו?" שאלתי את הילרי כשיצאנו, והיא הובילה אותי לשיעור הבא. כשאני מרגישה מאז היציאה מהאולם איך מישהו ממש נועץ מבטים בתוך גבי, אבל כשהסתובבתי כמה פעמים כדי להסתכל לא שמתי לב לאף אחד. יום הלימודים הראשון עבר יחסית טוב ומהר, ניפרדתי לשלום מהילרי ואלכס והחלפנו מספרים. אלכס טען שהוא לא רוצה שאברח לו כמו לפניי כמה ימים בלי האפשרות שיוכל ליצור איתי קשר, ואחר כך נשארתי לחכות לאחותי ליד האוטו. לאחר כמה דקות כשהילרי ואלכס נעלמו, הופיע מולי אותו הבחור מהבוקר.

בפרק הבא:

השאלה הופיעה במוחי שוב ושמעתי את המילים יוצאות מפי בלי שליטתי, "קלאריסה מנדלסון, ילידת ספטמבר 1995 . הבת של לורלי מנדלסון.." הוא גילגל את עיניו, הוא אמר משהו אך לא הצלחתי להבין מה. הוא חזר להיסתכל לתוך עיניי אך אני ניערתי את ראשי ותפסתי בצידו כשהרגשתי מעט סחרחורת. "מה?!" שאלתי את הבחור, שעיניו נפערו מעט. "איך הצלחת ל..." דבריו נקטעו כשאחותי הגיחה מאחוריו, "שלום" אמרה ונעמדה לידי.

זהו, אני מקווה שאהבתם (:

עד לפרק הבא