סיפורים, סיפורים ועוד קצת סיפורים

תסכול

אני לא יכולה, אני רוצה להיעלם. זה עובר את הגבולות, מה שהוא עשה. איך שהקול שלו נשמע, זה פשוט מחרפן. זה מתסכל. אני לא יודעת מה לעשות, אני נשברת אבל אני לא מסוגלת לעזוב. אני לא מסוגלת לנוע, אני קפואה במקומי ולא מוכנה להניד עפעף. אבל זה רק מחמיר, הוא רק דוקר יותר חזק במקומות הרגישים יותר. מה אני אמורה לעשות. הוא מכאיב לי כ"כ, אני אפילו לא יודעת אם אני עדיין אוהבת אותו. אני לא יודעת. איך אני אמורה להגיב. התגובה שלו הייתה משהו שעוד לא שמעתי, למרות שאנחנו מתקרבים לשנה שלנו. אני חושבת שהוא לא שווה את מה שאני רוצה לתת לו, לא. זה בכלל לא מגיע לו. אני רוצה שיסבול. אני רוצה להיות הגורם לזה, אני רוצה שיסבול כמו שאני סובלת בגללו. נמאס לי ואני מתחילה להיכנס למבוי סתום כשאני עדיין מנסה להיאחז ושורטת את הקירות. אני כבר לא מבינה אותו, לא רוצה להבין. למה הוא אומר את זה, למה דווקא בדרך הזאת. נמאס לי לבכות, אבל אני בכל זאת בוכה. אני מתוסכלת כ"כ. ואין מי שיחבק אותי, אין מי שיבין. כולם ממהרים. לא עוצרים לרגע, לא מביטים לאחור. אולי משהו לא בסדר. אולי המילים שבחרת הכאיבו לאדם זה או אחר יותר ממה שחשבת. אין לי כוח להסביר, אין לי חשק. התשוקה שואפת לאפס, אבל אני בכל זאת נלחמת. למרות הדמעות שקורעות אותי מפנים, הזעקות וההתיפחויות. אני עדיין קיר בחוץ, עדיין נילחמת מבפנים. לא. אני לא יודעת איך להוציא החוצה, לא בצורה הנכונה. ונמאס לי, נמאס לי מכל זה. לא יודעת לאן זה ימשיך. אבל אני רק רוצה לגרום לו לסבל, כמו זה שהוא גורם לי.

אבל. איך. למה.