סיפורים, סיפורים ועוד קצת סיפורים

פרק שש עשרה – מבין הצללים

בבוקר שלמחרת היא קמה יחסית מאוחר אך לא רצתה לרדת למטה לארוחת בוקר, היא לא רצתה להביט בפניו של קים ומוניקה. כמה חבל שהיא לא באמת אחותי, חשבה. מעניין אם קים סיפר לה את האמת אתמול, מעניין מה קרה בבית לאחר שברחה. 'בוקר טוב לך נסיכה' שמעתי את קולו של שלג בראשי ועיניו שזהרו בזהב צרבו לעיניי, 'את מוכנה להסביר לי מה לעזאזל קרה אתמול בערב?' הכלב שישב לצידי במיטתי נראה כעט מאוד רציני בצורה אנושית ומפחידה. "גיליתי דברים שלא בדיוק רציתי לגלות" אמרתי כשאני מרגישה בעיניי הנפוחות מדמעות הערב הקודם, לפתע נזכרתי בתמונה של אמי שנשארה בז'קט העור השחור שלי. קמתי במהירות כזו מהמיטה שהכלב לא הספיק להגיב והשתלשל מצדה השני כשהוא נופל על הריצפה, הוא נבח. "סליחה סליחה" אמרתי "אני חייבת לבדוק משהו", הז'קט נח על הכיסא של שולחן הכתיבה. הכנסתי את ידי לכיס הימני אך היא לא הייתה שם, הכנסתי את ידי לכיס השמאלי אך גם שם לא נראה זכר לתמונה. "שיט" סיננתי באנגלית, "אולי שכחתי אותה באוטו?" דיברתי לעצמי. 'על מה את מדברת?' הכלב רטן במוחי, 'את מוכנה לעצור לרגע ולהסביר לי את פשר הדברים?!' נשמע כאילו הוא מאוד כעס על קלאר. "לא עכשיו" אמרתי והסתכלתי בשעון, השעה הייתה שמונה ואף אחד לא העיר אותה לבי"ס?. איפה ההגיון, שאלה את עצמה. קלאר לבשה במהירות את תלבושת בי"הס וירדה למטה, אף אחד לא נראה בבית. זה ממש מוזר, זו הפעם הראשונה שככה הם משאירים אותה לישון. היא יצאה לכיוון האוטו שלה, התניעה ושמה את כתובת הבי"ס בנווט. למזלי הבי"ס כמובן היה קרוב ולאחר עשר דקות כבר הייתי בשער, מישהי נתקעה בכתפי וכשהבטתי לאחור ראיתי את קאטרין והחבורה שלה משתרכת אחריה. לא היה לי כל רצון להתיקל בה היום, באותה דקה ניזכרתי כי שכחתי לבדוק את האוטו ולחפש את התמונה. אך היה מאוחר מידי וכבר לא רציתי לחזור בכיוון שאליו הלכה קאטרין, ניסיתי לזכור שעליי לבדוק את האוטו אחרי הלימודים וניכנסתי לכיתה. "בוקר טוב" אמר אלכס כשהתיישבתי לידו, "בוקר טוב" חייכתי חיוך שהיה מאולץ בתקווה שאלכס לא ישים לב אליו. "את נראת מאוד לא מאורגנת היום" אמר לי, "הייתי אומרת שהיא נראת אפילו מאוד מבולבלת" הוסיפה הילרי שהתיישבה לידי. "מה קרה? ספרי לנו ילדה" היא חייכה ונראה כי היא באמת דואגת, "סתם" השפלתי את מבטי אל ידיי שנחו על השולחן. "אממ.. אתם רוצים אולי לצאת היום לאינשהו?" שאלתי, הפתעתי את עצמי. עוד לא יצא לי להכיר חברים ולהזמין אותם לצאת אחרי בי"ס, "או כן אני אשמח" חייכה הילרי, "אתה בא?" השאלה הייתה מכוונת לאלכס שנראה מהורהר במצבה של קלאר. "אה..בטח" הוא חייך, אך נראה כי גם הוא דאג בגלל מצבה של קלאריסה.

יום הלימודים נגמר מהר, זה היה יום יחסית קצר. השלושה התקדמו לעבר היציאה כשלפתע קלאר הרגישה מבט כלשהו שדקר בגבה ומשך את תשומת ליבה, "אני תיכף באה" אמרה לשניים והלכה בכיוון המבט. בהפתעה הוא יצא מבין הצללים ליד המדרגות, "ממש קל למשוך את תשומת ליבך" הוא חייך. "דואן?" לא הבנתי איך הצליח למשוך אותי אליו כשבסה"כ נעץ מבטים בגבי, "יפה שזכרת" אמר. "רצית ממני משהו?" הרגשתי מאוד לא נינוחה לידו ורציתי למנוע מעצמי להסמיק, הוא נראה משועשע. אך ניגש מהר ובלי הקדמות לעניין, "אני מניח שיש לי משהו ששייך לך" אמר והוציא דבר מה מקופל מכיס מכנסיו. שלפתי מאחיזתו את הנייר המקופל, 'אמא?' עיניי נפערו. "איך לעזאזל זה הגיעה אליך?" היא פלטה במהירות ואפילו חשה כי עוד רגע היא עלולה לסתור לו, "ממ.. אני לא יודע" הרגשתי שהוא שיחק ושיטה בי. "תודה" אמרתי קצרות והרגשתי איך אני נגעלת ממנו, הסתובבתי ללכת אך זה תפס בידי ומשך אותי אליו. "זה הכל?" הוא לחש לתוך אוזני, דבר אשר גרם לצמרמורת לכל אורך גבי. הוא כרך יד אחת מסביב לאגן שלי והאחרת החזיקה את הזרוע שלי, הוא קירב אותי אליו. "זה כל מה שאני מקבל על זה שמצאתי את הדבר היקר הזה?" הוא לחש לתוך צווארי, הרגשתי ברטט עז מתפזר בגופי. שפתיו ריפרפו על עורפי וירדו מעט לכתף, כמה שהחולצה איפשרה לו. הרגשתי את הבל נשימתו, שוב קר. צמרמורת עברה בכל גופי כעט והוא הצמיד אותי אליו יותר חזק, ממש מחץ אותי אליו. "מה.. אתה.. רוצה?" לבסוף הצלחתי לומר זאת בקול שהיה לא יציב כלל וכלל, ידיו היו אימתניות לעומתי והרגשתי שלא יהיה קל להישתחרר מהאחיזה ההדוקה שלו. "אני רוצה להיפגש שוב" הוא לחש מאחורי אוזני, וגופי שלח עוד רטט עז. לא הבנתי מה אני מרגישה, הגוף שלי זעק להסתובב ולהביט בעיניו. לפתע הוא סובב אותי אליו והצמיד אותי אל גופו כשפניי פונות כלפי פניו, כ"כ קרוב. לא הבנתי מה קורה לי, רק לפני רגע נגעלתי ממנו אך נאחזתי בזרועותיו והתחלתי לחפור בתוכן בציפרניי. מתחננת למגעו, הוא חייך ועיניו הירוקות דבש הבזיקו. "היום באותו המקום באותה השעה" הוא לחש, ריפרף על שפתיי בשפתיו אך לא נשק להן. הוא עזב אותה, כמעט ניתן לומר זרק אותה ממנו והלך. ממש ככה, ניצמדתי לקיר והרגשתי שנשימתי חוזרת אליי. כנראה שעצרתי אותה ואפילו לא שמתי לב, זה פשוט לא בסדר מה שהבחור הזה עושה לי. חשבה לעצמה, אך בעומק ליבה משום מה הרגישה כי היא חושקת בו כמו שלא חשקה באף בחור מעולם. היא חזרה לחבריה, "וואו" אמרה הילרי וצחקה. "נראה כאילו הוריקן עבר עליך" היא הוסיפה וקרצה לה, "שתקי" חייכתי אליה. אלכס נראה כלל לא משועשע, במיוחד כשראה את הבחור ההוא מיב' יוצא לפניה וקורץ לו. הוא הרגיש כאילו מסר הקריצה הוא שעכשיו היא שלו, אבל מי? שאל את עצמו אלכס. קלאריסה?.

איכס, אני מקווה שיהיה לי זמן לכתוב.

לילה טוב