שוב אני לבד במיטה שלי נטולת כל פיסת בד כמו בכל לילה ושוב אני רוצה את החיבוק שלך , החיבוק היחידי בו אני יכולה לישון .
אני רוצה להרגיש , לאהוב , להתרגש וסתם לחייך בלי סיבה רק בזכות החיוך שלך.
כרגיל .. אני לבד ..
הראת לי איך זה מרגיש ביחד ..
ה"ביחד" הזה שפעם כל כך סלדתי ממנו , זה שלא הייתה טיפת אמונה בו , לא חיפשתי אותו ולא רציתי בו ..
ביחד איתך זה היה שונה .. השלווה שהנוכחות שלך העניקה לי , השקט שהחיבוק שלך פיזר לי בראש , הפתיחות שהייתה כל כך טבעית לידך.
אבל אז , דווקא אז כשהחזרת לי את האמון בביחד הבנתי שנפלתי בפח , באותו אחד שרבים ניסו להפיל איתו ונכשלו ורק אתה הצלחת .
כמו סרט ללא טיפת קשר למציאות , סרט שאני רוצה להמשיך ולא רוצה לסיים אותו כזה שנוח לי להאמין לו למרות שהסרט הזה כבר נגמר והמסך הזה כבר נכבה .
ואיכשהו עדיין יש בי תקווה שבאחת מהפעמים הרבות שאני חולפת בסביבתך אני אראה אותך עם הכלב שלך שאני אוהבת כאילו גם שלי ואז בדיוק תעצור אותי ותצא במסע שכנועים להחזיר אותי אלייך .
אבל כמו שאמרתי בסרט הזה אין קשר למציאות.
רוצה לאהוב ולהרגיש נאהבת
יש מתנדב לאהוב ?.