מציאות רבותיי, מציאותסטלני, אופטימי, ביקורתי, חריף, אתאיסטי,
אולי קצת מיזאנטרופי. אבל אני בנאדם טוב!!! |
| 9/2009
 וואו... יכול להיות ש"אידיוקראסי" משקף את העתיד?
"Idiocrasy", סרט שנון מבית היוצר של מייק ג'אדג'. בסרט מראים את החברה שלנו בעוד כמה מאות\עשרות שנים, כשהשפה נהיית לא יותר מכמה נהמות ומילים בודדות, נשיא ארה"ב נראה ומתנהג יותר כמו מתאבק בWWE, והשובר קופות החדש הוא 90 דקות של קלוס אפ של תחת, עם כל הרעשים הנלווים לכך.
עכשיו אני מסתכל על זה, ומוציא את הראש מהחלון ומסתכל על מה שנהייה בשנים האחרונות , ותמיד עולה בי המחשבה המטרידה שאותה תקופת בורות וטיפשות שתוארה בסרט (לא שחסר לנו היום) לא לגמרי רחוקה. כשאני שומע שירים כמו "I know you want me, you know I want you" או החיקוי העברי של זה "בא לך עליי, בא לי עלייך", שבתכל'ס הם לא יותר משני שירים חדישים ואופנתיים בלי תוכן, פואנטה, או איזושהי השקעה מוזיקלית. זה דבר שהוא מאוד אין, מאוד אופנתי עם קצב מאוד מקפיץ ומגניב אבל עם זאת מאוד מדאיג.
עכשיו אני מדבר בתור בנאדם שמגיל שנה שמע מוזיקה, וכיום שומע כל סוג של מוזיקה, בעיקר מטאל ודברים כבדים אבל זה לא מונע ממני להנות מהסימפוניה ה25 של מוצרט, או מ"חראם" של עופר לוי, או מכל מוזיקה אחרת שנשמעת לי טוב באוזן.
בטח חלק שואלים עכשיו את עצמם "מה הבעייה עם השירים האלה?" או דברים כמו "מה הפריק הזה מבין?" אז הינה התשובה:
אני אישית פעם גם הייתי שומע כל השטויות האלה: כל הדברים בסגנון ליידי גגה, פיטבול, פלו-ריידה וכל הדברים בסגנון הזה אבל היותר ישנים (2005-6). אז החלטתי להפתח למוזיקה, קודם כל קצת ראפ והיפ הופ ישן-אותן תקופות שהסגנון היה מחתרתי ומבוסס על בלוז וג'אז. משם התחלתי לעבור לדברים יותר כבדים אחרי 3 שנים בתור ראפר,ולקח לי שנה להגיע לאיפה שאני היום:בנאדם שפתוח לכל סגנון של מוזיקה,עם חיבה גדולה לאולד סקולד מטאל, בעיקר ת'ראש דת' ובלאק.
כשהתחלתי להתעמק בתוך סגנונות המוזיקה שאני שומע, בעיקר עם הגיטרה אז התחיל ליפול לי האסימון כמה חסרת פואנטה, ובעלת תוכן שמדבר על אותו נושא כאוב ושחוק ונמאס לשמוע עליו, וכמה רדוד כל מה שמושמע היום ברדיו\MTV.
אבל הבעייה היא לא רק במוזיקה. הבעייה האפילו יותר גדולה, כשהמוזיקה היא רק חלק ממנה, היא התפיסת חיים של רוב בני הנוער והצעירים היום.
פעם לרוב האנשים הייתה את הייחודיות שלהם. משהו שיכולת להגיד "כן, מתאים לו" או משהו בסגנון.
היום רוב הצעירים הולכים אחרי אופנות משתנות, חיים על פי מה ש"אין" ומה ש"אאוט" כמו רובוטים, בלי לעצור לחשוב שנייה איך אתה רוצה לחיות.
ודרך אגב אני רק בן 15 וחצי, אני פשוט החלטתי לפתוח את העיניים ולשחרר את עצמי בכל מה שמכתיב לעצמי איך לחיות, אם זה אופנה חולפת ופופולארית, ואם זה דת שתחליט לי מה לאכול או מי אני צריך להוקיר ולהעריץ.
ולסיום, שיר שיכול לסכם את כל מה שאמרתי עכשיו:
Society failed to tolerate me
And I have failed to tolerate society
Still I can’t find what you adore
Inside I hear the echoes of an inner war
Nothing can take the horror from me
Your sick world the loss of all morality
My hate has grown as strong as my confusion
My only hope my only solution
is a Violent Revolution
Violent Revolution, Violent Revolution
Reason for the people to destroy
I do not need a cause for my rage
I just despise the nature of the human race
When all I see is repulsion and hate
Violence becomes my only friend, my saving grace
When love is lost beyond your control
A pale shadow of lust can not enlight your soul
So keep your ice cold bitter illusions
I don’t need your empty world my only solution
is a Violent Revolution
Violent Revolution, Violent Revolution
Reason for the people to destroy
Beauty is no more it’s all gone
And utopia will not come
Trust I can not feel, only pain
And my burning mind has gone insane
(Kreator, Violent Revolution, 2001) c
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: