תמונה שלמה

במשחק הזה אין כלל רעים, יש רק טובים

במשחק הזה אין עוד הזדמנות

במשחק הזה אין מנצחים, רק מפסידים

במשחק הזה, שאין בו אלימות.

זה משחק של רגשות, של התעלמות

זה משחק של זכרונות ושל דמעות

במשחק הזה אין היגיון, אין הגינות

המטרה מקדשת את כל המחשבות.

גם כשאין ברירה אין כבר מטרה,

השנים חוסמות את הפתיחה.

מאז שזה קרה את כבר לא זרה

בעוד שנה נדחה את הסליחה.

זה גלגול עיניים, זו זריקת מילה רעה

נשיכת שפתיים, זו פגיעה בכוונה.

זה משחק בפחד, הבלטה של עוד דמעה

לאחוז חזק בחבל, גם כשאני כבר מוכנה.

וכל צד מזמן יודע, זו דרכם של בני אדם

כל חיוך שלא נוגע- זיכרון ליום שתם.

כל מבט הופך פוגע, כי יש מכות בלי דם.

יש מכות בלי דם.

זה מבט אחורה לאחר שנתיים, כבר

אחרי שינוי מצד אחד, אולי לא רק.

כשעכשיו פשוט לצפות מה יתרחש מחר

אך לא מתי, ואם בכלל, נסיים את המשחק!

וגם כשאין ברירה אין כבר מטרה

השנים חוסמות את האויר.

מאז שזה קרה אני כבר לא זרה

ואז, במקום לומר 'שלום'-

אני כותבת מילים לעוד שיר.

כל אחד מזמן יודע- זו דרכם של בני אדם

כל מבט שלך נוגע, מחזיר אותי לשם

כל חיוך הופך פוגע, כי יש מכות בלי דם.