תמונה שלמה

תבכי, ילדה, תבכי עכשיו.

עכשיו כשהאור מתחיל לחדור אליך דרך התריס ולחשוף עוד בוקר.

אין זמן שמתאים יותר לבכות בו מאשר עכשיו.

כן, אין מה לשמור את הדמעות,

זה נכון שיהיו רגעים גרועים יותר.

זה נכון שיבוא מחר עוד לילה.

זה נכון, ילדה.

אבל את, למה לך לדחות?

עכשיו,

כשהחושך שלך בורח, אבל הציפורים שכחו לכוון לעצמן את השעון,

כשהאויר שבחדר מתמעט בהתמדה ואין מה שיגרום לו לחזור,

כשאת לבד, אבל לא רע לך.

זה לא בסדר שלא רע לך כשאת לבד.

תבכי, ילדה, עכשיו. אל תמתיני לי שאבוא.

אל תפחדי לאבד את הדמעות שלך.