על הכוונת

את הפוסט של היום, החלטתי להקדיש לתוצאות המשפט של מה שנודע, כ"משפט האברך הדורס". לא אל תדאגו לא הפכתי להיות רציני, אבל זה משהו שמחייב תגובה.

כמו שהזכרתי כבר, או לא. אני סטודנט למשפטים.  ובתור אחד כזה באמת הקביעה וצורת ההתנהגות של השופט דרורי, לא היו מקובלות עלי.

אבל לא הפילה אותי גם מהכסא.הבנתי כבר אז שזהו ראי של החברה שלנו. חברה שסועה שכל אחד בה הוא אמנם לא "אדם לאדם זאב",אבל בהחלט קבוצה לקבוצה זאבים. חברה שבה יש קבוצות, שדואגות לאלו שהן מוקירות , "בני מינם" ניתן לומר. זה הכעיס אותי, לא התייחסתי למקרה זה, כאל מקרה גזענות כנגד זואריש הקופאית. אל בתור מקרה העדפה של שופט דתי, אל אברך שביצע עברה חמורה. האם שופט אתיופי בהתאם לנסיבות היה פוסק אחרת, כנראה שלא נדע לעולם, אבל אני לא חושב שלא. קבוצה דואגת לשלה, ורואה עצמה במאבק אל מול שאר הקבוצות, זה אנחנו הישראלים.

זואריש אמרה די. היא גם לא הגנה לדעתי בשם הגזענות, אלא בשם הפרוד, לא אתן שקבוצה תשפיל קבוצה אחרת. הגיע הזמן לקום ולהגיד די. כולנו אחד. לא קבוצה כנגד קבוצה, אלא ביחד אחד. היא קראה לכל מי שחושב כמותה, לקום להתנגד , לא לשתוק. לא לחשוב שהם בני הקבוצה,הם בני אותו מין והשאר חייזרים, אלא בני מינם הם החברה הישראלית כולה.

 עכשיו הזמן שלנו,לקחת את הנס שהבחורה הזו הרימה, ולצעוד אחריו. להתנגד לפירוד הקבוצתי, להוריד את מחסומי המגדר שמציבה לנו הבירוקרטיה הדמוקרטית, ולהגיד די!! לא ניתן שישפלו אותנו עוד, לא ניתן שיקפחו, אנחנו יחד. אז תודה לך זואריש ונקווה שרק נלמד מזה. אני למדתי.

תגיבו עכשיו, כי לכו תדעו מי יהיה מחר.