גם אני יכול? (!)

הפוסאט הראשון משום מה לא פורסם (אני עדיין לומד לתפעל פה את הדברים). אז הנה הפוסט השני...

רבות חשבתי על מה צריך לכתוב בפוסט הראשון ומרוב שחשבתי על זה הרבה הפוסט הזה נדחה כבר שבועיים ומה שחשבתי לכתוב כבר לא רלוונטי.

אז נתחיל מברוכים הבאים לבלוג שלי, אתם לא חייבים לקרוא אבל כנראה שאני חייב לכתוב. ובגלל שהספר העלילתי שאני כותב תקוע כבר שנתיים החלטתי לעבור ולכתוב על מה שאני אוהב באמת וזה לא לעשות כלום תוך כדי בהיה בטלויזה (ולפעמים גם לאכול תוכדי).

זה מה היה לנו אתמול: היו הרבה מתמודדים. היתה קלוז אפ על גל אוחובסקי שהתבלבל במילים של חיות המחמד (זה רק אני או שהם שרו עם פלייבק?). היה את צביקה הדר שכמו אחרון הפריפריאלים מבאר-שבע בקש מהם הדרן (ולא קבל). היתה מועמדת אדומת שיער שנשכבה על הבמה. וצביקה שאם לא היה שם קהל היה עובר לתחנה מספר 2.

פוזרו אתמול ובכל שבוע אמירות ללא כיסוי כי העונה הזו גדולה מכל קודמותיה. אני זוכר אמירות כאלה גם מהעונות הקודמות וכנראה שלשופטים משלמים שם בכדי לעשות גלוריפיקציה לתוכנית ולכמה שהכל ורוד ומוצלח ואדיר וכביר בכדי לשכנע את המשוכנעים להמשיך ולשלוח סמסים לקופתה המתמלאת של טדי.

כל כך חבל שהם לא מפרסמים את התוצאות של כל יום, במדעי החברה היו עושים מזה אינספור עבודות סימנריוניות. זה שלא מפרסמים את הנתונים בפירוש פוגע בהשכלה הגבוהה וחבל.

אח"כ במקום פולישוק היה פעמיים סיינפלד. זה אמנם בגדר חילול הקודש, אבל מפולישוק נהנתי יותר. לפחות היה אפשר לראות את חנה אזולי הספרי אצל שליין.

מה מחכה היום?

לפי הפרומואים היום מסודרים מתחפשת לפולישוק, ואם לא הייתי יודע שהסדרה צולמה מזמן הייתי עוד חושב שהם מנסים לרכב על גל ההצלחה שלה.

זהו בנתיים לפוסט ראשון.

תהנו

מרטי.