בוקר טוב,
נהיה קריר. אני כבר מרגישה את צלו של החורף נושף בעורפי, גורם לי לצמרמורת מבחילה.
אני שונאת חורף.
אנשים רזים תמיד סובלים בחורף. זו תחושה מגעילה, כשקר לך, כמעט כמו תחושת רעב.
אני מקווה שהחורף הראש שלי יתעסק בשאלות יותר מעניינות מהשאלה מה עושים עם הקור הדוחה הזה.
יותר מזה, אני מקווה לבלות בחיקם של אנשים מאוד ספציפיים, שיספקו תשובות מאוד ספציפיות לשאלות המאוד ספציפיות הללו... =]
אתמול ישבתי בגן מאיר עם נוית.
נוית היא אמנית, כמוני. מגניבה לאללה.
היא היחידה שסיפרתי לה מיוזמתי על קיומו של הבלוג הזה.
אבל אני מניחה שגם לולא היתה יודעת על קיומו, במילא היתה שומעת ממני את אותם דברים שנכתבים פה בדרך זו או אחרת.
אני כמעט ולא מצנזרת, לטוב ולרע.
היא מביעה בי עניין, מעבר למשהו סתמי. אני רואה, שומעת ומרגישה את זה.
מצד אחד, אני מודה שזה מאוד מחמיא לי, לאו דווקא בקטע של אגו, מזה אני דווקא מאוד משתדלת להימנע.
אבל מצד שני, אני מרגישה מעט בין הפטיש לסדן, ומוצאת את עצמי במצבים שאני לא באמת יודעת איך לפעול.
היא בחורה מושכת, ומעניינת. ואם היינו מכירות לפני חודש, אני יותר ממשוכנעת שהייתי מוצאת את עצמי נענית לה, בלי לחשוב פעמיים.
מכיוון שהיום המצב מעט שונה ממה שהיה לפני חודש, אני מהססת, בצדק.
צרות של עשירים, אני מניחה...
אבל בחיי שאיבדתי כל כך הרבה אנשים איכותיים שנסוגו מהפחד, או הרימו ידיים, או התנו לי תנאים ואולטימטומים.
והכל התרחש במצבים כאלו בדיוק.
די. לא רוצה לאבד עוד אחת.
"Can I burn the mazes I grow?
Can I? I don't think so…"
(מתוך K's Choice – Virgin State Of Mind)