הבשורה על פי עדן

ערב טוב,

אתמול היה לי יום עמוס במיוחד.

זה התחיל מוקדם בבוקר.

פניתי לטפל בעניין הסדרת רישיון הנהיגה שלי על קטנוע 125 סמ"ק. אני חייבת לסיים את העניין לפני הסערות והגשמים, החלטתי.

כל יום שעובר- פועל לרעתי בעניין הזה.

אז נרשמתי לבי"ס לנהיגה, ועכשיו נשאר לי רק לגשת למשרד הרישוי ולהוציא פטור מתיאוריה. לא כזה מסובך, אחרי הכל...

בצהריים קפצתי לעבודה להודיע לממונים עליי שאני לא מתכוונת לחדש לעוד שנה את החוזה שלי, שמסתיים בנובמבר.

תחושת הקלה. אני באמת לא יכולה להמשיך להיות שם. שנתיים הספיקו לי.

הגיע הזמן לעבוד במה שאני באמת אוהבת, בגרפיקה.

אז עכשיו אני אחפש. בטוחה שאמצא גם. ואם לא אמצא, אז כל דבר אחר יהיה יותר טוב מקודמו, בזה אני משוכנעת.

בערב יצאתי עם חברתי הטובה לעבודה לשעבר (איזה מוזר להגיד את זה פתאום), קופ, לבלות.

היינו באשמורת, שתינו, רקדנו, נהנינו... אח"כ זרמנו לרוזנת, שם פגשנו את נוית.

וכן, סאגת הפלירטוטים המשיכה בדיוק מאותה נקודה שהיא נעצרה יום לפני כן, בגן מאיר. וגם הפעם, לא נתתי לעצמי להיסחף...

היום ערב שישי.

קופ נסעה להורים בקרית ים, נעמה נסעה להורים בחיפה, דניאל... אין לי מושג ת'אמת לגבי מיקומו או מעשיו, בר במרחק של 80 ק"מ...  

ולהיפגש עם נוית יום שלישי ברציפות זה מתכון בטוח לפורענות.

אז כנראה שאשאר בבית הלילה.

תמיד טענתי שאני חנונית.