הבשורה על פי עדן

אתמול ראיתי את האקסית היקרה שלי. הראשונה ששברה לי את הלב, לפני שנתיים וחצי בדיוק.

אני כמעט בטוחה שזו היתה היא, ושהיא הבחינה בי גם כן.

מצחיקה יותר הסיטואציה בה ראיתי אותה- הייתי בדרכי לסניף הדואר לשלוח לאקסית האחרונה שלי (שהיא גם האקסית שלה) את בגדיה האחרונים שנותרו ברשותי.

דרכו של היקום משאירה אותי חסרת מילים לפעמים.

והיום, כשפתחנו את הנושא, אחת מחברותיי הטובות שאלה אותי האם לדעתי יש מצב שיום אחד אחזור לקשר עם מישהי מהאקסיות, או האם מבחינתי "מה שהיה- היה"...

לא הייתי צריכה כלל לשבור את הראש במענה לאותה שאלה, שעל פניו נראית בעלת משקל רב.

עניתי בפשטות שאני מציבה לכל אדם באשר הוא (כולל אקסיות) את אותו רף שאני מציבה לעצמי, ומי שחושבת שהיא תעמוד בזה, תיבת המכרזים הפרטית שלי פתוחה בפני ההצעה שלה.

אני לא נוטרת טינה לאף אחת מהן כי טעויות נעשו תמיד בשני המישורים.

וגם אני, עם כל הטוב שבי, אינה טלית שכולה תכלת...

אני מאמינה שהעולם משתנה ואיתו גם האנשים... על כל המשתמע מכך.

וימים יגידו...