האמת? שמרתי את זה לעצמי כ"כ הרבה זמן, עד אתמול, שסיפרתי הכל לחבר שלי.
איזה מזל שיש לי חבר מדהים שאני יכולה לסמוך עליו ולדבר איתו על מה שאני ירצה.
אז רק שתדעו, אין לי אף חברה אמיתית, לא כי לא מצאתי אחת או לא יצא לי, אלא פשוט
מהבחירה האישית שלי, כי מבחינתי זה לא קיים.
מאז שאני קטנה, ומרוב תמימותי מאוד אהבתי את החברות שלי עד שחלקתי איתן סודות וסיפורים,
תמיד ההורים והסבים אמרו לי "אל תסמכי על החברות שלך",
והמשפט הזה נראה לי נכון יותר ויותר מרגע לרגע.
משנה שעברה, כשחשבתי שמצאתי סופסוף חברות טובות ואמיתיות,
הכל התגלה לי כהצגה אחת גדולה, ומאחורי התפאורה היפה התגלה לי רק הגועל שמאחוריה,
וכך סיכוי גדול שיקרה גם לך.
יום אחד כשתפקחי את עינייך, תגלי שהחברות שאת כל כך אוהבת
וסומכת עליהן- איתן לא צריך אפילו אויבים.
הן יספרו את הסודות שלך, יפקירו אותך, יתייחסו אליך כמובן מאליו,
ישפילו אותך, יתעלמו ממך מתי שבא להן, יעירו לך הערות מגעילות.
החל משנה שעברה, כל זה התחיל לקרות לי באופן קבוע.
הגעתי למצב שהחברות שאני מסתובבת איתן בדרך כלל
התחלתי כבר לשנוא בגלל ההתנהגות והאופי שלהן,
כולן פשוט עולות לי על העצבים אחת אחת בגלל היחס שלהן אלי.
וכן, עבר לי החשק כבר להסתובב איתן, ישלי עוד המון חברים
אחרים, אין לי בעיה לדבר איתן אבל לא מעבר לזה.
חברות אמיתיות? הכל חרטה לגמרי, דבר כזה לא קיים,
ו-וואלה, תודה שהוכחתן לי את זה.
לא אכפת לי שתקראו את זה פתאום ותתעצבנו עלי או
כל דבר אחר, כי לי פשוט לא אכפת, לא שמה על זה,
כמו שאתן לא שמות עלי מתי שבא לכן ולא מתיחסות למה
שאני אומרת.
ובגלל שאני בן אדם שחייב להחזיר, אתן תקבלו
כל פגיעה לאט לאט, ולא אכפת לי איך תרגישו כי
אני ירגיש עם זה מעולה.
"ככל שהחברה יותר קרובה אליך ככה היא אויב יותר גדול שלך"
המשפט הזה כ"כ נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חיים של מעצבת בגדים (: