דמיינו שיש כיתה, ובה כולם עומדים להבחן מבחן ממש ממש גדול ומסובך של איזה 50 עמודים. מי שלא יעבור את המבחן בציון 100 יסולק מבית הספר, ולא יתקבל לאף בית ספר אחר.

המורה מציינת לפני תחילת המבחן שהבן שלה בא איתה לבית הספר, ושהוא יודע איך לעבור את המבחן בציון 100, היא אומרת שמי שרוצה שהבן שלה יעבור לו את המבחן שפשוט יגש אליה ויודה שהוא לא יכול לעבור את המבחן לבד- ותו לא.

מה הייתם עושים?

הכיתה זה העולם.

המבחן זה החיים.

הציון הוא רמת השלמות.

המורה זה אלוהים.

בן המורה הוא בן אלוהים.

אז בעולם כולנו חיים, חיים  ממש ממש קשים ומסובכים של איזה 80 שנים. מי שלא יגמור את החיים בשלמות- זאת אומרת- כשאין לו חטאים, יסולק מעל פני אלוהים.

אלוהים הביא את בנו לעולם, ומצביע עליו כל יום, אלוהים אומר שהבן יודע איך להיות צדיק ולגמור את החיים בלי אף חטא, אלוהים אומר שמי שרוצה שהבן שלו ישלים לו את החיים שפשוט יודה בפני אלוהים שהוא לא יכול לגמור את החיים האלה לא-חוטא- ותו לא.

עכשיו מה הייתם עושים?