בחלטתי פשוט להציג פה את דבריו של ישוע, כי אני בעצמי לא הבנתי מה הביג דיל עד שאשכרה קראתי את מה שארמר, אז הנה הדרשה על ההר:

"אַשְׁרֵי עֲנִיֵּי הָרוּחַ, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם.  אַשְׁרֵי הָאֲבֵלִים, כִּי הֵם יְנֻחָמוּ.  אַשְׁרֵי הָעֲנָוִים, כִּי הֵם יִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ.  אַשְׁרֵי הָרְעֵבִים וְהַצְּמֵאִים לְצֶדֶק, כִּי הֵם יִשְׂבָּעוּ.  אַשְׁרֵי הָרַחֲמָנִים, כִּי הֵם יְרֻחָמוּ.  אַשְׁרֵי בָּרֵי לֵבָב, כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת אֱלֹהִים. אַשְׁרֵי רוֹדְפֵי שָׁלוֹם, כִּי בְּנֵי אֱלֹהִים יִקָּרֵאוּ. אַשְׁרֵי הַנִּרְדָּפִים בִּגְלַל הַצֶּדֶק, כִּי לָהֶם מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אַשְׁרֵיכֶם אִם יְחָרְפוּ וְיִרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְיַעֲלִילוּ עֲלֵיכֶם בִּגְלָלִי. שִׂמְחוּ וְגִילוּ, כִּי שְׂכַרְכֶם רַב בַּשָּׁמַיִם; הֲרֵי כָּךְ רָדְפוּ אֶת הַנְּבִיאִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵיכֶם."

"אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? הֵן לֹא יִצְלַח עוֹד לְשׁוּם דָּבָר כִּי אִם לְהַשְׁלִיכוֹ הַחוּצָה לִהְיוֹת מִרְמָס לְרַגְלֵי הַבְּרִיּוֹת. אַתֶּם אוֹר הָעוֹלָם. עִיר שׁוֹכֶנֶת עַל הַר אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסָּתֵר. גַּם אֵין מַדְלִיקִים מְנוֹרָה וְשָׂמִים אוֹתָהּ תַּחַת כְּלִי, אֶלָּא עַל כַּן שָׂמִים אוֹתָהּ וְאָז תָּאִיר לְכָל בָּאֵי הַבַּיִת. כָּךְ יָאֵר נָא אוֹרְכֶם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת מַעֲשֵׂיכֶם הַטּוֹבִים וִיכַבְּדוּ אֶת אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם."

"אַל תַּחְשְׁבוּ שֶׁבָּאתִי לְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה אוֹ אֶת הַנְּבִיאִים; לֹא בָּאתִי לְבַטֵּל כִּי אִם לְקַיֵּם. אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַד אֲשֶׁר יַעַבְרוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אַף יוֹד אַחַת אוֹ תָּג אֶחָד לֹא יַעַבְרוּ מִן הַתּוֹרָה בְּטֶרֶם יִתְקַיֵּם הַכֹּל. לָכֵן כָּל הַמֵּפֵר אַחַת מִן הַמִּצְווֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וּמְלַמֵּד כָּךְ אֶת הַבְּרִיּוֹת, קָטוֹן יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אֲבָל כָּל הָעוֹשֶׂה וּמְלַמֵּד, הוּא גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אִם לֹא תִּהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תִּכָּנְסוּ לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם."

"שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים 'לֹא תִּרְצַח', וְ'כָל רוֹצֵחַ יְחֻיַּב לְדִין'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַכּוֹעֵס עַל אָחִיו יְחֻיַּב לְדִין; הָאוֹמֵר לְאָחִיו 'רֵיק' יְחֻיַּב לְמִשְׁפַּט הַסַּנְהֶדְרִין; וְהָאוֹמֵר 'אֱוִיל' יְחֻיַּב לְאֵשׁ גֵּיהִנּוֹם. לָכֵן אִם תָּבִיא אֶת קָרְבָּנְךָ אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁם תִּזָּכֵר כִּי לְאָחִיךָ דָּבָר נֶגְדְּךָ, עֲזֹב אֶת קָרְבָּנְךָ שָׁם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וְלֵךְ תְּחִלָּה לְהִתְרַצּוֹת לְאָחִיךָ וְאַחַר כָּךְ בּוֹא וְהַקְרֵב אֶת קָרְבָּנְךָ. מַהֵר לְהִתְפַּיֵּס עִם אִישׁ רִיבְךָ בְּעוֹדְךָ בַּדֶּרֶךְ אִתּוֹ, פֶּן יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹפֵט וְהַשּׁוֹפֵט יִמְסֹר אוֹתְךָ לַשּׁוֹטֵר וְתֻשְׁלַךְ לְבֵית הַסֹּהַר. אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לְךָ, לֹא תֵּצֵא מִשָּׁם עַד אֲשֶׁר תְּשַׁלֵּם אֶת הַפְּרוּטָה הָאַחֲרוֹנָה."

"שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'לֹא תִּנְאָף'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁכָּל הַמַּבִּיט בְּאִשָּׁה מִתּוֹךְ תַּאֲוָה אֵלֶיהָ כְּבָר נָאַף אוֹתָהּ בְּלִבּוֹ. אִם עֵינְךָ הַיְמָנִית תַּכְשִׁיל אוֹתְךָ, נַקֵּר אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ, כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ מִשֶּׁיֻּשְׁלַךְ כָּל גּוּפְךָ לְגֵיהִנּוֹם. וְאִם יָדְךָ הַיְמָנִית תַּכְשִׁיל אוֹתְךָ, קַצֵּץ אוֹתָהּ וְהַשְׁלֵךְ אוֹתָהּ מִמְּךָ, כִּי מוּטָב לְךָ שֶׁיֹּאבַד אֶחָד מֵאֵבָרֶיךָ מֵרֶדֶת כָּל גּוּפְךָ לְגֵיהִנּוֹם."

"נֶאֱמַר, 'אִישׁ כִּי יְשַׁלַּח אֶת אִשְׁתּוֹ יִתֵּן לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: כָּל הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ חוּץ מֵאֲשֶׁר עַל־דְּבַר זְנוּת, עוֹשֶׂה אוֹתָהּ לְנוֹאֶפֶת; וְהַלּוֹקֵחַ אֶת הַגְּרוּשָׁה לְאִשָּׁה נוֹאֵף הוּא."

"עוֹד שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר לָרִאשׁוֹנִים 'לֹא תִּשָּׁבַע לַשֶּׁקֶר וְשַׁלֵּם לַאדֹנָי נְדָרֶיךָ'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִשָּׁבַע בִּכְלָל: לֹא בַּשָּׁמַיִם, כִּי כִּסֵּא אֱלֹהִים הֵם; אַף לֹא בָּאָרֶץ, כִּי הֲדוֹם רַגְלָיו הִיא; וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהֲרֵי קִרְיַת מֶלֶךְ רָב הִיא. גַּם בְּרֹאשְׁךָ אַל תִּשָּׁבַע, כִּי אֵינְךָ יָכוֹל לַהֲפֹךְ שַׂעֲרָה אַחַת לִלְבָנָה אוֹ לִשְׁחוֹרָה. אַךְ תְּהֵא מִלַּתְכֶם 'כֵּן', כֵּן; 'לֹא', לֹא. יוֹתֵר מִזֶּה מִן הָרָע הוּא."

"שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'עַיִן תַּחַת עַיִן, שֵׁן תַּחַת שֵׁן'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁלֹּא לְהִתְקוֹמֵם עַל עוֹשֵׂה הָרַע. אַדְּרַבָּא, הַסּוֹטֵר לְךָ עַל הַלְּחִי הַיְמָנִית, הַפְנֵה אֵלָיו גַּם אֶת הָאַחֶרֶת. מִי שֶׁרוֹצֶה לִתְבֹּעַ אוֹתְךָ לְדִין כְּדֵי לָקַחַת אֶת כֻּתָּנְתְּךָ, הַנַּח לוֹ גַּם אֶת מְעִילְךָ. וּמִי שֶׁמְּאַלֵּץ אוֹתְךָ לָלֶכֶת אִתּוֹ מֶרְחָק שֶׁל מִיל אֶחָד, לֵךְ אִתּוֹ שְׁנַיִם. תֵּן לַמְבַקֵּשׁ מִמְּךָ וְאַל תִּפְנֶה מִן הָרוֹצֶה לִלְווֹת מִמְּךָ."

"שְׁמַעְתֶּם כִּי נֶאֱמַר 'אֱהַב אֶת רֵעֲךָ וּשְׂנָא אֶת אוֹיִבְךָ'. וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֶהֱבוּ אֶת אוֹיְבֵיכֶם וְהִתְפַּלְּלוּ בְּעַד רוֹדְפֵיכֶם, לְמַעַן תִּהְיוּ בָּנִים לַאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי הוּא מַזְרִיחַ שִׁמְשׁוֹ עַל רָעִים וְעַל טוֹבִים וּמַמְטִיר גֶּשֶׁם עַל צַדִּיקִים וְעַל רְשָׁעִים. הֵן אִם תֹּאהֲבוּ אֶת אוֹהֲבֵיכֶם מַה שְֹכַרְכֶם? הֲלֹא גַּם הַמּוֹכְסִים עוֹשִׂים זֹאת. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בִּשְׁלוֹם אֲחֵיכֶם בִּלְבַד, מַהוּ הַמְיֻחָד שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים? הֲלֹא גַּם הַגּוֹיִים עוֹשִׂים זֹאת. לָכֵן הֱיוּ שְׁלֵמִים, כְּמוֹ שֶׁאֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם שָׁלֵם הוּא."

שלום לכולם ^__^-

החסד היה השיטה הראשונית של אלוהים להתייחס אלינו. הוא התייחס לאדם וחוה בחסד, לקיין בחסד גם למרות שחטא, לאברהם, אלוהים התייחס בחסד לבני ישראל גם במדבר לפני מתן תורה, למרות שהתלוננו כל הזמן הוא היה סבלני ונתן להם מה שרצו.

אך לאחר מתן תורה, (תורה=חוק) אלוהים התחיל להתייחס באופן שונה לבני האדם. אך עדיין הראה את חסדו.

מהי התורה? ולמה אלוהים נתן לנו את התורה?

התורה היא חוקים שאלוהים נתן לבני ישראל אחרי יציאת מצרים, במתן תורה, התורה ניתנה לבני ישראל כיון שהם התחילו להיות יותר מדי חוטאים, אלוהים נתן את התורה (עשרת הדברות ואז פירוט החוקים המדוייק בספר דברים) כדי שבני ישראל יראו שהם חוטאים! בגלל שאלוהים התייחס אליהם בחסד כל הזמן הם אפילו לא הבינו שהדברים שהם עושים הם לא מוסריים. הבעיה היתה שכשאלוהים נתן את התורה זה הי הכמו להגיד לילד קטן "אל תעשה את זה!!" היחד בטוח ילך לעשות את מה שאמרתם לא לא לעשות.

אלוהים גם אמר שיהיו עונשים למי שלא יקיים את התורה, אנשים הומתו כיון שלא שמרו את חוקי אלוהים, וזאת למה? כמו בסיפור סדום ועמורה והמבול, היו המון חוטאים, והחטא בעם היה כל כך גדול שהוא היה כמו איזה זיהום שמתחיל להתפשט בגוף האדם, אם הזיהום מתחיל מהיד אז כורתים את היד כי עדיף שלא תהיה יד אבל שהאדם ישאר בחיים, כך גם עם ישראל, אלוהים העדיף להפטר מהחוטאים כדי שהחטא לא יתפשט ליתר העם.

התורה, לסיכום, למדה אותנו מה זה חטא, בלי התורה לא היינו יודעים שלנאוף ולרצוח וכו' זה לא בסדר בעיני אלוהים, והתורה ניתנה על מנת להראות לנו מה לא לעשות.

עוד אומר ה', שמי שיקיים את כל המצוותיהיה צדיק בעיני אלוהים, אבל זה רק אם הוא מקיים את כל המצוות כי אם הוא עובר אפילו על פסיקה אחת הוא כבר לא צדיק בעיני אלוהים.

אלוהים רצה להראות לנו שהדרך לצדיקות מאוד קשה ושאנחנו לעולם לא יכולים להיות צדיקים בכוחות עצמנו, הוא רצה שנגיע לנקודה מסויימת אחרי שננסה לקיים את התורה שנאמר: "די אלוהים, אי אפשר לעשות את כל המצוות! תעזור לי!" או אז ישלח אלוהים את המושיע שהוא מבטיח מבראשית.

ולכן כל מי שמקבל את המשיח המובטח מקבל את חסד אלוהים וסליחתו המוחלטת,

כל מה שצריך לעשות הוא להודות שאנחנו יודעים שאנחנו חוטאים!! כי כולנו חטאנו, פשוט אי אפשר שלא לחטוא, להודות שאנחנו יודעים ולא רוצים להיות חוטאים בעיני אלוהים, לומר לו שאנחנו רוצים שיעזור לנו, והוא יעזור.

יש אנשים שעדיין מנסים להיות צדיקים דרך דת, דת זו לא הדרך, אלוהים לא רוצה שנסגוד לו דרך דת, איך אני יודעת את זה? בספר עמוס פרק ה' פסוק כ"א כתוב: "שנאתי מאסתי חגיכם ולא אריח בעצרתכם" אלוהים אומר פה שחור על גבי לבן שהוא שונא דת! כי מהי דת? היא נסיון להגיע אל אלוהים דרך מעשים ומנהגים, אבל פה הוא אומר שהוא שונא את המנהגים, הוא פשוט רוצה שנקשור איתו קשר אישי, כי הוא אבא שאוהב את כל הילדים שלו, ואם נדבר איתו הוא ישמע, הוא לא עסוק, הוא יכול לטפל בכל היקום ועדיין להקשיב לכל אחד מאיתנו.