אחד העקרונות, ודאי הגדול ביותר בחיים בישוע הוא סליחת החטאים.

מאז ומעולם היה חטא בעולם, זה התחיל בחווה והנחש (השטן) וכלה בימינו, בהם החטא הפך לנורמה- וקדוּשָׁה הפכה לסטייה.

בהביאו לנו את התורה, מערכת החוקים הנוקשה שבאה לתאר לנו את רמת קדושתו של ה', הוא גם נתן לנו אמצעי לכפרת עוונותינו: קורבנות.

מי שחטא, אפילו בשגיאה- זהו עדיין חטא. מן המותר לציין כעת: המידע הזה רלוונטי לכל הקוראים פה, מי מאיתנו לא חטא? שמירת שבת, חמידה, אולי אפילו ניאוף וגרוע מכך.

לכן ה' ברוב טובו וחסדו נתן לנו דרך לכפר על חטאינו, להקריב קורבן- כי על טעות לה' דם חייב להשפך, ואם זה לא דם החוטא, עליו להיות דם של יצור אחר (הקורבן היה בע"ח שלא חטא בחייו ולכן היה קדוש, חיות אינן כפופות לתורה ולכן הן לא יכולות לחטוא)

בימי בית המקדש כאשר היה אדם חוטא, (היו גם עוד סיבות לקרבנות, אך הרלוונטית ביותר לענייננו היא כפרת העוון) הוא היה לוקח חיה תמימה בלי מום ומקריב אותה בעד חייו. (עד היום נהוג לשחוט תרנגול ביום כיפור ולהצהיר: "זו כפרתי זו חליפתי"...משמע זהו הדם הנשפך עבורי כדי שלא אמות)

יום הכיפורים נועד במקור לאנשים שהקריבו קורבן כל פעם שחטאו, אז ביום כיפור זה היה למקרה ואולי אם שכחנו קורבן אחד או שניים במהלך השנה.

היום אנשים עיוותו את המשמעות והחליטו שמותר לחטוא כמה שרוצים כל השנה ויום כיפור הוא הקורבן- לכמה מכם זה נראה לא בסדר?

קצת לפני חורבן בית המקדש השני (כך כתוב גם בתלמוד [התורה שבעל פה] וגם בברית החדשה): בית המקדש הפסיק לתפקד, דלתות שהיו פתוחות תמיד מכוח ה' נסגרו, נר שבער תמיד באש ה' כבה ועוד, לפיכך תועלת הקורבנות כבר לא היתה. ומדוע? כיון שהקרבן האולטימטיבי הוקרב באותו זמן, ישוע המשיח (כן, המשיח היה אמור למות בייסורים עבור חטאינו תקראו ישעיהו פרק נ"ג) נצלב בדיוק באותה שעה, כשם שהקורבנות היו תמימים ולא חוטאים ודמם נשפך בעבורינו על חטאים ספציפיים- הקרבן המושלם- ישוע שהיה קרבן אדם (אלוהים *כן* מקבל קורבן אדם קראו על עקדת יצחק- ועצם המוכנות של אברהם להרוג את בנו הראתה לאלוהים שהוא היה עושה את זה- הוא הרג אותו כבר בליבו) אדם שלא חטא, שלא היה בעל מום, אפילו את רגליו לא שברו כנהוג לעשות לאנשים על הצלב, נשא את כל חטאינו ומת בשבילנו כדי שאנחנו נחייה- כפרה על חטאינו לנצח. כל מה שנשאר זה להאמין בו בכל ליבנו ולהזמין אותו לחיינו וחטאינו נסלחים!

אנחנו רואים שאנחנו בתקופה מאוד מיוחדת בימינו, פעם לפני מות ישוע אנשים היו נענשים על חטאיהם, אלוהים לא יכול היה לסבול את החטא, אבל היום- תסתכלו מסביבכם: רצח, אונס, התאבדות, שגעון, מלחמות- ואלוהים לא מעניש! שתי סיבות לכך:

א. אנחנו בתקופה של חסד, אלוהים נותן לכולנו זמן לקבל את ישוע לליבנו, גם את החוטאים ביותר.

ב. כמו בסדום ועמורה שם השחיתות והפריצות היתה מעבר לכל דמיון אלוהים לא העניש אלא את החוטאים, הוא הציל את קומץ הצדיקים ואת השאר דן, כך גם בחזרתו של המשיח- הוא יבוא בשנית, ואז יבוא הדין.

דווקא *יש* צדיק בסדום- והוא ישוע, אנחנו רק צריכים להיות בו, ואנחנו ניצלים, כשם שנוח היה בתוך התיבה וניצל מהמבול (העונש של העם החוטא) כך גם אנחנו בישוע, התיבה שלנו, ובו נינצל מהמבול הנורא.

ישוע הוא כפרתנו, ישוע הוא חליפתנו, ישוע ירד לגהנום (ניצח את השטן ועלה לשבת לימין הגבורה) כדי שאנו נזכה בחיי נצח לצד אלוהים.

דמו כדם השה התמים נשפך עבור חטאי האנושות כולה, ולנו מה שנשאר הוא לסמוך ידינו על ראש השה, להעביר לו את חטאינו, לשים בו יהבנו, ולתת למותו לכפר גם על חיינו.

אתם יודעים שבתיבת נוח היה מקום ל*כל* העם להכנס ולהנצל מהמבול? אבל רק נוח ומשפחתו עלו מכל העם....כל השאר קיבלו את זעם ה' לפי המגיע להם בתורה....נוח ומשפחתו קיבלו את חסד ה' ועלו לתיבה, נכנסו לשבת בחיק חסדו של ה' וניצלו.

יש בתיבה מקום לכולם :)

אם מה שקראתם בפוסט הזה נגע בלבכם, והעיר אצלכם מודעות

אם אתם מאמינים שישוע עשה את כל זה בשבילכם, שאלוהים בכבודו ובעצמו לבש דמות בשר בתור המשיח המיוחל והיה כקרבן עבורכם,

אם אתם מאמינים שאלוהים אוהב אתכם ורוצה אתכם קרובים אליו ואל ישוע שיושב לימינו, אמרו בלבכם (או בקול) את התפילה הבאה:

אבא, תבוא מלכותך, יעשה רצונך. בך האמת הדרך והחיים.

אני מאמין/ה בכל לבי שבך הדרך לסליחת חטאים מושלמת.

שאתה שילמת את המחיר הכי גדול בעבור חטאי האנושות כולה שאתה במו ידיך יצרת.

אני מאמין שברחמיך הרבים הבאת לעולם את בנך יחידך אשר אהבת, את ישוע- והוא הלך כקרבן על חטאי האנושות בעבר בהווה ובעתיד.

אני מזמין/ה בזאת את ישוע ללבי, ומקבל/ת את סליחת החטאים, אחת ולתמיד.

אני מאמין/ה שאתה ברגע זה פועל בלבי וזורע בו את סליחת החטאים.

תודה לך, אבא על ששמת את ישוע בלבי, תודה לך על שאתה עונה ומציל כשקוראים לך.

בשם ישוע המשיח. אמן.

אם אמרת תפילה זו (בלב או בקול) הייה בטוח שישוע כעת בלבך ושקיבלת סליחת חטאים מלאה.

כעת, אם לא עשית זאת עד היום, הייתי ממליצה שתקרא בתנ"ך, דבר אלוהים חיים, כי זה מכתב האהבה של אלוהים אלינו, בו מופיעות כל הנבואות על משיח בן דוד הוא-הוא ישוע.

ובנוסף על כך- והכי חשוב- פנה אל אלוהים בתפילה מלבך, הוא אף פעם לא עסוק מדי כדי לענות לבנו או ביתו האהובים.

הוא מבטיח לנו בדברו שהוא עונה למי שקורא לו- לכן אם אתם רוצים לשמוע אותו- קראו לו.

הוא כמו רועה צאן אוהב שאחת ממאה כבשותיו ברחה לה- ולמרות שיש לו עוד 99 כבשים הוא הלך להשיב אותה למקום בו יהיה לה בטחון.

הללויה :)

דמיינו שיש כיתה, ובה כולם עומדים להבחן מבחן ממש ממש גדול ומסובך של איזה 50 עמודים. מי שלא יעבור את המבחן בציון 100 יסולק מבית הספר, ולא יתקבל לאף בית ספר אחר.

המורה מציינת לפני תחילת המבחן שהבן שלה בא איתה לבית הספר, ושהוא יודע איך לעבור את המבחן בציון 100, היא אומרת שמי שרוצה שהבן שלה יעבור לו את המבחן שפשוט יגש אליה ויודה שהוא לא יכול לעבור את המבחן לבד- ותו לא.

מה הייתם עושים?

הכיתה זה העולם.

המבחן זה החיים.

הציון הוא רמת השלמות.

המורה זה אלוהים.

בן המורה הוא בן אלוהים.

אז בעולם כולנו חיים, חיים  ממש ממש קשים ומסובכים של איזה 80 שנים. מי שלא יגמור את החיים בשלמות- זאת אומרת- כשאין לו חטאים, יסולק מעל פני אלוהים.

אלוהים הביא את בנו לעולם, ומצביע עליו כל יום, אלוהים אומר שהבן יודע איך להיות צדיק ולגמור את החיים בלי אף חטא, אלוהים אומר שמי שרוצה שהבן שלו ישלים לו את החיים שפשוט יודה בפני אלוהים שהוא לא יכול לגמור את החיים האלה לא-חוטא- ותו לא.

עכשיו מה הייתם עושים?

אני רוצה להתעסק בשאלה :

"מהו אופיו וטבעו האמיתי של אלוהים?".

אני נולדתי מחדש שהייתי בן 8 ואני מאמין שבאמת נולדתי מחדש.

למחרת יום הישועה שלי בכתה ג', חלק מהחברים שלי סיפרו בדיחות גסות.

איזה בדיחות גסות כבר אפשר לספר בכתה ג'?!

בכל מקרה, זה לא עיניין אותי.

הם הבחינו שמשהו בתוכי השתנה, אז הם שאלו אותי מה קרה לי, ואני עניתי שנולדתי מחדש! חבריי צחקו עליי על שנהייתי משיחי, כבר ביום למחרת הישועה.

אז באמת נושעתי בגיל 8, וידעתי את אלוהים מבחינת זה שהוא קיים ושהוא הצדיק אותי מחטאיי והראה לי שאני צריך את ישוע כמושיעי ואני קיבלתי את זה, אך התגלות של מי הוא באמת באה אליי רק בגיל שמונה-עשרה, הייתה לי חוויה בה אלוהים בא אליי, לא באופן ויזואלי, הוא הגיע אליי, לליבי וידעתי מי הוא.

במשך 4 חודשים הייתי איפשהו, אני לא יודע מה בדיוק קרה, אבל ידעתי את אלוהים.

הראש שלי היה אותו דבר, אבל בליבי ידעתי משהו.

אחרי מפגש כזה עם אלוהים ידעתי דברים, ובו ברגע, חיי השתנו, בו ברגע נושעתי מחוסר הביטחון שהיה לי.

באיגרת הראשונה ליוחנן, פרק ג', פסוק א' כתוב :

"ראו מה גדלה אהבת האב הנתונה לנו אשר נקרא ונהיה בני האלוהים, על-כן העולם איננו ידע אותנו, יען כי אותו לא ידע"

כשהוא יופיע, אנחנו נהיה כמוהו כיוון שניראה אותו כפי שהוא!

זו הסיבה שהתנ"ך אומר שאי-אפשר לראות את אלוהים בבשר, זה לא כי אלוהים יהרוג אותך, זה כי אם אתם תיראו את אלוהים איך שהוא אתם –בום!!- תהיו כמוהו ותשתנו לדמותו, אתם לא תמשיכו להתקיים במציאות המושחתת הזו אחרי שראיתם את אלוהים הכל יכול.

אם אתם משקפים את דמות אלוהים אבל יש לכם מרירות עצבות עוני בדידות כאב וכו' אני מבטיח לכם שלא ראיתם אותו באותו חלק של חייכם.

כשאני לימדתי באחד המקומות פעם, על הנביא ישעיה, הייתה מישהי שהיה לה סרטן.

הרופאים אמרו שאין לה עוד הרבה זמן לחיות, והיא שמעה את הלימוד שלי, אלוהים לפני כן התגלה אלייה וכשהיא חזרה הביתה היא למדה את הפרקים שדיברתי עליהם מוקדם יותר, למחרת היא ראתה את ישוע, לא בענייה אלא בליבה והיא ראתה אותו לוקח את הסרטן שלה, ובום! היא נירפאה!.

היו גם שתי נשים על קביים, ששמעו את אותו לימוד ואחת מהן הגתה בכתובים האלה והיא ראתה את זה בליבה ובום היא נרפאה, היא נהגה במכונית אחרי 8 שנים שהיא לא נהגה, היא הלכה ורצה,

אני יודע שחלקכם חושבים שאני מגזים ושזה לא כזה פשוט, אני אומר לכם שזה כן.

שאתם רואים אותו כמו שהוא, אתם משתנים לדמותו.

אם אתם חולים, אתם לא ראיתם את ישוע לוקח את חטאכם, כי אז הייתם בריאים, אוליי שמעתם את דברו,

אבל זאת לא המציאות.

כזה מציאות, כשאתם באמת רואים את האהבה שיש לו, ואתם יכולים להבין כמה הוא סבל בשבילכם,

כל פחד ושאלה האם תתרפאו יעלם, אם רק תוכלו להבין את המחיר שאלוהים שילם. אבל אנחנו לא רואים את זה בברור כי הדת לא מייצגת טוב את אלוהים ומביאה רעיונות מוזרים שאלוהים הורג אנשים וגורם לבעיות.

אם אתם חושבים שאלוהים רוצה לתפוס אתכם ומשרתים אותו מתוך פחד תדעו שהתנ"ך אומר שיש בפחד עינוי, הדתיים מעונים! הם רוצים לשרת את אלוהים ויודעים שהם צריכים אבל הם לא נהנים כי הם עושים את זה מתוך מחויבות וזה מאבד מהשמחה.