בס"ד
אם הייתי אני.
אם הייתי אני אז הייתי חוזרת להיות פשוטה ושקופה. ולא מתוסבכת או מורכבת.
פשוטה ושקופה כמו של סוף התיכון.
אם הייתי אני אז לא הייתי מתמרמרת. ואוהבת לשגע את עצמי בשאלות של גבולות.
אם הייתי אני, אז עכשיו לא היה כל כך בא לי לבכות.
אלא היה סתם ריק ולבכות עדיף מריק.
אבל אני לא האני הזאת. אני גרסה משופצת ושחוקה שהשתפשפה לא מעט עם חבלות בצדדים שצריך לעשות להם קצת פוליש.
אבל בגדול, ממש יפה.
ובקטן, יש קצת חורים למלא. אם רק הייתי יודעת במה.
ואני אוכלת את עצמי כמעט כל יום.
בלעשות דברים ממקום שלם.
אבל כשאדם מיואש, הוא לא חושב על זה. הוא מיואש.
אמת יש אחת. וליישם אותה יש אינסוף.
וכשיש אלף סיבות טובות לכאן ולכאן. אז מה נכון?
ואני בסדר עם הגירסה הזו שלי, משתדלות לא לריב יותר מידי ולא להיפרד לזמן רב.
מחכות לפגוש את האני של עוד שנתיים או שלוש או עשר. ולהתמזג איתן ולחיות איתן בנחת.
ואם הייתי אני אז לא הייתי מבסוטית כמו עכשיו כי זה היה רק אני.
אבל אני לא לבד בעולם. כי זה הקב"ה ואני. ואם הוא לא היה אז אותי הייתי שונאת.
ואני ככה עכשיו. ואני עשר. כי ככה השם רוצה.
אז הפסקנו עם תכף אשוב נראה לי(?)
רק להתפנן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אצבעונית