My Story (שכרגע לא שם;P)

בס"ד

פעם רציתי להיות הכי קיימת בעולם.

שהכי ישמעו. שהכי אזהר. הכי מרכז. הכי טובה. הכי פה. כוכבת.

הכי לא אני. והכי לא קיימת.

עכשיו אני הכי רוצה את השקט. הפרטיות שלי. האנונימיות המקודשת.

ודווקא שאני מנסה להשתיק את הכל. הכל מנסה לצרוח.

להבליט את כל מה שאני רוצה להסתיר.

שתשרה עליו הברכה בעז"ה.

אחרי שמקבלים את הזוהר הרקוב הזה.

אחרי ששבעה המפלצת.

אחרי הכל, מגיע החיוך החמוץ שסופו להחמיץ ולהימחק.

אחרי כל הכבוד הטיפשי הזה.

אחרי שכל העיניים הלכו ונשארו.

אחרי הכל מגיע

למה?

דווקא שאני לא שם אני הכי חיה שיש. הכי קיימת בעולם.

נותנת את המשמעות לעצמי.