בס"ד
חשופית
יחד עם כל הטמפרטורות שצנחו, צנחתי גם אני יחד איתם.
סוחבת את העייפות המספקת הזו. עייפות של עשיה, של ימים מלאים ברוך השם.
של שגרה, שגרה מבורכת.
ואני בדרך לשיעור של עוד יום ראשון שכזה,
יוצאת מהמעונות פוסעת כמה צעדים וחותכת בחדות מרשימה, מביטה בשבלול.
זה השבלול היחידי שראיתי החורף. שכמעט נגמר.
ואז, אז באות המחשבות, ותהיתי לעצמי, מן מחשבות ילדותית משהו,
מה הוא יחשוב על החשופית הבאה שתזחל לידו. כי הרי אליטיסטית כמוהו, היא לא.
היא פשוטה. אין לה קונכיה מרהיבה בשלל צבעים,
אבל בדיוק כמוהו, משאירה את אותן עקבות בדרכים, שלעיתים מצטלבות להן עם שבלולים וחשופים אחרים.
והיא לא קטלוגית, או מהונדסת עם קונכיה מרהיבה בשלל צבעים, אבל היא מורכבת לא פחות.
והאמת היא, שהיא חשבה שהוא פשוט מקסים, פשוט לא בשבילה. מכל מיני סיבות,
וגם...כי את הקונכיה הקטלוגית שלה היא עזבה כל כך מזמן. ממשיכה להתקלף ולחפש עוד מה יש לעשות פה בעולם.
כי עם קונכיה, זה לא בלתי אפשרי, פשוט בשבילה זה פחות מומלץ.
והיא תיפגש עם עוד הרבה שבלולים וחשופים, והאמת שזה בכלל לא משנה לה.
היא רק רוצה משהו אמיתי.
בעזרת השם, שיהיה חם וטוב, עם ובלי קונכיות.
אצבעונית.
שממש ממש התגעגעה לכאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אצבעונית