אני פשוט לא מבינה בני נוער ממורמרים. למה? בגלל מה? אתם חושבים שאף אחד לא מבין אתכם.?תפסיקו להתמקד בעצמכם ותראו שיש אלפים כמוכם. ואני לא מגזימה. בסך הכול יש לכם חיים טובים. לומדים בבית ספר, אתם בריאים ויש לכם בית ואוכל. אם יש בעיה בבית או משהו אז בסדר. אפשר להיות מדוכאים אבל לפחות לנסות לבקש עזרה.
תראו, זה פשוט גועל לראות מישהו שעצוב מכלום. תנצלו את החיים. תהיו שמחים מכול רגע שטוב ושאתם בריאים. אני אישית לא ילדה שמחייכת גם אם כרגע אמרו לי שאני אגור ברחוב ואני חולה בכל מחלה אפשרית. לפעמים קשה וטוב לבכות. זה בסדר. לפעמים מרגישים גועל ושונאים את עצמנו. אבל זאת תקופה שעוברת. לא צריך להיות כל החיים בדיכי כי זה חרא עולם והורגים תרנגולים כדי שהאמא החופרת שלי תכין לי פרגיות בבית השמח אך העצוב מבפנים שלי שהמשפחה הזבל שלי גרה בו. תהנו כל עוד אתם יכולים. כאילו מה עדיף? להנות ולעשות שטויות ולצחוק או להיות בדיכאון שיגרום לאנשים להתרחק ממני?
בקיצור תהנו.
תגיבו זה לא כואב. אני מרגישה שאני כותבת בשביל כלום. אני רוצה להפיץ את הדעות שלי. ואני מזכירה שאתם תבחרו מה יהיה בפוסט הבא. אני אלנקק. באמת. ואני אמליץ על הבלוגים שלכם. אם כדאי להמליץ חח..
שחף..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
