יש סיבה טובה מאוד מדוע מדינת ישראל נמצאת באחד המקומות הראשונים בכל הנוגע לאלימות בין בני נוער. למערכת החינוך יש המון מה להסתיר כמו למשל שיטת עבודה מאוד מרושעת וברוטאלית לפיה אם 10 ילדים מכים ילד מכות רצח, המדיניות היא לא להעניש את התוקפים אלא אך ורק את הקורבן: לזרוק אותו מביה"ס, כפי שאמר לי במפורש מומחה בכיר. משם מתחילה הדרך להרס הטוטאלי של חיי הילד (ואני מדגיש ילד, לא ילדה) המערכת פשוט דואגת לתפור לו אבחונים שקריים מרחיקי לכת ולדאוג "לטפל" בו כדי להפוך אותו לילד הכי "חריג" והכי "בעייתי" ולדחוף לו תרופות. אני מכיר מישהו שלאחר שחטף מכות רצח בבית הספר, משרד החינוך פשוט הכניס אותו בכוח לאשפוז פסיכיאטרי כפוי.
באווירה כזאת, כשילדים מופרעים ואלימים נתפסים כ"נורמאלים" והמערכת תומכת בהם אוטומטית, נותנת להם פרסים ומעודדת את התנהגותם האלימה בזמן שהיא מענישה ילדים (בנים) המכונים "חנונים", "לפלפלים", "יורמים", וכו', לא פלא שאלימות בין בני נוער אך ורק הולכת ומחמירה.
מאוד פופולארי היום לשנוא בנים
אדם שכתב ספר, וקרוב לוודאי חיפש דרך לפרסם אותו, פרסם מאמר בYNET, בפלטפורמה שגם כך משמשת בלי סוף כלי ובמה להסתה מתמשכת נגד המין הגברי כולו והפצה של מידע שקרי, נתונים מפוברקים ויצירת אווירה שבה רק על עצם שנולדת זכר, אתה צריך להתבייש ולהתנצל. במאמר זה הוא לא רק מסביר מדוע הוא תמיד העדיף שייוולדו לו בנות ולא בנים (לא מקורי בכלל, והנה דוגמא נוספת), אלא גם מוסיף פרשנות ציורית, מלווה במניפולציות, הכללות חיוביות, שטיפות מוח ותרגילי הסחת דעת שמעודדים שנאה וזלזול כלפי בנים מהרגע שבו הם נולדים, בפני מאות אלפי אנשים:
"בנות זה אחלה. יושבות, מציירות, רוקדות בלט, לא נפצעות, לא צורחות ולא מתפרעות. אורן רוזנשטיין, שאף פעם לא רצה בנים, מספר בטור שבועי חדש, בין השאר, למה כדאי לבנים של השכונה להתרחק מהילדה שלו"
ואם זה לא מספיק, הוא אף מאיים שאם ילדים (בסה"כ בני 3) יעיזו "להפריע" לבנותיו, הוא "יכאיב להם". אף אדם נורמאלי לא יאיים על ילדים בני 3 (ובטח לא באתר חדשות מרכזי), אלא כמובן אם מדובר בקדושת הפמיניזם ועליונות הגזע הנשי, ואז כל האמצעים כשרים :
"מה קורה לבנים האלה? מה כל כך כיף להם בלרוץ במעגלים, להיתקל בחפצים, לעוף על הפנים, לקום כאילו כלום, ולהמשיך במירוץ המטורף? הם לא קולטים שכל חמש שניות הם מגיעים לאותה נקודה? לא כואב להם בשוקיים מההיתקלות באופניים? לא כואב להם הראש מהמכות של המדפים? לא כואבות להם האוזניים מהצרחות של עצמם? ובעיקר, לא מפריע להם שהם הרגע מעכוּ שלוש ילדות עם קוקיות ושמלות שבת שיושבות ועושות במסירוּת פאזל 700 חלקים, ופיזרו להם עבודה של שעתיים? אז ככה, כנראה שלא כואב להם עדיין, אבל עוד רגע אני חוטף עצבים ואז אולי כבר כן יכאב. "
מעבר להשמצות הפרועות, הנוסח הבוטה, הגזעני והגועלי כל-כך, ראיתי במאמר המון התייחסויות שהזכירו לי את ספרה של כריסטינה הוף סאמרס "The War Against Boys" בו היא מספרת בדיוק על ההשתלחות הזאת בבני המין הגברי מגיל 0, עוד מהגיל הרך, כשמתארים אותם כפושעים מלידה וחיות פרא ממש, חסרי רגשות. מה שמיוחד בספר הזה, שהכותבת לא מביעה דעות כמו שהיא חושפת ממצאים, נתונים ועובדות ואני לא מתכוון ל"מחקר אנטי פמיניסטי שהוכיח..." אלא דווקא לפעילות של "חוקרות" פמיניסטיות שהמובילה ביניהן היא קארול גיליגאן, שמפיצות שקרים, דיס-אינפורמציה ומידע לא בדוק ממקורות לא אמינים (ואף מסרבת לספק מקורות ומתחמקת באופן שיטתי ממתן תשובות).
זה לא רק הבעת דעה: ה"מחקרים" האלה השפיעו כבר שני עשורים על מערכת החינוך גם בארה"ב וגם בישראל (קארול גיליגאן נחשבת כאן אורחת של כבוד, למרות תמיכתה בילדה שמעריצה את אדולף היטלר) ואין לי ספק שהיא כבר משפיעה באופן ישיר על התנהלות מערכת החינוך בישראל והגל המציף תכנים פמיניסטיים מובהקים שמכניסים כבר בבתי ספר יסודיים, ואפילו בגן החובה.
גיליגאן, וחוקרים שרלטנים נוספים כמותה, תפסו גל על הדוקטרינה הפמיניסטית הרואה בגברים אסון-טבע מולד - פגומים, חולים, מסוכנים ומזיקים לסביבה מהרגע שבו הם נולדו (וכמובן "אוכלים כמו חזירים") ומציעים בלי בושה דרך "לרפא את המחלה" שהן מכנות Boyhood. השיטה שלהם, כפי שהוכיחה את עצמה, היא לתפוס כותרות ענק באמצעי התקשורת, להפיץ היסטריה ופחד באמצעות נתונים מנופחים ומפוברקים כאילו בריאותן הנפשית-התפתחותית של הבנות בבתי הספר נמצאת בסכנה עוד מגילאים מאוד צעירים, בגלל ה"דומיננטיות" של הבנים. עובדה שזה עבד ויש הרבה מאוד מאמץ וכסף ומוסדות שלמים שדואגים אך ורק איך לקדם ולטפח רק את הבנות בבתי הספר, בזמן שאת הבנים מזניחים באופן שיטתי.
כך לדוגמא, מספרת כריסטינה, כאשר יצאה לפועל תוכנית בודדה אחת לעזור לנערים שחורים משכונות מצוקה, כדי לעודד ולקדם אותם בלימודים, מהר מאוד הפמיניסטיות התקוממו ומיד הצליחו לעצור אותה בטענה שצריך לעזור רק לבנות כי "לבנים בלאו הכי יש יתרונות לא צודקים בסביבת הלימודים".
אצל הפמיניסטיות אין דבר כזה פלורליזם חשיבתי, ברגע שהן מחליטות וקובעות משהו - זה הופך לעובדה מוצקה בשטח כי הן אלה ששולטות בממסד כולו, במערכת החינוך, בתקשורת, מערכת המשפט, בממשל וכו'.
בפועל, כל התנהגות או דפוס התנהגות שמזוהה עם בנים (כולל צעצועים ומשחקים של בנים), מקושר אוטומטית לאלימות, התנהגות מזיקה והרסנית, עד כדי שבנים מתוארים כאנסים ותוקפים ורוצחים מלידה, לא פחות.
בעולם המציאות, הרחק מהסטריאוטיפים והתיאוריות ההזויות שממציאים ובמיוחד ממציאות (ומכתיבות בכוח) פמיניסטיות לסביות ושונאות גברים, ניתן למצוא לא פחות דפוסי התנהגות של כוחנות, אלימות ואגרסיביות גם אצל בנות. בפועל ההבדל היחיד הוא בעצם בהתייחסות או יותר נכון חוסר התייחסות לדפוסי התנהגות מסויימים, כאשר הם מגיעים מבנות ולא מבנים. בנות קולטות היטב מגיל צעיר שהן בעמדת כוח, שהכל מותר להן, הן הנסיכות והמלאכיות המתוקות והקדושות והטהורות שתמיד יאהבו ויעריצו אותן, לא משנה מה הן יעשו. בין אם ילדה היא רקדנית בלט, נגנית פסנתר או טומבוי שמשחקת כדורגל והולכת מכות עם הבנים - זכויות היתר והפריוולגיות האינסופיות תמיד יישמרו עבורה.
בנים נענשים הרבה יותר ומסומנים כבעלי בעיות משמעת והתנהגות על אותן עבירות שמראש עוברות בסלחנות כאשר הן מגיעות מבנות (לדוגמא: התלחשויות בזמן שיעור, העברת פתקים או זריקת חפצים):
התפיסה הזו ש"בנות נולדות שקטות ועדינות ומתורבתות" ו"הבנים נולדים פרועים, מפריעים ומזיקים לסביבה" יוצרת מעגל "קסמים" שבו מצפים מבנים להתנהג בצורה מסויימת, רק כדי שיוכלו להצביע עליהם, לנזוף בהם ולהענישם תוך כדי השפלות פומביות. ילד כמוני, שלא סיפק את הסחורה העטופה בסטריאוטיפים מגדריים, והוגדר כ"שקט ומופנם מדיי", הפך למטרה רכה מאוד לא רק עבור ילדים וילדות אלימים (ואני מדגיש שהבנות בילדותי היו אלימות ואכזריות לא פחות מהבנים) אלא במיוחד של משרד החינוך וכל אותם בריונים המכונים 'מומחים'.
הסלחנות האוטומטית כלפי בנות מתחילה בגיל מאוד צעיר, בין היתר בגלל רוב נשי מובהק, ונמשכת גם מאוחר יותר ועם דפוסי התנהגות אלימה של ממש. בדיוק כפי שאמרה לי אחותו בת ה14 של חבר:"בביה"ס בנות יכולות להרביץ לבנים ולפוצץ אותם במכות רצח כמה שהן רוצות, ברגע שבן מגיב ומגן על עצמו - כולם מתנפלים עליו". ואני מדגיש שזאת לא הפעם הראשונה - שמעתי זאת מילדים ובני נוער רבים. כלומר, מגיל צעיר ילדים לומדים שמותר לעשות הכל לבנים ואם ילד (זכר) לא מצליח להגן על עצמו - הוא "מזמין" את המכות, ממש כמו איזה חיה עלובה שלא ממש מסוגלת לחשוב ולהרגיש לעומק, כפי שהמשיך ותיאר אורן רוזנשטיין:
"בנים עושים פחות או יותר מה שאתה מבקש. תן להם כדור ביד והם מצייתים לכל הנחיה. הם פשוטים. הם קלים לתפעול ומניפולציות. זה מה שיפה בהם, וזו בדיוק הבעיה איתם. "
הדפוס נכון גם כאשר הפגיעה היא ע"י מבוגרים: ישראלי לשעבר סיפר לי שבארץ, מנהלת בית הספר הייתה נוהגת לנעול את הבן שלו בחדר סגור במשך שעות. הוא התלונן בפני עובדת סוציאלית שצחקה בפניו:"אז מה? גם אני נועלת את הילדים שלי בבית". כל ניסיון להביא את המקרה לאמצעי התקשורת נתקל בהתנגדות ואטימות. אז לפתע התפרסם מקרה דומה מאוד של התעללות באותו בית ספר בדיוק. מה היה ההבדל ה"קטן"? שקורבן ההתעללות הייתה ילדה ולא ילד.
מעמד האישה קודם לטובת הילד
תמיד היה קשר הדוק בין פמיניזם, ארגוני נשים (כמו נעמ"ת) ובין משרד החינוך שדאגו לאינטרס מרכזי אחד: לעודד ולהוציא כמה שיותר נשים לצאת לשוק העבודה, לעזאזל עם איכות המטפלות, הגננות והמורות שבידיהן הן מפקירות את ילדיהן למשך מחצית היום. אני זוכר שעוד מאז שהייתי ילד, דיברו כל הזמן על תוכנית ליום חינוך ארוך, שבמקום לחזור הביתה בשעה 12 בצהריים, נחזור בשעה 3 ואפילו 4 אחר הצהריים. אין לי מילים לתאר את תסריט הבלהות שראיתי בדמיוני. אני סבלתי כל דקה וכל שנייה שהייתי בבית הספר: הכו אותי, עינו אותי, השפילו אותי, התעללו בי, הרעיבו אותי וכל הזמן האשימו אותי ורק אותי בכל דבר, גם הילדים וגם המורות, יימח שמן.
כשאתה סובל, כל דקה נראית כמו נצח, והשעות האלה ש"ביליתי" בבית הספר נראו לי תמיד כאילו אף פעם לא יסתיימו, הזמן הולך בהילוך איטי. אין לי ספק שאינני האדם (והילד לשעבר) שחש כך: גם ריבוי מקרי ההתעללות הקשים במעונות ובגנים של נעמ"ת והאדישות של העומדות בראש הארגון מוכיחים מעבר לכל ספק שארגוני הנשים רואים בילדים נטל שראוי להיפטר ממנו בכל מחיר, לעזאזל עם בריאותם ההתפתחותית של הילדים.
למאמר של אורן רוזנשטיין יש מטרה והיא לקדם את מכירות הספר שלו, תוך כדי שהוא מתחנף לכותבות פמיניסטיות, אלה ששולטות בשוק הספרים וספריהן רווי השנאה והגזענות כלפי המין הגברי כולו נמכרים כמו לחמניות. הפמיניסטיות רואות בילדים ובמיוחד בבנים משחק פתוח שקל לתמרן בהתאם לאינטרסים שלו. כך למשל בנורבגיה הפמיניסטיות מכריחות את הבנים בבתי הספר היסודיים, להשתין בישיבה. לא פחות.
לפמיניסטיות יש מטרה ותוכנית פעולה, שכבר מזמן יצאה לפועל והיא לדכא, להחליש ולהרוס את הבנים מגיל צעיר, כולל מניעת חינוך, כפי שהפמיניסטית הזו מאוסטרליה כותבת שצריך להוריד את רמת הציפיות והמטרות של הבנים בחיים, שבמקום השכלה גבוהה (שמתאימה, כמובן, לבנות בלבד) שבנים ילמדו מקצועות פרקטיים כמו נגרות, תיקונים, שיפוצים וכו') :
"If more men were supported in lowering their expectations of themselves to be clever in more practical ways, they might also be more valued by women."
The article suggests boys should be taken away from professional education in schools and taught vocational skills like sanding floors and fixing fences. This worthwhile employment will benefit women and cause them to value us again.
כל מי שיש לו ילדים או מתכנן להביא ילדים לעולם, בנים ובנות כאחד, צריך לפקוח עין חשדנית וזהירה על פמיניסטיות שדוחפות את האג'נדה החולנית, הרעל והארס שלהן לתוך חינוך הילדים. הורים, תעשו משהו לפני שיהיה מאוחר: תחקרו, תשאלו, תתעניינו במה הילדים לומדים ואיזה מסרים בדיוק הם מקבלים מהמורות שלהם. רק אתם יכולים להציל את ילדיכם.
ג'ק
קישורים בנושא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
