זכויות הגבר בישראל

הסרט עושה גלוריפיקציה, הוא סוגד ומשבח מעשי רצח ששתי נשים מבצעות והופך את הרוצחות לגיבורות. בדיוק כמו שעבור גברים, גבורה היא להילחם עבור נשים, לסכן את חייהם ולהרוג גברים אחרים, העיקר ששיערה מראשה של אישה לא תיפול, עבור נשים ההיפך המוחלט הוא נכון, כלומר, עבור נשים מודרניות, "גבורה" היא להכות גברים, לסטור, לבעוט להם באשכים, לירות בהם ולהרוג אותם. זה מה שאנחנו כל הזמן רואים בקולנוע ובטלוויזיה כיום.

שמעתי פעמים רבות את הטענה כאילו "הסרט 'שיקגו' הוא בסה"כ סאטירה שמציגה את הנשים כמניפולטיביות ודווקא תוקף אותן על יכולתן לחמוק מעונש על פשעיהן". הרי זה קישקוש כי ראשית עלילת הסרט מציגה את הנשים כקורבנות מסכנות ותמימות ו"חסרות אונים" ש"נאלצות להרוג" כפי שהסביר לי חבר שאהב את הסרט. כלומר, הסרט דווקא מעביר את המסר שאישה שרוצחת גבר - "חייבת להיות לה סיבה טובה ומוצדקת לחלוטין".

נשים רבות מדי נהנות לראות נשים שפוגעות בגברים, כמה שיותר סאדיסטיות, אכזריות ואלימות, כך טוב יותר עבורן. אני באופן אישי עובר גיהנום מבחינת היחס של אנשים שלא מבינים מדוע חשוב לי שבסרט, גם אישה שעושה מעשים איומים, תיענש בדיוק כמו גבר. אנשים מחליטים ש"אני נהנה מאלימות כלפי נשים" אבל אני בסה"כ רוצה צדק ואנחנו בסה"כ בגבולות מסך הקולנוע.

כפי שאפרט בקרוב, קיים פולחן של שנאת גברים ופגיעה בהם בקולנוע. זה מתבטא בין היתר באפקטים של דם, של כאב, של קלוז אפ קיצוני בפצעים, הילוך איטי למשל כדי לראות כיצד הכדור מנקב בן-אדם, ואינספור ביטויים חולניים וסאדיסטיים לאלימות ויזואלית שבניגוד לשקר, גם נשים נהנות ממנה, לא פחות מגברים, במידה מסויימת אף יותר מגברים כי אין סיכוי שיצלמו כיום סרט פעולה/מתח/הרפתקאות ולעיתים אפילו דרמה וסרט ילדים, שבו לא מראים אישה שמכניסה לגבר מכות או הורגת אותו באכזריות.

בפועל הזכייה של הסרט "שיקגו" באוסקר בשנת 2003 הוא תוצאה ישירה של:

1. לחץ מצד הפמיניסטיות שהתלוננו ש"אין לנשים מספיק ייצוג בזכיות":

"הנשים הזועמות מוחות על הסקסיזם, הבא לידי ביטוי הן בזוכים בפרסים והן באנשי התעשייה, המדירה מתוכה נשים ומיעוטים אתניים"

2. תרבות פם-פאטאל כפייתית שרירותית שלעיתים מופיעה לפתע אפילו בפירסומות, מה שגורם לי לזעזוע בלתי צפוי. פמיניזם זו דיקטטורה ודיקטטורה בנויה מהמילה 'להכתיב' (to dictate). כלומר, הפמיניסטיות כופות בכוח על כולנו לקבל את האישה המודרנית האלימה, הסדיסטית הצעקנית וגסת הרוח.

3. השחקנית הראשית בסרט "שיקגו", רנה זלוויגר, היא פמיניסטית שטענה בשנת 2004 שמגיע לה לזכות באוסקר כי, כפי שהסבירה: "השנה הוליווד תהיה הוגנת. סוף סוף הבינו שם שאנחנו הנשים צריכות להיות בעמדות כוח ולא הגברים".

4. גם בשנת 2004, זכה בפרס האוסקר סרט חולני שמציג רוצחת סידרתית כ"קורבן", בבקשה מידע בנושא:

שימו לב לשורת הסיום: "למרות שהיא מגלמת רוצחת סדרתית, קשה שלא להזדהות איתה, גם כשהרציחות שלה מבוצעות ללא סיבה ובדם קר"

בהשפעת ובהשראת הסרט "שיקגו", גם בישראל מפעל הפיס הפיק פירסומת יוקרתית ("777") ששחזרה את אווירת הסרט (התקופה, מוזיקת הג'אז, כלא נשים). להקת NO DOUBT גם עשתה גירסת כיסוי לשיר בשם ITS MY LIFE שבו סולנית הלהקה רוצחת גברים להנאתה, שוב באווירת "שיקגו", לבושה באופנת רטרו. (השיר המקורי בגרסתו הגברית בכלל הציג תמונות טבע ובעלי חיים!)

מה שהכי זיעזע אותי ופגע בי באופן אישי היה לגלות שעוד שלפני שיצא הסרט, המחזמר "שיקגו" רץ בארה"ב בשנת 2002 וכיכבה בו לא אחרת מאשר דברה (דבי) גיבסון שהיא לדעתי זמרת מעולה שתמיד הערצתי (ואני עדיין מעריץ). כנראה שהיא החליטה לשנות תדמית מילדה טובה וחמודה למפלצת פאם-פאטאל ביצ'ית ממוצעת כמו כל הנשים בקולנוע של היום. למה? כי כיום, זה מה שמוכר. זה מאוד אופנתי להראות אישה שמפוצצת גבר במכות.

(אגב, שותפתי לשעבר לניהול הבלוג בתפוז מסלפת בכוונה את דבריי כאילו דיברתי על "כל הנשים" בזמן שאתם רואים בעצמכם שהתכוונתי רק לנשים ה"גיבורות" וה"כוכבות" בקולנוע ובטלוויזיה ולדמויות האלימות אותן הן מגלמות!)

המחזמר הגיע גם לארץ וכיכבו בו ריטה ומיה דגן שהתגאו בתפקיד הרוצחות המזמרות. אני לא הופתעתי כי זה הרי כ"כ מתאים לאופיה של האישה הישראלית האלימה, התוקפנית והארסית.

ג'ק

קישור בנושא: מכתבי שפורסם במדריך הטלווזיה "פנאי פלוס" ביוני 2004