אין בעולם קבוצה שלא יכולה לקבל לידיה עודפי כוח, שליטה וסמכות מבלי לנצל זאת לרעה. שום קבוצה ללא הבדל גזע, דת, מין או כל הבדל אחר לא חסינה בפני שיכרון כוח ושליטה אבל חמור מכל שקבוצה שלמה מקבלת לידיה כוח רק בגלל "אפליה/העדפה מתקנת" או "העצמה" ורצון לתקן כביכול עוולה היסטורית ובדרך - לפתח ולטפח עוולות חדשות, גדולות וחמורות הרבה יותר.
ברור שיש גם גברים בצבא כמו בכל ארגון אחר שעושים שימוש לרעה בכוח וסמכות אבל בגלל הקלות הבלתי נסבלת שבה בנות צעירות בנות 18-19 מקבלות לידיהן עודפים מחרידים של כוח וסמכות ודרגות גבוהות וגישה לתפקידי פיקוד וקצונה, הקלות שבה הכוח מגיע, כך הקלות שבה הן עושות בו שימוש לרעה.
חמור מכל היכולת של הנשים הפמיניסטיות ונשים שהתחנכו על פמיניזם לטייח, להסתיר, לגנוז ולהשתיק מעשי שחיתות מצד נשים, במיוחד כאשר מדובר במעשי התעללות. תמיד, לא רק בצבא, כשאישה מבצעת עבירה כלשהי, ישנה מאפיה שלמה של פמיניסטיות בעמדות כוח בכירות שעושות הכל כדי להציל את ישבנה היקר של חברתן. הן מחפות עליה ונוקטות במה שנקרא בצבא כסת"ח - כיסוי תחת.
פרשת ההתעללות הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל קרתה דווקא במקום הכי יוקרתי וידוע לטובה - ביה"ס לטיסה של חיל האוויר, כאשר מפקדת התעללה קשות בחניך קורס טיס, טירטרה אותו, הכריחה אותו לעשות מאמצים גופניים מאוד קיצוניים ולבסוף - שברה את גבו וגרמה לו לנכות פיזית קשה (פריצות דיסק).
למרות כל ההוכחות החותכות והטענות הקשות והאמיתיות - הוחלט לנקות ולזכות את המתעללת ולהציג את הקורבן שלה, אמיר לניג, כ"בלתי אמין", לא רק כדי כדי לטהר את שמה של המפקדת שהתעללה בו, סג"מ יפית אזרן, אלא במיוחד כדי לאפשר לה לעלות בדרגה ולהפוך ממכי"ת (מפקדת כיתה) לקצינה בחיל האוויר. כך כנראה שומר צבא מודרני-פמיניסטי על קידום נשים לתפקידים בכירים, תוך כדי סתימת פיות ואונס אכזרי של האמת - לתת לנשים כוח שווה אסון.
פרטי הפרשה:
הפרשה החמורה והקשה התפרסמה במאי 1999 בכל אמצעי התיקשורת. "דובר צה"ל אישר את חומרת הפרשה ואת הפרטים, הרמטכ"ל שאול מופז תיחקר אישית את המקרה והביא באחרונה לענישתם של מפקדת הכיתה ושל מפקד הצוות", סיכם גדי סוקניק בסיום ראיון בערוץ 2 עם קורבן ההתעללות. (קישור לקובץ אודיו):
Get this widget |Track details |eSnips Social DNA
פרטי הפרשה מתוך מדור 7 ימים בידיעות אחרונות, 14-5-1999, שמות בדויים תומר וגלית:
הקורבן, אמיר לניג, סיים בהצטיינות תיכון במגמה ריאלית והדריך בנוער העובד והלומד (למרות דיעותיו הימניות, כפי שצויין). הוא עבר בהצלחה גיבושים ומיונים מפרכים לסיירת מטכ"ל, לקומנדו הימי וגם לקורס טיס. הוא התחיל את קורס הטיס בביה"ס לטיסה של חיל האוויר.
"הצרות החלו בשלב השני, המכונה השלב המכין. בשלב הזה יוצאים החניכים למחנה אוהלים ארעי הם מקימים בצפון הנגב, שם הם עוברים אימוני חי"ר ושדאות בסיסיים".
"...הכל אצלה היה מוגזם בצורה קיצונית. כשנטפלה גם לחיילים מגפים אחרים, מדריכות של הגפים האחרים כעסו עליה, ואנחנו שמענו את הוויכוחים האלה. כל האחרים הניחו לנו ללמוד, אבל היא עברה מאוהל לאוהל בכל כמה דקות ודרשה שכולם יעמדו לכבודה ויינתו לה 'הקשב'. פעם אחת הורתה לנו לרדת ל'מצב 2', כך שנשעין את כל כובד הגוף על הידיים מלפנים, והלכה. למרבה המזל, מ"כ אחר ראה אותנו אחרי יותר משעה ונתן לנו אישור לעמוד, כי היא פשוט שכחה מזה".
בהמשך מתואר כיצד המכ"ית לקחה את הקורבן כ"פרוייקט אישי", היא הקשתה עליו מאוד, עשתה לו את המוות והמציאה בשבילו שיטות התעללות ועינוי אכזריות במיוחד כמו לטפס על גבעה תלולה עם ג'ירקין על הגב (היא הכריחה אותו לשאת אותו 17 שעות ביום!). היא הכריחה אותו "להתחרות" עם אבנים שהשליכה וביקשה ממנו ליפול לפני שהאבנים יגיעו לרצפה, לשאת לא פחות מ10 קסדות, היא דרשה ממנו לזחול בחולות ולחפש עקרבים, והוא ממשיך "כשקמתי סוף סוף על הרגליים, היא שלחה אותי אל הגבעה וביקשה שאביא לה משם פרחים בתוך ארבע דקות. לקח לי בערך רבע שעה להגיע לשם בריצה, ומצאתי רק עלה קטן של שיח הדס. גלית כעסה שהבאתי לה אותו, ואמרה 'זהו? רק עלה אחד? זה הכל? אתה לא אוהב אותי?'. רצתי לבקשתה להביא לה ענף שלם...". וכאן זה לא מסתיים.
החניך סבל וספג את ההתעללות הקשה במשך תקופה ארוכה שהובילה אותו בסופו של דבר לכאבים רצחניים ונכות פיזית קשה בגב. כך הוא מצא עצמו נכה צה"ל והיא - קצינה בחיל האוויר.
כשעברתי על פרטי ההתעללות גם בראיון וגם בכתבה בעיתון, הזדעזעתי לגלות פרטים מזעזעים ומצמררים על בחורה בת 19 שמימשה בפועל את כל הפנטזיות הסאדיסטיות שלה תוך כדי הנאה וסיפוק עצום מהעובדה שחייו ובריאותו של בחור בריא עם נתונים כ"כ גבוהים נהרסו, אבל הזדעזעתי והצטמררתי פי עשר כשעברתי על הכתבות שהתפרסמו מאוחר יותר ותיארו את המכי"ת כ"קורבן של עלילה" ואת החניך הנכה הפכו ל"שקרן" ו"מנותק מהמציאות".
כאשר הפרשה התפרסמה, חבר שלי הודיע לי עליה, היה מאוד אופטימי ואמר שזה סימן טוב שסוף סוף יוצאת בתקשורת האמת שגם נשים מסוגלות לעשות מעשים מחרידים ומזעזעזים ואני אמרתי לו "חכה, אתה תראה בדיוק מה הולך לקרות".
שימו לב מה קבעה לבסוף שופטת פמיניסטית:
"הרכב בית המשפט, בראשות השופטת סא"ל רחל טבת-ויזל, קבע בפסק הדין כי עדותו של אמיר לנג, אז טירון בקורס טיס והעד המרכזי במשפט, אינה אמינה וכי לנג "מתקשה להבדיל בין מציאות לדמיון". כך למשל, טען לנג כי התעללותה של אזרן גרמה לו לפריצת דיסק בגב. בית הדין קבע כי לא הוכח קשר בין מה שעבר לנג בטירונות ובין הנזק לגב, ממנו סובל חלק גדול מהאוכלוסייה. "
כתבות אחר כתבות תיארו את המתעללת הסאדיסטית כ"קורבן אומלל וחסר אונים של עלילות שקריות" ונתנו לה להשמיע את דבריה, כמקובל בעיתונות הפמיניסטית של היום שממהרת להשמיע את דבריה של אישה באופן חד-סיטרי, כאשר מראש גירסתה נחשבת כ"נכונה" כי "נשים לא משקרות", ומתארים את הקורבן כ"שקרן" ו-"מנותק מהמציאות".
ציטוטים לדוגמא:
"אני מאחל לך מזל טוב. אני שמח בשבילך וגם בשביל צה"ל" - כך אמר אתמול הרמטכ"ל, רב-אלוף שאול מופז שהתקשר לברך את סג"מ יפית אזרן, קצינת חיל האוויר שזוכתה שלשום מאישום של התעללות בפרח טיס.
הטלפון של אזרן בביתה בבאר-שבע לא הפסיק אתמול לצלצל. התקשרו חברים, מכרים, קצינים בכירים, וגם פרחי טיס שהיו תחת פיקודה כמ"כית.
הרמטכ"ל התקשר אישית לאזרן כדי לאחל לה הצלחה. "אל תשכחי שבמקרים של כבוד האדם, אם יש ספק - אז אין ספק", אמר לה, והסביר כי תלונותיו של פרח הטיס אמיר לנג חייבו את פתיחת החקירה. אזרן הודתה למופז. "אני לא כועסת עליך ולא על הפרקליטות", אמרה לו. "העיקר שירד מעלי הדבר הקשה והכבד הזה. אני מבינה מאיזה נקודת מבט התחיל כל הסיפור. אני שמחה שכולם ראו כיצד ניסו להעליל עלי - ויצאתי נקי"."
"לנג אינו יודע להפריד בין דמיון למציאות", קבעו השופטים בפסק דין המשתרע על 54 עמודים. במקביל ציינו, כי לא נמצא "קשר ישיר" בין מצבו הרפואי לטענה על ההתעללות. עשרות עדים העידו בפרשה, בהם מומחים רפואיים וחבריו של לנג מהטירונות. "בחרנו להעדיף את גירסתה של הנאשמת וכן התרשמנו מאמינותה... לעומת זאת, התרשמנו כי בתלונתו ועדותו של המתלונן לנג נמצאו לעתים סתירות או הגזמות" - כך השופטים. "
"12 סעיפי האישום משרטטים תמונה קשה: אזרן ציוותה על לנג לזחול בין השיחים ולחפש עקרבים, הצמידה אותו לג'ריקן מים בנפח 10 ליטר ולמספר רב של קסדות כ'עונש', במשך 12 שעות ביממה במשך שישה שבועות ו'תיזזה' אותו בתרגילי 'פול-קום', כשהיא משליכה אבנים, מתרה בו לבל יניח לאבן להגיע לרצפה לפניו, נוקשת בעקביה "כחייל נאצי" וצועקת: "אני השטן בהתגלמותו ואתה תקיז דם אצלי".
המעשים האלה, טען לנג, גרמו לשתי פריצות דיסק חמורות בגבו בעקבותיהן הורד הפרופיל שלו ל24- והוא תובע אחוזי נכות מצה"ל. "היה לה רצח בעיניים. היא רצתה לראות אותי שבור", אמר בפתיחת המשפט.
"אני זוכרת את היום שבו הגיע הזימון לפגישה אצל הרמטכ"ל", משחזרת אזרן. "כולם הרגיעו אותי ואמרו שכאן זה ייגמר. יום לפני הפגישה, מפקד חיל האוויר הגיע לטקס אצלנו בבסיס. הוא לחץ את ידי בחום ואמר 'אל תדאגי, יהיה בסדר '".
הפמיניסטיות כהרגלן יטענו ש"גם אם זה נכון שמדובר במפקדת מתעללת, מדובר במקרה נדיר" והרי זה שקר כי יש לי הרבה חברים ששירתו בצה"ל והם עברו התעללויות והשפלות מאוד קשות ממפקדות וקצינות. כך, נפגשתי פעמים רבות עם חבר טוב כששירת בצה"ל, והוא תיאר בפניי כיצד המפקדת שלו, צעירה ממנו בשנה, משפילה אותו, צורחת עליו ומתייחסת אליו כאל תת-אנוש.
"אני שירתתי במחסום ארז ועפו לי כדורים מעל הראש כאשר היא עוד הייתה תלמידה בתיכון!", הוא סיפר. בפועל בגלל החוקים הפמיניסטיים חובה לקדם בנות לתפקידי פיקוד וקצונה - בכל מחיר!!! הוא התלונן על ההשפלות שספג אך כצפוי זה לא עזר וזה רק הזיק לו והוציא לו שם רע.
מדוע? כי בישראל "אסור" להתלונן נגד נשים, לא משנה כמה תלונתך היא מוצדקת. חיילים מוצאים עצמם מושפלים ונרמסים תחת רגליהן (פיזית, זאת לא מטאפורה!!!) של חברותיהן לכיתה שפתאום הפכו למפקדות שלהם רק כי הן בנות!!!
כך למשל שמעתי פעם בתוכנית "ערב חדש" על חייל שנכנס לכלא כי נרדם בשמירה לאחר שהמפקדת שלו הכריחה אותו לשמור שעות רבות מאוד ללא שינה ומנוחה כלל, כלומר היא עברה על הכללים אבל אף אחד לא יעז להעניש אותה - הרי היא בחורה ולפי הכללים כיום "חייבים ליצור לבנות סביבה חסרת אפליה מגדרית" גם כשזה אומר להעלים עין מטעויות ו"פאשלות" שלהן, חמורות ככל שיהיו!
במקרה אחר, קצינה בת 19 "העלימה" למילואימניק מבוגר את הנשק, גבר בן 50 פלוס עם אישה וילדים שיכול להיות אביה והיא צעקה עליו "אתה לא חוזר הביתה, אתה עולה למשפט!".
לאן הגענו שאנחנו נותנים לבנות צעירות, חסרות ניסיון ומופרעות עם חלב על השפתיים כ"כ הרבה כוח וסמכות שהן מנצלות לרעה, מתייחסות לחיילים כאל כלי-משחק והורסות להם את החיים??? הן ממש הפכו להיות סלקטוריות שמחליטות מי ימות ומי יחיה!!!
כיום בתי ספר תיכוניים מתחרים ביניהם מי שולח הכי הרבה קצינות לצה"ל. כך נשים באמצעות מירמה, שקרים וקומבינות של מורות, פסיכולוגיות ומנהלות בבתי ספר שדואגות לנתב בנות לתפקידי פיקוד וקצונה תוך כדי שהן פוטרות אותן משיעורי ספורט קשים באמת, מגיעות בקלי קלות לעמדות כוח ושליטה בשירותן הצבאי רק כדי "להוכיח" את הטיעון הפמיניסטי שנשים תורמות למדינה לא פחות מהגברים ושמגיע להן להצליח ולהגיע לעמדות כוח בקלות, מבלי לשלם את המחיר של עבודה קשה, סיכון חייהן ובריאותן, בלי חובות והתחייבויות אישיות, העיקר לנפח כמה שיותר את האגו הנשי הקולקטיבי.
המסר הטראגי ביותר בסיפור הזה הוא שאם אישה מתעללת בך והורסת את בריאותך וחייך - אתה לא יכול לעשות כלום כי תמיד יאמינו לה ולא לך. אני אישית מאוד מזדהה עם הסיפור של אמיר לניג כי מבחינה מסויימת, הוא דומה לסיפור האישי שלי.
ג'ק
עוד בנושא:
הנושא בפורום זכויות הגבר בישראל
בנות לעזה - גיל רונן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
