המקרה בו צוערת בקורס טיס נטשה את מטוסה בזמן נחיתה לאחר טיסת הסולו הראשונה שלה מעלה את הצורך לשאול עצמנו האם הצבא הולך רחוק מדי כשהוא מאפשר לבנות להיכנס לקורס היוקרתי והקשה ביותר בצה"ל והאם תהליך הסינון והמיון נעשה באמת בקפידה, כפי שנעשה עם בנים?
אוכיח לכם כאן, עם עובדות ודוגמאות מהמציאות, שקידום והכשרת נשים לתפקידי הטסה של מטוסים נעשה באופן רשלני, חפוז ולא מקצועי, בלחץ עצום ובלתי פוסק של ארגוני נשים ופמיניסטיות שלא מבינות כלום בתעופה, רק מניפולציות פוליטיות משפטיות וניצול לרעה של כוח שליטה.
התפקיד היוקרתי ביותר בעולם
התקשורת בארה"ב דיווחה לפני מספר שנים על "סיפור אהבה" אובססיבי ומוזר של אסטרונאוטית מNASA שהתאהבה קשות באסטרונאוט אחר ותכננה לרצוח את חברתו (גם היא אסטרונאוטית) כשהיא נוסעת 1,500 קילומטר בשיא המהירות, עם חיתול למבוגרים כדי שלא תצטרך לעצור בדרך, תחפושת, פאה, חמושה באקדח אוויר ותרסיס פלפל. היא נאשמה בניסיון לרצח.
ראשית כל הסיפור נוגע בשאלות חשובות ועקרוניות לגבי מה ידוע למומחים למיניהם, האם הם באמת יודעים או מספרים את מה שהם יודעים על הנטיות האלימות והאגרסיביות של בנות המין הנשי? כמה עוד אפשר להסתיר ולהצניע מחקרים וממצאים בשם קדושת הפוליטיקלי קורקט (התקינות הפוליטית) וכדי לרצות את הפמיניסטיות ולהשמיץ את הטסטוסטרון והגבריות???
פעם להיות אסטרונאוט היה תפקיד יוקרתי, קשה ונדיר בעל דרישות גבוהות במיוחד, מעבר לכל תפקיד שרק מתקרב למשימה כה מסוכנת ויקרה מאין כמותה כמו לשלוח אדם לחלל. היו סיבות טובות לסלקציה הנוקשה: אדם שטס לחלל חייב להיות מצד אחד גם בעל יכולות, ידע וכישורים טכניים יוצאי דופן ומצד שני, מבחינה פסיכולוגית וחברתית הוא חייב להיות האדם הכי נחמד, הכי חברותי, חזק, בעל אישיות מיוחדת וחסינות פסיכולוגית נדירה, כושר מנהיגות ודוגמא אישית היות וטיסה לחלל היא משימה מאוד מורכבת ומסוכנת שדורשת שיתוף פעולה מלא של כל חברי הצוות, כשאתה כלוא למשך תקופה ארוכה בתוך תא מבודד בסביבה עויינת ובלתי מוכרת מלאת סכנות לא צפויות. כל טעות קטנה הנובעת מחוסר תיאום בין אנשי הצוות יכולה לגרום לאסון כבד.
הפמיניסטיות, במיוחד משנות ה-90, הצליחו להרוס ולפגוע בתהליך הסינון עם מדיניות האפליה/העדפה המתקנת שלהן שהורידה באופן דראסטי את הרמה והדרישות, כמקובל בכל תחום שבו הן מעוניינות לדחוף בכוח ובאופן שרירותי נשים לא ראויות לתפקיד כזה. רק בעקבות מקרה זה בנאסא (סוכנות החלל האמריקנית) נזכרים לרענן את מבחני הקבלה שהם עורכים למועמדים לתוכנית החלל. אני ממליץ להם בחום לבטל בדחיפות כל מדיניות ותקנה שנוגעת ל'אפלייה מתקנת' וחוקי 'פוליטיקלי קורקט' נוקשים, מיותרים ואינפנטיליים שמסכנים גם חיי אדם, גם ציוד יקר, גם את הישגי המדע והתקדמות בניית תחנת החלל הבינלאומית.
אפליה מתקנת (Reverse discrimination)
זה לא מפליא שלאחר 4 עשורים של שטיפות מוח והתלהמות של פמיניסטיות שממהרות לפרסם מחקרי זבל שאומרים גם בין היתר ש"נשים מתאימות יותר לטיסה לחלל", הגענו למצב שתנועה פוליטית קיצונית ורדיקלית כמו התנועה הפמיניסטית, צוברת כל-כך הרבה כוח ושליטה מוחלטת כשהיא משתמשת באמצעים שמזכירים כת דתית מטורפת עם אמונות מוזרות, להכתיב כל דבר לכל גוף, כל ארגון ומערכת. אף תנועה בהיסטוריה האנושית לא הצליחה להזיק ולזרוע כל-כך הרבה הרס, כמו שהצליחה ומצליחה התנועה הפמיניסטית.
התפישה של אפליה/העדפה מתקנת, מה שקרוי כיום באנגלית AFFIRMATIVE ACTION, זאת שיטה שנכשלה (לא במפתיע) ונוסתה עוד בראשית ימיה של תוכנית החלל בארה"ב. גנרל צ'ארלס "צ'אק" ייגר, טייס הניסוי הכי מפורסם בארה"ב, כתב בביוגרפיה שלו כיצד עוד בסוף שנות ה50 ותחילת שנות ה60 כאשר מונה למנהל ביה"ס לטייסי חלל, ניסו לדחוף בכוח מועמדים שחורים, למרות נתונים נמוכים שלהם ולמרות שלא התאימו. הניסיון נכשל כי כאמור תוכנית החלל היא מדע מאוד מורכב, מסוכן, יקר ובעל דרישות שאין באף תחום המוכר לאנושות ואסור בשום פנים ואופן להתפשר על הדרישות.
להבדיל מהנשים האמריקניות הלבנות המפונקות, הגברים השחורים בארה"ב תמיד היו צריכים לעבוד קשה ולהוכיח את עצמם ורבים נהרגו במשימות מסוכנות במלחמות, לפני שהרוויחו את מעמדם כטייסי קרב בצבאות ארה"ב. מה בעצם נשים עשו בכלל כדי להגיע לתפקידים יוקרתיים? מה הן מקריבות? שום דבר! הן פשוט גייסו עורכות דין פמיניסטיות, עיתונאיות ונציגות מארגוני נשים. תעמולה, שטיפות מוח וברברת דמגוגית אינסופית, זה כל מה שהן יודעות לבטא.
הן עשו את אותו הדבר כאן בישראל כשאליס מילר הגישה בג"צ בדרישה לאפשר לנשים להתקבל לקורס טיס. בסופו של דבר, כפי שהסביר פרופ' מרטין ואן קרפלד (היסטוריון המתמחה בהיסטוריה צבאית) כשהתארח בפורום "שדולת הגברים בישראל בNRG" כל הסיפור התגלה כחלול, כי למרות כל המאמצים, כל התוכניות המיוחדות להכשרת טייסות בחיל האוויר, האפליה המתקנת והנמכת הסטנדרטים והדרישות, והתאמת "סרגל מאמצים" מיוחד עבורן, יחס הטייסות לעומת טייסים עומד על אחת לאלף.
בכלל הבורות של הפמיניסטיות לא מפסיקה להדהים, כמו הטענה האינפנטילית כאילו אליס מילר היא הטייסת הראשונה בחיל האוויר ש"עשתה היסטוריה". פשוט שקר. בהחלט היו טייסות עוד בתקופת קום המדינה והיו נשים טייסות עוד בראשית עידן התעופה לפני 100 שנים! נשים שרצו לטוס והיו להן הכישורים הנדרשים, יכלו תמיד לעשות זאת, אף גבר לא עמד בדרכן, להיפך, היו אלה גברים שתמיד עודדו נשים, עזרו להן, הדריכו אותן ולימדו אותן לטוס. הנה שברנו עוד מיתוס.
בכלל חיל האוויר (ותא הטייס) היה ונשאר איזשהו מבצר שסגור עבור העיליתה האשכנזית בישראל. מאחד מהסטטיסטיקות של מסיימי קורס טיס, נמצא ש85 אחוז מהטייסים הם בנים של מורות, רק כדי להראות לכם את הסטטוס החברתי האמיתי של המורות ה"מסכנות" של מערכת החינוך הישראלית. הפמיניסטיות מדברות על הנשים הטייסות כ"מיעוט מקופח שנלחם כדי להוכיח את עצמו" אבל במציאות, אם חושבים על זה, מה הסיכוי של בחור ממוצא מזרחי להתקבל ולהצליח בקורס טיס?
שואף לאפס, במיוחד בגלל נתוני 'קבוצת איכות' (קב"א) שנמדדים בעיקר לפי שיוך עדתי, גיאוגרפי, מעמד סוציו אקונומי וייחוס משפחתי.
לא סתם הקומיקאי אלי יצפאן שדיבר פעם על הטייסת הראשונה בחיל האוויר מלמל בצחוק "מעניין כמה מיליונים יש לאבא שלה...".
מדיניות הפוליטיקלי קורקט והאפליה המתקנת הגורפת לטובת נשים בנאסא מומחשת היטב בסדרת הטלוויזיה "הספירה לאחור" (THE CAPE) ששודרה ב97' בערוץ ה1, סידרת דרמה ריאליסטית המתארת את חייהם של האסטרונאוטים בנאסא. היה שם אסטרונאוט צעיר בשם זאק (קמרון בנקרופט), טייס קרב, בחור מוכשר מאוד עם ביצועים גבוהים במיוחד באימונים. זאק עולה לטיסה במעבורת החלל ויוצא למשימה להציל לווין שהתקלקל, תוך כדי שהוא מקדים בלוח הזמנים שלו.
לעומתו יש אסטרונאוטית בשם ברברה דה סנטוס (בובי פיליפס), שנקלעת למריבה עם חבר שלה, נכנסת לסערת רגשות ונוסעת כמו מטורפת באופנוע ועושה תאונה. היא שוכבת בבית החולים תקופה ארוכה מאוד כשהיא שקועה בתרדמת עמוקה ועדיין לא מאבדים תקווה. לאחר חודשים רבים היא מתאוששת ומוחזרת לטיסות האימונים. היא אפילו מסתירה את העובדה שהיא עדיין לא הבריאה לחלוטין והיא על סף איבוד הכרה בזמן טיסות אימונים במטוסי הסילון (T38). מיותר לציין שגבר לא היה זוכה לסלחנות כל-כך רחבה וחסרת אחריות שכזו. רק על עצם העובדה שסיכן את חייו בנסיעה מופרעת באופנוע, היו מעיפים אותו על מה שמכונה "סיכון רכוש ממשלתי יקר" היות והמדינה משקיעה בכל מועמד מיליונים על גבי מיליונים.
ועדיין, כאשר מגיע נציג ממשלתי ובוחן את מי להדיח במסגרת קיצוצי תקציב, את מי הוא בוחר להעיף? דווקא את זאק. אחד האסטרונאוטים אפילו אומר: "מסכן זאק, הוא פשוט היה זכר אחד יותר מדי". בפרק שלם מאוחר יותר, זאק, מיואש ומדוכא, מנסה לחפש את עצמו ונוסע בדרכים כאשר בנאסא מבינים שהם בעצם טעו והם מחפשים אחריו כי הם צריכים לצאת למשימה להציל לווין. לבסוף הוא חוזר לאחר שהוא שומע על כך רק במקרה במכשיר טלוויזיה בתחנת דלק. לא סתם בחרו יוצרי הסדרה להציג את הסוגיה, יש בארה"ב בעיה רצינית עם כל תוכניות ה"אפליה המתקנת" שיוצרות סדר עדיפות מעוות וגורמות אך ורק צרות ועוול לגברים ובטווח הארוך - לחברה כולה.
נשים טייסות קרב
"סיפור אהבה" דומה סיים את תפקידה של טייסת בחיל האוויר האמריקני בשנת 1997. קלי פלין, טייסת מפציץ הB52, המפציץ הגדול ביותר בעולם (יש לו 8 מנועים כמו שיש למטוס הנוסעים הגדול ג'אמבו, כלומר פי שניים) עברה על החוקים כשקיימה במקביל קשר מיני עם שני גברים, אחד מהם בעלה של אשת צוות שפיקדה עליה. היא ניצלה מינית גברים תוך כדי שהיא ניצול מעמדה (מה שהפמיניסטיות מכנות "יחסי מרות"), היא עברה על כל החוקים ועדיין, היא וכל הפמיניסטיות בארה"ב טענו כצפוי לקונספירציה-שוביניסטית נגדה ונגד "כל ציבור הנשים" וקלי צולמה בכל אמצעי התקשורת בוכה כמו תינוקת "דפקו אותי כי אני אישה". בתקשורת הישראלית היא הוצגה כמובן כ"גיבורה" ו"מסכנה".
איך לעזאזל דחפו לתפקיד כל-כך רגיש אישה שלא מסוגלת לשמור על הריץ' רץ' שלה סגור, שלא לדבר על דלתות ענק של מפציץ שיכול לשאת פצצות שיוט גרעיניות?!?!?
התשובה היא שהפמיניסטיות מלכתחילה דחפו אותה לתפקיד וליוו אותה לאורך כל ההכשרה עם עיתונאים וצלמי עיתונות צמודים. הסיקור התקשורתי סביבה בזמן הכשרתה כטייסת היה כל-כך אינטנסיבי עד כדי שאפילו עורך הדין שלה טען ש"הממסד הגברי" פרסם אותה באמצעי התקשורת כ"כוכבת" וסמל שמייצג את הנשים ואח"כ כאילו "הכשיל" אותה והשתמש בה כדי "לפגוע בציבור הנשים".
הצבת גבולות
בפועל הסיפורים האלה מלמדים אותנו שאם לא מחנכים נשים באופן נוקשה (בדיוק כפי שעושים עם גברים), ולא מציבים בפניהם גבולות ברורים, חוקים, תקנות וגורמים להן לחשוב שהכל מותר להן ושהן "מיוחדות" ו"שוות יותר", בסופו של דבר זה בדיוק מה שקורה והן נופלות באותה הקלות שבה עלו כה גבוה.
קיימת תפיסה פמיניסטית שלמה שמכריחה את הצבא המודרני להתייחס לנשים כאל דמויות סמכותיות שאסור בכלל לבקר, לבחון ולנתח אותן פסיכולוגית, כפי שהסבירה יועצת לחבר שלי בתיכון:"לקראת גיוס רק בנים עוברים מבדקים פסיכולוגיים מיוחדים כדי לבדוק אם יש להם נטיות אלימות, הרסניות ומסוכנות". כשחבר שלי שאל אותה למה לא בוחנים בנות (חיילות) היא התפלאה מעצם השאלה והגיבה:"מה כבר יכול להיות לא בסדר אצל בנות???".
זה מסביר היטב איך בוגדת שמאלנית קיצונית כמו ענת קם, שהייתה אפילו מועמדת לקורס טיס, הגיעה לתפקיד כה רגיש בלשכתו של אלוף פיקוד המרכז, משם היא גנבה אלפי מסמכים הכי רגישים והכי סודיים של צה"ל, והעבירה אותם הלאה לעיתונאי בוגד שמאלני חסר מצפון כמותה.
הנחת היסוד היא שנשים הן "מושלמות" מבחינה פסיכולוגית, התפתחותית ושכלית, והן תמיד נחשבות "בוגרות ואחראיות יותר", ועל מערכת החינוך שמכינה אותן לתפקידי קצונה ופיקוד בצבא (כגון "קצונה ייעודית") וממליצה עליהן, חלה בעצם חובה לקדם אותן בכל מחיר ולתת להן אפילו תעודות הצטיינות על ממוצע ציונים בינוני-נמוך. בסופו של דבר, אין לשכוח שמערכת החינוך היא ממסד נשי מטריארכלי.
זאת בדיוק הסיבה בגללה הגיעה לחיל אוויר מפקדת כיתה שהתעללה קשות בחניך קורס טיס, תלמיד מצטיין, בחור בריא, חזק ומוכשר, שברה את גבו וגרמה לו לנכות לכל החיים:
ואם זה לא מספיק, בסופו של דבר שופטת פמיניסטית שינתה את כל הסיפור והפכה את המתעללת ל"קורבן" ואת הקורבן האמיתי שספג נכות קשה בגב, במקום להפוך לטייס או נווט בחיל האוויר, הפכו ל"אחד שלא מסוגל להבדיל בין מציאות לדמיון"!!!
חיוך הניצחון של המ"כית המתעללת
הקידום השרירותי, המכני והכפוי של נשים לתפקידים חשובים כמו טייסות קרב, יכול בסופו של דבר אפילו לסכן את חייהן, כפי שקרה לטייסת F-14 בארה"ב, שנהרגה במהלך הנחתת המטוס על נושאת מטוסים.
הטסה של מטוס אף14 היא משימה מאוד קשה ומסוכנת, גם בגלל היותו מטוס סילון מורכב וכבד הדורש מיומנות טיס גבוהה במיוחד וגם בגלל העובדה שנחיתה על נושאת מטוסים היא משימה מאוד קשה הדורשת דיוק טיסה עצום ומסמכים פנימיים מראים מפורשות שהטייסת נהרגה בגלל חוסר התאמה, ציונים נמוכים וכישלונות באימונים שטוייחו על ידי פמיניסטיות בדרגים היותר בכירים. פוליטיקאיות פמיניסטיות דרשו והצליחו לצנזר ולטייח את ממצאי דו"ח התאונה, כדי לכפות את הטענה כאילו "התאונה לא קרתה בגלל טעות אנוש".
הסיפור הטראגי הזה מנפץ את המיתוס כאילו אם בקבוצה של עשרות גברים טייסים יש אישה טייסת אחת, אז זה סימן שהיא "חייבת להיות הכי טובה מכולם אם היא הצליחה בכלל להגיע לשם". זאת קלישאה שמתאימה אולי רק לסרטים וסדרות טלוויזיה ישנות שעבר זמנן, לא למציאות בה צוערת קורס טיס נוטשת את מטוסה בדיוק לאחר הנגיעה בקרקע, תוך כדי שנגרמת לה פציעת גב קשה בעקבות נטישה בגובה נמוך, פעולה שעלולה להיות קטלנית בפני עצמה.
אולי הגיע הזמן שיתעוררו גם כאן בצה"ל ויתחילו להבין שמשהו מאוד רקוב בדוקטרינת הפוליטיקלי-קורקט הכוחנית ועלול לסכן ולבזבז משאבים, ציוד ממשלתי יקר וחיי אדם. הפמיניזם מסכן את צה"ל ומסכן את ביטחון המדינה!
ג'ק
קישורים בנושא:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
