זכויות הגבר בישראל

מרכזת "פרלמנט הנשים" מסיתה נגד גברים. אפרטהייד מגדרי אנטי-נשי? בדיוק ההפך. בדיקה פשוטה של ספר החוקים מגלה שמשנה לשנה נחקקים יותר ויותר חוקים שמפלים נשים לטובה, ולמרות תורת האפליה הזו, גברים לא יילחמו בנשים

אריאל לוין, 30/08/2010, אתר חדשות מחלקה ראשונה

כמו מרבית הגולשים והמגיבים ב-'ynet דעות' (ראה: "מדינה של גברים חרדים"), גם אני התחלחלתי מפרופ' אסתר הרצוג, ומהשימוש שלה במילה "אפרטהייד" לתיאור תקרית מכוניות הקרטינג בעמנואל. האפרטהייד היה דבר נורא, תקופה אפלה שבה הגזע הלבן בדרום אפריקה חוקק, בין השנים 1948 ו-1990, סדרת חוקים שהפלתה באורח שיטתי את מי שאינם לבנים, יצר להם בנטוסטנים, אסר על מינוים לתפקידים בכירים, בנה להם שכונות ואזורי מגורים נפרדים ועוד מעשי זוועה. אין שום קשר בין האפרטהייד ובין רב אחד שאיש לא שמע את שמו שהתפרע במסלול קרטינג. התרגלנו כבר לזילות של השואה, וכעת פרופ' אסתר הרצוג מנסה ליצור טרנד מקומם חדש - זילות של האפרטהייד.

כאדם חילוני, דעתי אינה נוחה מקווי ההפרדה. אבל גם הם אינם בבחינת אפרטהייד אנטי-נשי. בעבור רבות מהנשים הנוסעות באוטובסים האלו, נשים שבשמן מנסה הרצוג לעורר מלחמת מינים, יפה אמירתו של רבינדרנת' טאגור, המשורר ההודי זוכה פרס נובל: "בעבור העץ, השחרור מלפיתת האדמה, אינו בגדר חופש". רק ראייה חד-ממדית ואינטרסנטית יכולה להתעלם מעובדה פשוטה זו.

אבל, המאמר של הרצוג אינו מסתפק בקישור המונח אפרטהייד לתלונות המשטרתיות ההדדיות בין מפעיל הקרטינג ובין הרב אוהב המריבות. הוא גם אינו מסתפק בהסתה נגד גברים, נגד חרדים ונגד סתם דתיים. המאמר אינו מסתפק גם בהשתלחות נגד כל מי שאינו שייך ל"שמאל" כפי שהרצוג מגדירה אותו. במקום זאת, המאמר ממשיך במין חשיבות "אקדמית" נפוחה, ומדבר על "תהליך" של "העמקת האפרטהייד המגדרי בישראל"...

יש אולי מי שסבור כי בחסות האינטרנט ותואר אקדמי ממכללת בית ברל ניתן ליצור פקטואידים באין מפריע. אבל בדיקה פשוטה של ספר החוקים מגלה שהאמת הפוכה לחלוטין - משנה לשנה נחקקים יותר ויותר חוקים שמפלים נשים לטובה (ובעקיפין מפלים גברים לרעה), בתחומים רבים ושונים. הפליה הפוכה, לטובת הגברים? אי-אפשר להצביע ולו על חוק אחד כזה שנחקק בשלושים השנים האחרונות!

מרבית החוקים המפלים גברים לרעה הם כאלו שבהם האפליה היא מפורשת ונקבע בהם ללא כחל ושרק כי יש להפלות נשים לטובה. שירות צבאי, יציאה לפנסיה וזיכויי מס הכנסה הם רק מקצת הדוגמאות. גם החוקים בדבר עבירות מין מגינים יותר על נשים מאשר על גברים. מורה-אישה שקיימה יחסי-מין עם תלמיד, אינה נמצאת כלל באותה קטגוריה פלילית כמו מורה-גבר שקיים יחסי-מין עם תלמידה. גבר, שבדרכי מרמה שכנע אישה לקיים עימו יחסי-מין, יואשם ויורשע באונס. אבל, לא משנה באלו שקרים תשתמש אישה כדי לשכנע גבר לקיים עימה יחסי-מין, ולא משנה אם לאישה הייתה מטרה לגנוב את זרעו של הגבר, לכפות עליו הורות בעל-כורחו - עבירת האונס פשוט אינה קיימת לגביה.

[ראה בנושא גם: "אבות גנובי-זרע"]

יש גם כמה חוקים שבהם יש שימוש בלשון ניטרלית מגדרית, סטריליות ניסוחית מתחסדת המסווה אפליה נגד גברים: למשל, החוקים בעניין גביית מזונות מנוסחים ניטרלית מגדרית, אבל קריאת חוקים אלו בצד החוק המפלה גברים לרעה בהתבסס על מינם ומינם בלבד בתשלומי מזונות, מגלה את התמונה האמיתית.

מרביתנו, גברים ונשים כאחד, איננו סבורים כי החקיקה המפלה מגדרית בישראל היא בבחינת אפרטהייד, ובוודאי אין אנו רואים בתהליך החקיקה רב השנים הזה, המפלה נשים לטובה, משום "העמקת האפרטהייד המגדרי". זה לא שאין אפליה שיטתית בחסות החוק של גברים לרעה. יש ויש! האפליה קיימת וזועקת. אנו טוענים נגד אי-הצדק והתקלות בחקיקה הזו, אבל בשום פנים ואופן אין אנו אומרים שיש כאן אפרטהייד.

הסיבה שלמרות האפליה האנטי-גברית אין לצעוק אפרטהייד, היא, בניגוד למה שהרצוג טוענת - שאין שני גזעים ושאין מלחמה בין הגזעים. לא מדובר על גזע אחד, "גזע הנשים", שמפלה לרעה גזע אחר, "גזע הגברים". הגברים אוהבים נשים, אם כבנות זוג, אם כאימהות, כבנות, כסבתות, כדודות, או כסתם ידידות, ואינם רואים בהן "גזע נפרד". ובאופן דומה, גם הנשים אינן רואות בגברים "גזע נפרד", אלא שותפים ובני-משפחה. יש אומנם אימהות שרצחו את בניהן, אבל אין אף אימא שפויה שרואה בבנה דמות מאיימת, הנלחמת בה מגדרית.

יש מי שטוען כי אפליית הגברים בחקיקה נועדה לתקן אפליה אחרת - למשל העובדה שנשים מקופחות בשכר. בדיקה של העובדות תוכיח שהטענה אינה מדויקת - חיפוש מדוקדק אפילו באתרים "פמיניסטיים", המתמחים בחרחור מלחמה מופרכת בין נשים לגברים, מגלה שאין שם ציטוט, ולו של מחקר אחד, המוכיח שלאחר ניכוי ההבדלים בשעות העבודה, הניסיון, ההכשרה המקצועית והאופק התעסוקתי, נותר ולו בדל של אפליה שיטתית בשכר של נשים באשר הן נשים. טענות דומות בדבר תופעות של עגינות ואפליה דתית, אף הן הופרכו בבדיקה מספרית.

אבל אפליית הגברים בחקיקה, בלתי מוצדקת ככל שתהיה, אינה סיבה למלחמה של גברים בנשים - מלחמה שאותה מנסה הרצוג לחרחר. גם העובדה שמ"פרלמנט הנשים" בהנהלתה של הרצוג, מודרים גברים באורח שיטתי, אינה סיבה לנופף בדגל ה"אפרטהייד".

זאת ועוד - איש אינו מבעיר צמיגים מול משרד החינוך למרות שאין ולו גבר אחד שמונה במשרד לתפקיד של מדריך שוויון בין המינים. ואיש אינו מציע, כפי שהרצוג מציעה, לערוך הפגנות המוניות מול מקומות, כמו מחלקות למגדר במוסדות "אקדמיים" מסוימים, שבהם נדמה כמו תלוי שלט וירטאולי: הכניסה לגברים ולכלבים אסורה!

הכותב הוא חבר ועד עמותת הורות=שווה, ועוסק, בין השאר, בדיני משפחה.