זכויות הגבר בישראל

מדוע אם שרצחה ילדיה זוכה לאהדתנו? - עו"ד תמר הר-פז

אימהות שנטלו את חיי ילדיהן מצטיירות בכלי התקשורת כסובלות ממחלות נפשיות, ואילו האבות הגרושים סומנו במשטרה כפושעים הבאים

תמר הר-פז | 30/9/2013 18:38, אתר NRG

אלי גור הוא רוצח מתועב שעשה מעשה שאין לו כפרה, ואם הוא היה נשאר בחיים, הוא היה צריך לשבת בכלא, עד שארית חייו. אבל בזה אין להצדיק את גל המעצרים של אבות גרושים שעורכת משטרת ישראל בימים האחרונים.

ארגוני האבות מדווחים שמאז הרצח ביום רביעי האחרון, נעצרו תשעה אבות עקב תלונות מצד גרושותיהם, בינהם אב נכה מקרית גת שנעצר ושוחרר בתנאים מגבילים בגלל סטטוס שהעלה בפייסבוק בו נאמר ששירותי הרווחה צריכים לבקש ממנו סליחה, ואב מאשדוד שנעצר, אחרי שגרושתו התלוננה שבעת שהילדים שהו בדירתו הוא לא אפשר להם לערוך עמה שיחה בסקייפ. אבות נוספים נעצרו בגלל שאיחרו להשיב את ילדיהם לגרושה. כל זאת, כששבוע לפני שאירע הרצח הנורא בתל-אביב, ארע רצח נורא אחר בירושלים של ילדים על ידי אימם, שעלתה עמם לארץ מאוקראינה - ולא שמענו על גל של מעצרי אמהות, או של עולות מאוקראינה.

גם סיקור פרשת הרצח בירושלים היה שונה מסיקור הרצח בתל אביב. בשעה שלגבי גור, שמענו שוב ושוב דיווחים לפיהם נהג באלימות כלפי הילדים וכלפי אשתו, שנסמכו אך ורק על עדותה של אשתו בנפרד, שהייתה נתונה עמו בסכסוך גירושים. הרי שבמקרה של האם הרוצחת, בחרו כל העת להדגיש שמדובר באם חד הורית, מובטלת, עולה חדשה שלא השתלבה בארץ, והתקשתה להתמודד עם החיים כגרושה.

זו לא הפעם הראשונה שכלי התקשורת מתייחסים בכפפות של משי לאמהות שרצחו את ילדיהן. רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה את בנה בגיגית, זכתה לכתבה אוהדת שהציגה אותה כאם מסורה שרצתה לגאול את ילדה מחיי עוני, והאשימה במצבה את בעלה לשעבר שבחוסר רגישות על שהתגורר עם בת זוגו החדשה בקרבתה; אולגה בוריסוב, שהטביעה את בנה בים, תוארה כמי שסבלה מדכאון ומבדידות, מיחסים מתוחים עם בעלה והייתה מודאגת מהקשיים ההתפתחותיים של הבן שלה.

"איש לא ראה את המצוקה של אחי"

גם סביבתה של אם רוצחת מתגלה פעמים רבות כמי שבוחרת לתמוך בה, חרף מעשה הרצח. כך למשל, גיסה של האם הרוצחת מירושלים הבטיח כי תזכה לחיבוק מהמשפחה, ואמר כי היא אדם מאוד עדין ואחרי שתחלים תבין מה עשתה. כך היה גם במקרה של אחלאס אלערג'אן, האם הרוצחת מרהט, שהרגה שלושה מילדיה במהלומות אכזריות בסכין לשחיטת כבשים. מייד לאחר הרצח אמר בעלה: "כואב לה. היא נפלה קורבן, אבל אני אוהב אותה ואלחם בשבילה".

על הרקע הזה בולט היחס השונה שקבלה חגית כהן , אחותו של אלי גור, לאחר שהעלתה סטטוס בפייסבוק עם גרסתה לארועים שלפני הרצח. לדבריה, אחיה מעולם לא גילה אלימות כלפי ילדיו , וכל התלונות של אשתו בנפרד, היו חלק ממלחמת הגרושים שהתנהלה בינהם. לטענתה, המערכות כולן גילו העדפה מובנית למצג הקורבנות שהציגה אשתו. גם צו ההרחקה שהוצא נגדו , כך היא סבורה, נבע מרצונה של האישה להשאיר את ביתם המשותף רק לעצמה ובמילותיה. עוד היא טוענת, כי המערכת לחצה את אחיה בשורה של צעדים, כמו למשל אילוץ לעבור בדיקה פסיכיאטרית משפילה רק על סמך תלונות של אשתו בנפרד ומבלי שהיו הוכחות כלשהן להתנהגות חריגה מצדו.

"צריך לעשות פה בדק בית טוב ורציני כדי לבדוק מה קרה פה, ואיך הפכו את אלי לקרבן של הפרקטיקות הידועות של עורכי הדין: תלונות שווא על אלימות כדי ליצור 'רושם'; תלונות שווא על איומים ברצח כדי ליצור רושם ולהשיג רווח אסטרטגי במשפטי הגירושין; אי מתן זכות ביקור לאב בצורה אוטומטית והפיכתו לארנק, ואסיר פיננסי", טענה.

"הטירוף הרצחני והאלים שאלי נקלע אליו עד שוויתר על חייו ולקח איתו גם את חיי ילדיו שכל כך אהב, הטירוף הזה לא התחיל אתמול. משהו גרם לו להתרחש, ואותו משהו היה שאיש במערכת לא הקשיב לאלי, איש לא ראה את המצוקה הענקית שאלי נקלע אליה, כולם היו עסוקים (ועדיין) רק בלעטוף את רונית באהדה וחמלה".
הסטטוס הזה זכה לאינספור תגובות כעוסות במרחבי הרשת, עד שבסופו של דבר כהן הייתה צריכה להתראיין לערוץ 2 ולהבהיר כי לא התכוונה להגן על מה שאחיה עשה. קל לסווג את האחות כמי שצערה טשטש את כושר השיפוט שלה, או כמי שאינה מוכנה להכיר באחריות של אחיה למעשיו האיומים, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהביקורת שהיא נתונה לה לא הייתה מנת חלקם של אלה, שתמכו באמהות רוצחות.

אבל גם בלי ההשוואה הזו, כדאי לפחות להקשיב לדבריה. בעיקר כי נראה שהמערכת מגיבה על הרצח במחזור הפתרונות הישנים והמוכרים לה. ח"כ זהבה גלאון, הודיעה כבר שתנסה לקדם הצעת חוק שתחמיר עם גברים המפרים צווי הרחקה, ובכנסת יו"ר הועדה לזכויות הילד, אורלי לוי, בעלת האוריינטציה הפרו-ממסדית המובהקת, דורשת ישום מהיר של המלצות דו"ח משרד הרווחה לאיתור ילדים בסיכון (דו"ח וינטר), או במילים אחרות: עוד כוח למערכת הרווחה להתערב במרחב המשפחתי האישי.

היה קל אולי לקבל את הדרישה, אילו מערכות הרווחה היו אכן כל-כך מוכיחות את עצמן, אבל חמישה מקרי רצח ילדים מתחילת השנה, רובם ממשפחות המוכרות לשירותי הרווחה, מחייבות קודם לעשות בדק בית של מערכת הרווחה עצמה.

גור היה בן אדם לא יציב, על החלק הזה אין ויכוח, אבל הוא הצליח להגיע לנקודה הזו בחייו בלי להסתבך. אם יש אמת, אפילו חלקית, בדברים של אחותו, ומנגנוני הרווחה והאכיפה אכן מוטים תמיד לטובת האם (מה שמקבל חיזוק מגל מעצרי האבות האחרון) אנו עלולים למצוא עצמנו מייצרים רק עוד ועוד גברים שימצאו עצמם בתחושה שממילא אין להם מה להפסיד ומגבירים את מה שאנחנו מנסים למנוע.