שוב ושוב
אנחנו שומעים בתקשורת על אלימות
קשה בין בני נוער שמגיעה עד כדי שפיכות דמים, ניסיונות רצח ורצח. המכנה המשותף לכל
או כמעט כל המקרים הוא שברקע תמיד מעורבת נערה צעירה שלגביה האזכור בתקשורת די
מעורפל ולא ברור עד כדי הכחשות כאילו הנער או חבורת נערים ביצעו את המעשה על דעת
עצמם בלבד.
נשאיל לרגע את תיאור התופעה כפי שהיא מוצגת
בטלוויזיה ובקולנוע: בחור ובחורה מבלים במועדון או פאב. בחור זר מסתכל על הבחורה,
נועץ מבטים ו"עושה לה עיניים" הבחורה נבוכה, החבר שלה, חמום המוח,
מבחין בבחור הזר, הוא רותח מזעם ותוך כדי התקף קנאה חסר מעצורים הוא דוחף את אותו בחור
ומאיים עליו שיתרחק מ"הבחורה שלו".
היא מנסה להרגיע
את החבר שלה "תעזוב אותו,
תשכח מזה" אבל הוא מתעלם. מנקודה זו אין צורך להרחיב מה עלול לקרות בהמשך, כמה דם
עלול להישפך וכמה צעירים ייפצעו או אף ייהרגו למשל תוך כדי ניסיון להפריד בין שני ה"זכרים
הפרימיטיביים".
אינני אומר שמקרים כאלה לא קורים אבל לעומת
הקולנוע במציאות הסיטואציות הן הרבה יותר מורכבות וחלקן של נערות
ונשים צעירות הוא לא רק שהן לא מנסות להרגיע את האווירה אלא להיפך - לעיתים הן אלה
שמלכתחילה מתסיסות, מסכסכות ומציתות את ה'אש' במכוון ושמעתי המון על נערות שמשתמשות
באיומים בנוסח "תיזהר ממני, חבר שלי ידקור אותך!". גם אני אישית בילדותי
ספגתי גם איומים וגם אלימות קשה ע"י ילדה שהפעילה נגדי את האח הגדול שלה שהיה גדול ממני
פיזית פי שתיים.
"אסף נהרי, בן 17 וחצי מבית
דגן, נרצח בקטטה בין צעירים באילת. הקטטה החלה מכך שצעירה מאילת נעלבה ממלת גנאי
שהטיח כלפיה נער ממרכז הארץ. חבריה נרתמו למאבק על כבודה ושתי הקבוצות החליפו
מהלומות. אחד הצעירים מאילת, בן 18, שלף סכין ודקר את נהרי בחזהו, דקירה שגרמה
למותו"
אחד ממקרי הרצח הקשים ביותר בישראל של נער
צעיר - אסף שטיירמן - נעשה על ידי תלמיד תיכון מצטיין שנחשב נורמטיבי, כשבעצם מי
שהלהיטו אותו, גיבו ונתנו לו רעיונות לבצע את המעשה המחריד היו שתי נערות איתן
בילה (אחת הורשעה ברצח והשנייה קיבלה פטור מהעמדה לדין והפכה לעדת מדינה). צפיתי
בעבר בסרט התעודה "רצח ללא
מניע" ושם צויין בפירוש שהרוצח בעצמו לא ידע להסביר לאורך כל החקירה מה גרם לו לבצע את
הרצח ומה הייתה הסיבה.
(רמז: הנערה סיגלית חיימוביץ' היא שאמרה ראשונה "בואו
נהרוג אותו!")
אינני אומר שהרוצח לא אחראי למעשיו אלא שחשוב
לקחת בחשבון גם את מה שקורה מסביב: נער צעיר ביחד עם שתי נערות, תחת פרץ מטורף של הורמונים ביחד עם
עישון סמים - מה שמעצים ומקצין את
הנטייה הגברית הטבעית והאינסטינקטיבית לעשות כל דבר כדי לרצות את בנות המין הנשי -
נטייה שכולנו מכירים במובן החיובי (כל גבר אפילו הכי עדין והכי 'חנון' יאמר
לך שאם מישהו יעז לגעת בבת הזוג שלו, זה יוציא ממנו את את הצדדים הכי חייתים שקיימים באדם).
כעת הגיע העת שנתייחס גם להיבט השלילי כי
יש המון נערות ונשים סדיסטיות שיודעות לתמרן ולנצל היטב נטייה זו אצל גברים לצורך השגת מטרותיהן, אפילו אם זה
אומר לגרום לשפיכות דמים פשוטו כמשמעו.
הבעיה (ולדעתי זוהי אחת הסיבות העיקריות
להחמרת המצב) שהמומחים למיניהם מתעלמים מהיבט זה ושותפים באופן עיוור לגישה כאילו "האישה/נערה היא תמיד הצד הפסיבי" בעיקר בגלל הפחד מהדיקטטורה הפמיניסטית - קיים אינטרס מובהק של פמיניסטיות
להסתיר ולצנזר כל נתון שעלול
לחשוף את האמת לגבי מעורבות נשים באלימות ומקרי רצח.
עובדה: הנערות בישראל
הולכות ונעשות
יותר ויותר אלימות בגילאים צעירים יותר.
בחו"ל ישנם מומחים כמו דברה שרמן קופלן
שמוצאים
שאחת הסיבות המרכזיות לתפישה המוטעית כאילו "נשים פחות מעורבות במעשי רצח מאשר גברים" היא
משום שנשים
נוטות יותר להפעיל רוצח שכיר בתשלום או "לבקש טובה" מאדם המקורב אליהן, כדי "לחסל
חשבונות". באחד המקרים למשל שחקן אמריקני נורה למוות ע"י חבריה של
צעירה
שטענה שהוא אנס אותה. רק אחרי שרצחו אותו, היא התוודתה בפניהם שהיא בעצם שיקרה
והמציאה את כל סיפור האונס שלא היה ולא נברא!!
בסופו של דבר הגישה לפיה "אסור לחשוד" בבנות,
נערות ואף נשים בוגרות לגבי מידת מעורבותן במקרי אלימות קשים, כולל רצח,
מתחילה מגיל צעיר מתוך חינוך בסגנון "לתת כבוד לבנות" כמו למשל (דוגמא
ששמעתי ממספר נערים) בריונים "ערסים"
בתיכון בקרית ביאליק שבסוף יום הלימודים עולים לאוטובוס ומוודאים שרק בנות יעלו. כך
בעצם נוצרת בריונות גברית פמיניסטית אלימה בעידוד ישיר של פמיניסטיות וגם נשים שלא
מגדירות עצמן פמיניסטיות אבל טוענות ש"חובתם הטבעית של גברים להגן על נשים"
כמו בדיוק
במקרים כאלה:
"קטין בן 16 מהשרון הותקף על ידי
מספר צעירים לאחר ששרק לעבר חברה של אחד מהם. "הוא מפחד שיסגרו איתו חשבון", מספר
אביו. המשטרה עצרה חשוד בתקיפה"
מה שמשותף
לנערים 'ערסים' ול"חיילים" ו"מפקדים" במאפיה וגופי פשע מאורגן זו הנטייה מצד אחד להתנגד
לאלימות כלפי נשים ובו-זמנית חוסר ערך מוחלט לחיי גברים. זו הסיבה האמיתית בגללה יש "רומנטיזציה" של המאפיה וארגוני פשע למיניהם בתעשיית הקולנוע
והטלוויזיה.
בשורה התחתונה מי שבאמת היה מעוניין למנוע ולפחות לצמצם אלימות בקרב
בני נוער חייב להכיר גם בכוח ההשפעה העצום שיש לבנות על הבנים, ולהפסיק להתייחס
לאלימות ולדבר עליה אך ורק בלשון זכר כאילו כל הבנות תמימות וטהורות מלידה
והבנים הן חיות פרא שיש לחנך ולאלף מגיל 0. (אגב התכתבתי בעבר עם פמיניסטית שהייתה
פעילה נגד אלימות וביקשה לשמוע את דעתי ומה אני מציע לעשות כדי לצמצם את האלימות
בחברה, זה בדיוק מה שהצעתי לה ומאז היא ניתקה עימי את הקשר)
לצערי אני משוכנע כפי שהמצב לא
השתנה ולא משתנה הוא גם לא ישתנה בעתיד כי יש יותר מדי גורמים שמעוניינים להשאיר אותו
כפי שהוא:
1. נשים: הן מטבען אוהבות ונמשכות לגברים גדולים וחזקים. לנשים אין שום בעיה עם אלימות של גברים כלפי גברים אחרים
כל
עוד היא משרתת את מטרותיהן
2. גברים: הם מטבעם, ובמיוחד בגילאים צעירים,
יעשו כל דבר כדי להרשים נשים/נערות אפילו אם זה אומר לסכן את החיים שלהם או של
נערים/בחורים אחרים. הנטייה והאינסטינקט להגן על נשים קיים עמוק בכל גבר ואפילו
בגברים הומוסקסואלים
3.
משרד החינוך הוא זה שמעודד אלימות
במדיניות ידועה היטב שאם לדוגמא 10 ילדים מרביצים לילד אחד - המערכת תעשה כל דבר להעיף
החוצה ולנדות את הילד הקורבן, אין שום פיקוח ושום בקרה אמיתית וכל
האמצעים כשרים. במילים אחרות: ילד מופרע
הוא ילד נורמאלי.
לסיום, אמליץ על
הפרק הזה בסיטקום
האמריקני המוצלח "נישואין פלוס" בו אל בנדי מגיע
בסופו של הפרק
לאותה מסקנה בדיוק אליה הגעתי אני.
ג'ק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
