לפני כחודש הכתבת לענייני חינוך של חדשות ערוץ 2,
דפנה ליאל, פתחה מחדש את "מלחמת האוכל" הפמיניסטית הישנה שבשורה התחתונה
מאשימה את המין הגברי - גברים ונערים, בהרעבה וגרימת "הרעבה עצמית" אצל נערות
מתבגרות, כשהיא לוקחת מספר מקרים בודדים והופכת אותם כמיטב מסורת
השנאת
הגברים ל"תופעה חמורה" שכאילו מאיימת על כלל ציבור הנשים הצעירות.
מי שמכיר מעט את הפמיניזם יודע ומכיר את האלמנט הזה
שפמיניסטיות תמיד יוצאות נגדו במלחמתן נגד תעשיית היופי, דוגמניות, אופנה וכדומה
אבל מה שהכי מקומם זו הטקטיקה הנבזית להפנות אצבע מאשימה כלפי כל הגברים
ולעודד שנאה רצחנית כלפי גברים, כפי שאמחיש בהמשך, כאשר במציאות ידוע שמי שמציק
לבנות שנחשבות שמנות בבתי הספר הן לרוב בנות אחרות ולאו דווקא "הבנים"!
לפני 25 שנה (1990) פרסמה בארה"ב פמיניסטית בשם
נעמי וולף ספר בשם "מיתוס היופי" בו טענה כאילו 100 אלף נשים מתות כל שנה
באמריקה בגלל אנורקסיה (הרעבה עצמית). אלא מה,
התברר שהמספר שלה היה שקרי ומנופח
והמספר האמיתי הוא 100 בלבד. כמובן שמוות של כל אדם הוא מיותר וטראגי אבל
כשמדברים על 100 מקרים מתוך אוכלוסייה של קרוב לחצי מיליארד בני אדם, הניפוח במקרה
הזה הוא לא רק מוטעה ומטעה אלא ממש זדוני עד כדי מפלצתי.
מטרתה של נעמי וולף כמו כל פמיניסטית
אחרת מאז ועד היום, כולל כנראה גם דפנה ליאל (ושאר חברותיה הפמיניסטיות בתקשורת), היא לעודד שנאה כלפי גברים ולהאשים
בלא פחות מ"שואה" שהגברים עושים לנשים, אם ניקח למשל את הציטוט של הפמיניסטית
החלוצה בטי פרידן שכתבה בספרה The Feminine Mystique בשנת
1963 שנישואין ומשפחה הם בעצם "מחנה ריכוז נוח לנשים". כך זה התחיל וכך זה נמשך עד עצם היום הזה.
למי שלא ראה את כתבתה של דפנה ליאל ואת מבול כתבות
הFOLLOW UP
שהציפו את אמצעי התקשורת,
דובר על נערות שמפחדות לאכול ליד בנים שלא חס וחלילה יקראו להן "שמנות" או יחשבו
שהן שמנות:
'לכאורה,
מדובר בטרנד ויראלי חולף: נשים ישראליות מעלות לרשת תמונות שלהן אוכלות המבורגרים,
דברי-מאפה וממתקים, וקוראות לחברותיהן לעשות כמוהן. בפועל, כפי שיטענו בלוגריות
וכותבות פמיניסטיות שונות, ניתן לפרש את הפעולה כאקט פוליטי מרדני לא-פחות משריפת
חזיות.
הטרנד צמח כתוצאה משידור כתבת ערוץ 2 "חלום הרזון: ילדות מחקות האימהות" של דפנה
ליאל. הכתבה, ששודרה לפני כשבוע, עסקה במערכת היחסים הסבוכה, המורעלת, שנשים
מקיימות כיום עם גופן ועם מזונן: "החלום של כל בת זה להיות אנורקסית", אומרת אחת
הנערות בכתבה, חושפת כיצד נשים בימינו נלחצות לאידיאל-יופי מעוות, שדורש
הרעבה-עצמית כדי להשיגו.
אלא שיותר מכל, נדמה שהכתבה זעזעה את הצופות בשל הגילוי כי נערות חוששות להיראות
אוכלות בפומבי: "אנחנו מתביישות לאכול ליד הבנים", מספרת אחת הנערות, "לפעמים היינו
הולכות ואוכלות בשירותים"...'
הפמיניסטיות פשוט החליטו שכל גבר שמסתכל על אישה שאוכלת בעצם כאילו אומר
לה:"מה את זוללת יה שמנה?" וכך למשל נפתחה הודעה בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק:
'אתמול-
קניתי מנת פלאפל, מיהרתי לאוטובוס מנשנשת אותה תוך ניסיונות לא מאד מוצלחים לא
להתלכלך. שני גברים עוצרים את השיחה שלהם, מסתכלים עלי ואומרים "בתיאבון!". אמרתי
"תודה", למרות שקצת התחשק לי לתת להם בעיטה.'
תגובות "נבחרות" להודעה שקיבלה 47 לייקים:
"תודה, תשרפו בגהנום, אמן."
"פעם חשבתי שזאת אלימות לשלש אצבע, היום אני
פשוט עושה אצבע משולשת. שיגידו שאני טמפרמנטית, שיגידו שזאת מחמאה, לי יש דבר אחד
לומר: זדיינו"
אגב מהיכרותי עם פמיניסטיות ונשים שמזדהות אפילו
מעט עם האידיאולוגיה החולנית הזו, אני בטוח שהגברת שכחה לציין איפה בדיוק היא רצתה
לבעוט באותם גברים על שאמרו לה "בתיאבון" (רמז: הן לומדות ומלמדות זאת בשיעורי הגנה
עצמית לנשים). בדרך כלל ניתן לחשוב שמדובר בסה"כ ב"מספר נשים פסיכיות", כמו שיאמרו רוב הגברים, אבל זוהי טעות חמורה כי יש כאן למעשה תעמולה מגדרית ושטיפת מוח
מאוד מרוכזת, מאסיבית ומכוונת בעלת מאפיינים של כת מסוכנת ואגרסיבית שמצליחה לסחוף אחריה
הרבה מאוד נשים ונערות.
מאוד הייתי רוצה לשאול את דפנה ליאל ושאר
העיתונאיות הפמיניסטיות מדוע הן לא באות בטענות למעצבי האופנה שברובם או נשים או
גברים הומוסקסואליים או לדוגמניות עצמן שמוכנות להרעיב את עצמן ולרזות רק כדי
להתפרסם ולהצליח? אני לא מכיר אפילו גבר אחד שחושב שאישה שרזה
כמו שלד היא "מושכת וסקסית", אם כבר ההיפך: הרבה גברים אוהבים נשים
גדולות ומלאות.
בנוסף לכל, לטעון או ליצור רושם כאילו גורם הסיכון המרכזי לנערות
בגילאים צעירים הוא אנורקסיה זה לא רק עלבון לאינטליגנציה אלא אפילו פגיעה עד כדי הקרבת
בריאותן של נערות מתבגרות בשם הפמיניזם, בזמן
שגורם הסיכון המוביל באמת אצל בני
נוער הוא השמנה
ואכילת יתר בעידן ה"ג'אנק פוד":
"אחוז אחד מהנערות בישראל סובלות מאנורקסיה,
שני אחוזים סובלות מבולימיה, שלושה אחוזים סובלות מהפרעות אכילה בלתי ספציפיות ו-
20% מבני הנוער סובלים מהשמנת יתר מסוכנת."
(גילוי נאות: אני אישית סבלתי בנעוריי וסובל
גם
כיום מתת-משקל בגלל בעיות בריאות קשות לכן מאוד חורה וצורם לי השימוש הציני,
הגועלי והמניפולטיבי שעושות פמיניסטית בבעיה בריאותית כה נוראית)
ג'ק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
