בתקשורת ה"פוליטיקלי
קורקט"ית מדברים לאחרונה
המון נגד תופעות 'בריונות ברשת' כלפי ילדים, בני נוער וגם כלפי מבוגרים (עם דגש
מיוחד על נשים), אבל מניסיוני רב השנים באינטרנט, כמו במציאות גם ברשת
האינטרנט לגברים אין שום הגנה ולנשים מותר פשוט ה-כ-ל בלי גבולות: מותר לאיים, לקלל, להשמיץ,
להוציא דיבה, לחשוף פרטים אישיים ואפילו, כפי שחוויתי אישית - מותר לאיים ברצח, לא פחות.
בדומה למקרה אלימות של אישה כלפי גבר - אוטומטית יעצרו ויענישו את הגבר הפצוע
והמדמם במקום את התוקפת.
זה נכון גם לגבי נשים שמפעילות ושולחות גברים כדי
לאיים, כמו שקרה לי למשל באתר Zadax Boards כשגולשת בכינוי
"שלגייה" נכנסה בי באופן אישי כי מבחינתה נשים "בוגרות" יותר מגברים. למרות הקללות
שלה כתבתי בשיא הנימוס ועדיין הותקפתי מכל עבר. זוהי הודעה אישית שקיבלתי אז:
"שמע לי יבן בן שרמוטה יחתיכת
הודי מסריח
עוד מילה אחת לא במקום אני פותח אותך ואת סבתא שלך הבנת ימזדיין בתחת
יזונה ימוצץ זרע
אתה אל תדאג...יבן שרמוטה אני עוד יטפל בך"
כפי שתיארתי בעבר בהרחבה, האלימות הכי קשה והכי מסוכנת של
גבר היא כשאישה מפעילה אותו.
בפורום אחר, "בוגר" יותר, בו כתבתי
(בעיקר הגבתי להשמצות נגדי) תקף אותי במיוחד מנהל הפורום "VIR" שהגן על גולשת "תמימה" שהתגלתה
לבסוף כפוליטיקאית פמיניסטית (חברת מועצה בעיריית ירושלים). הוא איים עליי במייל
ששלח לי שידאג ש"אני לא אוכל לגלוש יותר באינטרנט":
"למר יעקוב
.
הנך מתבקש להפסיק לכתוב בפורום מקשיבים לגברים עקב היותך ספמר, כמו כן מספר פעמים
בעבר הפורום פוצץ בגלל כתבתך והגולשים האחרים סירבו לכתוב פה עקב התנהגותך . לא
אסבול את תגובותייך שעליהם מצורפת שנאת נשים הדברים אינם עומדים בקנה אחד עם רוח
הפורום ולכן נמחקים .תגובותייך גם נמחקות מאחר שכל צ'אנס שקבלת לא עזר וחזרת לסורך
מהר מאוד אחרי זמן מועט ביותר .אני מודיע לך שאם תמשיך אני אבקש לפנות לספקית
האינטנט שלך להזהיר אותך . במידה ולא תפסיק עלול להיות לכך השלכות לגבי יכולת
הגלישה שלך ."
מקרה קשה יותר קרה לי בפורום באתר וואלה והגיע
עד איומי רצח מפורשים נגדי ונגד הוריי:
כתבתי בפורום רפואי מסוים וגולשת מעורערת בנפשה,
"POSTDARK", גררה אותי בכוח לוויכוחים על נושא הפמיניזם כשהסברתי לה לפחות
10 פעם שאני כלל לא רוצה להיכנס לנושא. באותו פורום היו מספר אנשים שהייתי איתם
בקשר מצוין ואף עזרו לי וענו לי על שאלות בנושאי בריאות.
הפסיכית הזאת גררה אותי למריבות כשהיא מלכתחילה משמיצה אותי וסיפרה לכולם שאני "כותב טוקבקים מחרידים נגד נשים
באתרי החדשות". היא אף טענה שאני מצדיק את רצח התינוקת הודיה קדם ז"ל, בזמן
שחזרתי והסברתי שאני מוחא על ההתעלמות והטיוח הסלקטיבי שאמצעי התקשורת מבצעים
כשאישה היא שרוצחת את ילדיה.
POSTDARK הגיבה ש"זה לא קשור ובהחלט צריך להתחשב באישה,
אפילו אם היא רצחה את ילדיה באכזריות, אם היא סובלת ברקע מדיכאון שלאחר לידה".
בעקבות כך היו מריבות קשות ולינץ` ארוך של תגובות נגדי.
מנהלת הפורום כתבה לי שאני "מעורער בנפשי", "צריך תרופות" וכל מיני
דברי הבל
ולבסוף מחקה הכל. ההשמצות נגדי בפורום לא פסקו וממש "חיפשו אותי" גם כשלא כתבתי שם בכלל.
אחת הכותבות אף פנתה למנהל פורום "הורות שווה" שגם שם הוא מחק לי הודעות בלי שום סיבה
(במיוחד כשניסיתי לכתוב על
הסיפור שטייחה אושרת קוטלר) וזוהי לשון ההודעה:
בקשה לעזרה - יעקב קנדלקר / JACK NUKEM / "ג`ק המרטש"... למי שמכיר:
שלום רב, ידוע לי שאדם זה עשה שמות בפורום שלכם לפני זמן מה, ואף הטריד חלק
ממשתתפיו אישית, בתיבות הדוא"ל שלהם. כפי שהתרשמתי, הצלחתם להיפטר ממנו, או
להשתיקו, בדרך זו או אחרת. כעת הוא עושה שמות בפורום [...], שאמור להוות פורום
ייעוץ ותמיכה. יעקב "משתולל" שם, תוך הכפשת המשתמשים - ובעיקר המשתמשות - והעללה
עליהן, הפצת אינספור הודעות אלימות-מילולית ואכולות בשנאת נשים..."
והנה עוד הודעה דומה:
"מאת: תומר לוי , 06:56 :שעה 28/12/2002
האם ניתן לעשות פרופיל פסיכיאטרי על פי התנהגות וירטואלית?
לדעתי זה עשוי להיות מחקר מרתק וחדשני.
קחו למשל את יעקב קנדלקר, המתכנה "ג`ק ניוקם".
האיש הספיק כבר להרוס לפחות שלושה פורומים מוכרים, אחד מהם, פורום גברים בנענע הוא
דירדר לתהומות ביבים שלא נראו עד כה באינטרנט הישראלי.
בכל מקום לוקח מעט מאוד זמן לאנשים להתחיל בתגובות מחאה, לאחר מכן בנסיונות פגיעה,
ואילו הוא באסקלציה שחוזרת על עצמה בדייקנות מאבד שליטה בתוך זמן קצר.
הפתולוגיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא האלמנט המעניין פה. משהו מושך אותו להיכנס
כל פעם מחדש לסיטואציה שבה כולם תוקפים, מבזים ומנדים אותו. האם זו תופעה מוכרת
בפסיכיאטריה?
אני מצרף כמה לינקים למי שרוצה לתוודע לעולמו הרוחני של מר קנדלקר. "
וכל זאת, חשוב להדגיש בזמן שכלל לא כתבתי בפורום ורק נכנסתי מדי פעם לבדוק
מה זוממים נגדי. במקרה אחד אותה POSTDARK הזכירה שוב את שמי, אחרי כל מה שעשתה לי
ורק אז כתבתי "אם אתם לא מרשים לי לכתוב כאן, לפחות אל תזכירו אותי!".
בתגובה היא התנצלה וכתבה שהיא מעוניינת להתפייס איתי. כתבתי לה שאני לא מקבל את התנצלותה
ולא סומך עליה כי היא כבר הספיקה להסית נגדי אנשים שהייתי איתם בקשר טוב. כתבתי לה
בשיא הנימוס והרצינות בלי שום קללה, השמצה או גידוף ואפילו כתבתי לה בסוף "תהיי
בריאה".
איך היא הגיבה? התחילה לאיים עליי ועל ההורים שלי ברצח, ואני לא יודע מהיכן
היא גילתה עליי פרטים אישיים כמו מקום מגוריי וכמות האנשים בביתי:
postdark :מאת
00:30 :שעה 18/01/2003 :תאריך
שרץ עלוב. ראה איך אתה תוקף כשנפחים לפניך ובאים בעמדת שלום. לא מעניין אותי שאתה
חולה:
אתה נמוך יותר מן הזבל המסריח ביותר. וראה הוזהרת: אם תעז להפציע בעוד הודעות ספק
חולניות (איפה התרופות, ג`ק המרטש?), וספק - בוא נשים את הקלפים על השולחן בפעם
האלף - מרושעות, דוחות ומיזנטרופיות - קח בחשבון שאני יודעת עליך די פרטים כדי
להפוך את חייך לגיהנום (אם הם לא כבר כאלו). טיפש. אפילו שכל אין לך. היתה לך
הזדמנות, ושוב החלק החולה ששולט בך העיף אותה לעזאזל. לפחות בפעם הבאה תעוף לשם יחד
איתו, נאצי קטן ומושתן.
postdark :מאת
01:06 :שעה 18/01/2003 :תאריך
זבל. הלואי שכולכם תתבגרו שם בבית-אבות שלכם ב[שם השכונה], ולאף אחד, כמובן, לא
יזיז -
עד שימצאו 3 גופות מרקיבות.... (נו, קנדלקר נבלה, או לא??) (אם כי במקרה שלך, יעקב
קנדלקר מעורר הרחמים והתיעוב - תת-אדם מעוות שכמוך - אתה גם מסוגל להתפוצץ בוקר אחד
ולבשל את ההורים שלך (במיוחד את אמא, הא? שונא נשים) לארוחת הצהריים. עלאק, ניוון
שרירים. בכין פנטזיונר שכל הילדים הרביצו לו בבי"ס ומאז לא מוציא את האף (הענק, מן
הסתם) מפתח הבית. *** בטח אתה גם מכוער פחד. מוכנה להתערב על כל דבר. בהן צדק.
(אופס, הגזמתי קצת, ההורים לא אשמים שגדלה להם יבלת מפלצתית במקום עלם חמודות.
...או אולי כן???)
postdark :מאת
01:18 :שעה 18/01/2003 :תאריך
TOO LATE. מה חשבת - שתזרוק חרא פרנואידי ואני אגיד "טוב, נו, היה"?
הרי כבר הצעתי לך הזמנות כזו יותר מפעם אחת. זהו, שפכת עלי את הזבל ואתה מצפה שאני
אלקק את השפתיים ואגיד "סע לך לדרכך"?! היית צריך לחשוב על זה קודם, כשבאתי לקראתך
בוידוי ובהצעות תיקון, במקום לתת לפרנויה להשתלט עליך ולנבל את הפה ולהשמיץ אותי
בכל דרך אפשרית. כמה נח, הא?! קודם זורקים את הזבל - ועוד על מי שלא מגיע לה - ואז
מציעים הצעות יפות כלא היה דבר. יש לי זכרון, קנדל. ואני לא בולעת את החרא שזורקים
עלי - - - אני מטיסה אותו בחזרה, ובריבית. אם תתנצל, ותמחק את סעיף ההצגות לאלתר,
אשקול ברצון את הצעתך. ...אבל מה הסיכוי שזה יקרה??
כתבתי לה:"אני את הדיון איתך גמרתי" והלכתי לישון. למחרת גיליתי שאותה אחת
"התקוטטה" בפורום עם דמות דמיונית בשם "144" שייתכן מאוד שהייתה בעצמה או חבר/ה שלה
שכאילו קיללה והשמיצה אותה. אתם יכולים לנחש את מי כולם בפורום (עשרות אנשים)
האשימו אוטומטית:
כמובן שאותי. הסוף היה ידוע מראש: מאז אני חסום באתר וואלה ולא יכול לכתוב בפורומים
שלהם ברמת זיהוי כתובת הIP.
בתקופה שהיה לי בלוג בתפוז, נאלצתי להגיב לפוסט
שכתבה בחורה שביקשה רעיון איך להעיר בבוקר את השותף שלה לדירה. גולש בכינוי "חזי"
כתב לה:"תני לו אגרוף חזק בביצים" והיא מאוד השתעשעה מהרעיון וכתבה שהיא כבר
חשבה על זה בעצמה. הייתי מוכרח להגיב וכתבתי שהם מסיתים לאלימות כלפי גברים. בתגובה
לא רק חזי תקף אותי אלא גם מנהל הבלוגיה שדרש ממני להפסיק להגיב ומחק פוסט
שכתבתי על המקרה בבלוג שלי כי כיניתי את חזי 'רשע', מילה תנ"כית מאוד רלבנטית,
מדויקת ומתאימה לנסיבות שתיארתי.
שיא החוצפה במקרה כזה של התנהלות אתר תפוז הוא
במוסר הכפול שלהם שמצד אחד גם מרשים להתבטאויות כאלה לעבור (מנהל הבלוגיה כתב לי
שמבחינתו "זאת הייתה רק בדיחה") אבל אם מפרסמים פוסט כזה בעמוד המומלצים של
תפוז, מותר אח"כ בדיעבד לבוא בדרישות כאילו מדובר בבלוג פרטי שאין לי בתור גולש
אקראי זכות להגיב עליו.
היו עוד הרבה מקרים ודוגמאות חמורות לא פחות,
אך המקרה הקשה, הפוגע, המזיק והטראומתי ביותר עבורי היה כשגולשת שהתיידדה
איתי במשך 3 שנים פתחה בקמפיין מאוד אגרסיבי ואלים
נגדי שהוביל לסגירתו החד-סיטרית של
הבלוג המצליח שלי. זה היה ניסיון מאוד טראומתי וכאוב כי נקשרתי מאוד לגברת הצעירה
הזאת והיו לי כלפיה רגשות מאוד עמוקים ופתאום היא ממש תקעה לי סכין בגב.
במשך שנתיים הכל היה דבש - היא חנקה אותי
באהבה, חום, מחמאות, ברכות והערצה (כפי שהדגישה בעצמה), הביאה לי שוקולד וממתקים
שביקרה אצלי בבית מספר פעמים.
למעשה הטריגר נלחץ בשנה השלישית כשהיא אמרה שהיא "מתחילה לגלות" לגביי דברים לא
טובים. במיוחד עצבנה אותה ההתנגדות שלי ליחס מועדף לנשים. "באוקריינה בחורים
היו קמים ומפנים לי מקום באוטובוס!!", "ככה זה צריך להיות!!!", היא אמרה בגאוותנות
ושחצנות בלתי נסבלת. אמרתי לה בשיא הנימוס והעדינות (כי באמת אהבתי אותה) שאני חולק עליה והיא כהרגלה צעקה וצרחה עליי בטלפון עם הקול הגבוה שלה שהגיע
לטונים צורמים במיוחד.
כאילו סגירת הבלוג שלי לא הייתה מכה מספיק קשה
עבורי, אותה גברת המשיכה לנהל נגדי מסע השמצות ורצח אופי מאוד אלים ומכוער במשך לא
פחות משנתיים וחצי שבהם פרסמה נגדי תכנים שהכילו הוצאת דיבה, השמצות, קללות, שקרים,
עלילות וסיפורים שהמציאה עליי. בשלב הזה הפסקתי להתייחס אליה ברצינות אבל מה שהיה
הכי מזעזע ומקומם עבורי ועבור חבריי שניסו לעזור לי, הייתה ההתעלמות והאדישות של מנהלי
האתרים ובמיוחד מנהלת אתר ישראבלוג, שם ההשמצות נגדי נשארו לא פחות משנתיים וחצי -
קרוב ל100 עמודים.
בסופו של דבר רק לאחר התערבות של עורכת דין חרוצה
עם לב זהב, עו"ד תמר הר-פז, ששלחה מכתב תלונה חריף ומפורט למנהלת ישראבלוג, רק אז, אחרי שנתיים וחצי נגמר
הסיוט. אני עדיין שומר לעצמי את הזכות להגיש תביעת דיבה נגד המכפישה ונגד האתרים
שנתנו לה במה חופשית, למרות כל המיילים, המכתבים ושיחות הטלפון, אך בעדיפות ראשונה
אני
מנהל מלחמת קיום בגלל בעיות בריאות קשות שלי ושל הוריי.
ג'ק
בבלוג זה
בכל הבלוגים
